ואפילו בהסתרה – תפקידן של מסכות ותחפושות בחיי בני אדם
כמידי שנה בהתקרב חודש אדר תופסות להן מסכות הפורים והתחפושות מקום של כבוד בחנויות המובחרות ובדוכני הרחוב. אפשר לומר על התופעה הזו "אין לך דבר שאין לו שעה".
הרב אוריאל בלמס
מרצה ויועץ חינוכי
ביושבי לכתוב מאמר על תפקידן של מסכות ופרסונות בחיינו, הרהרתי על יום הפורים שחלף ונזכרתי באפיזודה מעניינת דרכה מיקדתי לעצמי את הרעיון המרכזי. חבורת צעירים מבוסמים כהוגן חלפו בקרבת ביתי שואגים בגרון ניחר, "פורים פורים כל השנה" במנגינה הברסלבית הידועה "אומן אומן ראש השנה". "פורים פורים כל השנה". חשבתי לעצמי כי במילים הללו יש הרבה מן האמת והצדק. בני אדם נותנים משקל רב ומשמעות לשימוש בתחפושות ובמסכות במהלך החיים ולא רק ביום פורים. אלא שבפורים המסכות לובשות צורה ממשית ובכל השנה הן יותר חבויות ונסתרות.
אוסקר ויילד אמר משפט חכם "היה עצמך, כל השאר כבר תפוסים" ועל אף החכמה שבדבריו, פרסונות הן חלק בלתי נפרד מדפוסי התנהגות אנושיים. עצם המחשבה כי יתכן ובני אדם הם שחקנים בעולם של תיאטרון מעוררת מחשבות על מהות האדם חייו והיכן באה לידי ביטוי בחירתו החופשית. לפני שאנחנו מתכננים את תחפושת פורים השנתית שלנו, כדאי שנכיר את טבעי נפשנו והצרכים הבסיסיים והאנושיים להיות מחופשים ומוסווים בכל ימות השנה ובחיים בכלל.
השימוש במסכות קיים בטבע האדם מאז ומעולם, הוא מוכר ונפוץ בעמים, קבוצות אתניות ותרבויות שונות. הוא נועד להציג את האדם באור שונה מכפי שהוא באמת. הצורך במיסוך נובע מסיבות רבות, אישיות סביבתיות ותרבותיות. חלקן מעיד על צורך בהגנה וכביטוי לרצונות ודחפים נפשיים חבויים. חלקן משמש כצורך בסיסי לקיום חברה בריאה ותקינה ולהעברת מסרים. השימוש במסכות או בהעמדות פנים הוא תהליך אנושי וטבעי המשתנה מאדם לאדם בהתאם לאישיותו ולנסיבות חייו וסביבתו.
מסכות הן פרסונות המחביאות את המחשבות, הרגשות והצרכים העמוקים שלהם ומציגות חזות נקייה ומלאת שליטה לעולם שמתאימה למה שהם מאמינים שאחרים רוצים לראות.
זה הוא הטבע האנושי. בני אדם נוטים לבקש את הטוב לעצמם. להיות אהובים ומוערכים, רצויים ומקובלים, לשם כך הם עושים מאמצים גדולים להתאים את עצמם למה שנתפס בעיניהם חשוב ומוערך בקרב הסובבים אותם. בעקבות זאת הם עוטים מסכות במודע ושלא במודע.
התשתית לשימוש במסכות האלו מתחילה אי שם בגיל הילדות כחלק מתהליך התפתחות נורמטיבי של תפיסת האני מול הזולת, ונרכשת עם הזמן מהבית ומהסביבה כתהליך למידה לכל דבר ועניין, ומלווה את האדם לאורך ציר חייו כחלק בלתי נפרד מאישיותו.
מסכות או לא להיות
ההבנה כי מערכת חיינו כל כך צבעונית ומאתגרת , מביאה אותנו לברר ולשאול את עצמנו האם הדמויות הרבות והכיסויים המגוונים שלנו הם כורח ממשי ומתבקש, האם העמדת פנים היא חלק מההוויה האנושית, או שמא יש דרך אחרת לחיות חיים טובים בלעדיה. באלו מצבים כדאי לעטות מסכות, ובאיזו מידה העמדת פנים היא בהכרח נצרכת ומהו מחיר השימוש בהן מהפן האישי והחברתי.
ובכן, כולם עוטים מסיכות במידה כזו או אחרת. כמובן, שיש כאלו המשחקים יותר את "המשחק החברתי" דרכן, ויש כאלו המרגישים טוב יותר להיות אותנטיים ומה שבתוכם – כברם. השימוש במסכות הוא עניין אנושי מתבקש, הסיטואציות החברתיות והאישיות כמו אלו האנושיות, מאתגרות מאוד ומזמינות את בני האדם להשתמש בהן.
ישנם אנשים שאצלם קיימת רמת מודעות גבוהה לפרסונות שהם עוטים ויש אנשים שהפרסונות שלהם הפכו להיות הם עצמם. במילים אחרות, אלו אנשים קונפורמיים מאוד שאימצו לעצמם תדמית חיצונית בהתאם לנורמות של החברה והם עוטים את המסכה באופן אוטומטי. חלק מהמסכה הוא העצמי החברתי של האדם. הרי לא נצפה מכל אדם שאנו שואלים אותו לשלומו מתוך נימוס שישפוך בפנינו את כל צרותיו וקשייו בחיים. במקרים אחרים, המסכה היא אמצעי ליצירת רושם על הזולת. במידה מסוימת "מסיכה" או העמדת פנים הכרחית בחברה שלנו, שימוש נכון במסכות יכול לסייע בקידום אישי ובפיתוח יחסים חברתיים תקינים פעמים רבות אנו עזרים במסכה על מנת לא לפגוע או להעיק, דרכה אנו מגלים תושייה ותבונה מה שנקרא בשפת העם "נימוס / טאקט".
בפסיכולוגיה מתואר רבות על "האני האמיתי" לעומת "האני המזויף". אנשים זקוקים ל"אני מזויף" כלשהו בכדי להתנהל בצורה נורמטיבית בעולם, במיוחד כשהם נמצאים בחברת זרים או בחברה רשמית ואז הם חייבים או נדרשים להציג "אני מזויף", את המסכה של עצמם.
ישנם מצבים בהם המסכות עולות ויורדות כמו ביחסים אישיים, זוגיות, חינוך ומשפחה וכן בייחסי חברה. כמובן שרמת השימוש משתנה בהתאם לטיב היחסים ויחסי הקרבה. יש כאלו העושים שימוש בהן גם עם הקרובים להם, וגם אם הם לא משחקים תפקיד, הם לפחות מסתתרים מאחורי המסכות. הורדת מסכות באופן מוחלט נמצא בעיקר מצבי קיצון לא שגרתיים.
יוצא איפה כי למרות הצורך האנושי לשימוש במסכות יש גם צורך באיזון פנימי ובבקרה תמידית, בכדי לא לאבד את ה"אני" האמיתי שלנו מול הצורך להיות טוב ובסדר עם הזולת.
תמים תהיה
המעיין בדברי התורה ובכתבי חז"ל ימצא אזכורים רבים הקשורים בנושא המאמר.
בתורה מופיעים ציווים רבים עבור האדם כיצד עליו לנהוג עם הבורא, עם עצמו והזולת.
האדם מצווה לנהוג ביושרה והגינות ולאחוז בדרך של אמת וצדק. להתרחק משקר וחנופה מרמאות ועורמה, שלא ידבר אחד בפה ואחד בלב, אלא יהיו פיו ולבו שווים.
השימוש בהעמדות פנים ובפרשנות האנושית מופיעה בתנ"ך פעמים רבות, פעמים בהיבט חיובי ופעמים בהיבט שלילי.
אם רק נזכר בקריאתו של הקב"ה לאדם הראשון "אייכה", – בא עמו בדברים כדי לא להבהילו. כמן כן, במסווה שהניח משה רבינו כי קרנו פניו. גם הטרמינולוגיה התנכית עמוסה בתיאורים ומשפטים המיוחסים למעטה וכיסוי.
והאיש משתאה לה, (בראשית כד') "מדרש החפץ" (ממדרשי תימן) מפרש את "האיש משתאה" שהאיש העמיד פנים שהוא שותה, כי הוא היה מרוכז במעקב אחרי רבקה.
בגמרא ובדברי חז"ל מצינו ציטטות בגנות העמדת הפנים, במסכת פסחים קיב" מובא: אחד מן השלושה שהקב"ה שונאם, הוא אדם שמדבר אחד בפה ואחד בלב.
בדברי רבותינו הראשונים מובא: "אסור להנהיג עצמו בדברי חלקות ופיתוי ולא יהיה אחד בפה ואחד בלב, אלא תוכו כברו, והעניין שבלב הוא הדבר שבפה… ומשאו ומתנו של תלמיד חכם באמת ובאמונה, אומר על לאו – לאו, ועל הן – הן, ומחייב עצמו בדברי מקח וממכר במקום שלא חייבה אותו תורה כדי שיעמוד בדיבורו ולא ישנהו".
הרב קוק כותב: "מאד אנו צריכים בחיינו, שהסודות הנעלמים יצאו ויתגלו, כי על ידי גילוייהם של הסודות נכיר עצמנו, נכיר את מה שחבוי בקרבנו. בשעה שנבוא לאותה הבחינה של "לבסומי עד דלא ידע", נפטר לפחות לשעה, מכל אותן ידיעות המטעות אותנו, המוליכות אותנו כשבויים ואין לפדות, והידיעות המטעות הללו הן מסתירות ממנו את הסוד. מבושמים אנחנו יותר מידי מדמיונות חיצוניים ובשביל כך אין אנו מרגישים את האמיתיות של הפנימיות שלנו". (מאמרי הראי"ה מתוך "היסוד" גליון קכב)
בחיי היום יום קיימים פערים גדולים באדם בין עולמו הפנימי לזה החיצוני, בין האמת למציאות כפי שהיא נראית כלפי חוץ. הרבה שקר ומסכות יש בחיינו, פעמים אנו שמים את המסכה במודע ופעמים שאין אנו יודעים ששמנו אותה. מדרגת העולם הזה היא מדרגת חיים שיש בה לא מעט העלם והסתר. מאד קשה להבחין באמת וחסרה ההארה שתאיר לנו את המציאות בשלמות מכל צדדיה ובחינותיה. אנו זקוקים לחיים אישיים וחברתיים של אמת ויושר. חיים בהם הפנים והחוץ שווים בחינת "פיו ולבו שווים" חיים כאלו שאינם מבטלים או מתעלמים מהצורך העדין והדק להסוות את הנדרש והנצרך.
במאמר הזה הבאתי מעט מדברי התורה וחז"ל על הנושא, ממש מעט מן הגורן ומן היקב, ואין כאן המקום להאריך.
אמת או זיוף
בספרות הפסיכולוגית נכתב רבות אודות פרסונות ותחפושות, אביא גם כאן סקירה קצרה וממוקדת.
הפילוסוף ז'אן ז'ק רוסו רואה באדם החברתי המודרני יצור מזויף, שמעמיד פנים ועוטה מסכה דרך קבע, "מסכה המכערת את דמותו" וגורמת לו לא לדעת מי הוא עצמו.
הפילוסוף ז'אן פול סארטר רואה סתירה מוחלטת בין אותנטיות וקומוניקציה. ככל שאתה אותנטי יותר, אתה ישר יותר עם עצמך וקרוב להגשמת עצמך, אך לדבר יש מחיר והוא בדידות וניתוק מן החברה. לעומת זאת, אדם חברתי בצורה קיצונית שמשחק את המשחק החברתי באופן אוטומטי, עלול לשכוח מי הוא עצמו וזאת רק כדי לרצות את הסביבה. אריך פרום מכנה מנגנון הגנה זה בשם "קונפורמיות של אוטומט".
מרטין בובר, שהיה בעיקר פדגוג ועקב כך היה מחויב לגישה קומוניקטיבית יותר, מצא איזה "שביל זהב" בין אותנטיות וקומוניקציה והוא מדבר על הבזקים של יחסי "אני-אתה" אמפאתיים שבהם יש רגעים שאדם אחד נכנס לנעליו של האדם האחר. ואולם, אף הוא רואה את רוב היחסים עם הזולת כיחסי "אני- לז", יחסים בהם אובייקט אחד עושה שימוש באובייקט אחר לצרכיו שלו, ללא מחוות אמפאתיות. מה שברור הוא שאותנטיות באה על חשבון תקשורת תקינה עם הזולת ולהפך, ככל שאתה רוצה קשר עם הזולת, אתה נוטה להתחמק מעימותים במחיר אובדן חלקי של העצמי.
הפסיכואנליטיקן קארל יונג, כתב על הפרסונה, שהיא אותו חלק של האישיות שאנו מציגים כלפי חוץ, לעומת ה"צל" שהוא החלק הלא מודע והאפל של האישיות. יונג אינו ממליץ מה רצוי אלא מציין ששני החלקים קיימים. אין בתיאוריה שלו השתמעות מעשית לגבי הרצוי.
התיאוריה של הפסיכיאטר האנגלי רונלד לאינג, רואה את הסכנה שבהשתלטות "האני המזויף" על "האני האמיתי".
בסיטואציה טיפולית, מתאפשר לאדם להסיר את המסכה שהוא עוטה ביחסיו עם אנשים מחוץ לטיפול. זו חוויה חשובה של מנוחה מהלחצים החברתיים המחייבים לעיתים להעמיד פנים כדי לשרוד. זה גם המקום להעלות את המודעות לאני האמיתי, משום שיש אנשים רבים שאינם מבדילים בינו ובין המסכה, האני המזויף ומצייתים לנורמות של החברה באופן אוטומטי כי "כך מקובל" או בניסיון נואש לרצות את הסביבה על מנת לזכות באהדתה.
לעומת זאת, יש אחרים, בעלי הפרעות אחרות, שהם גלויים יתר על המידה עם הסביבה, מנוצלים בשל כך, או משלמים על כך מחיר חברתי גבוה ומטרת הטיפול תהייה לרמוז להם שלכל דבר יש זמן ויש מקום, או בפני מי להיחשף ובפני מי להסתתר יותר.
ניתן לומר כי ככל שקיימת יותר חשיפה יש פוטנציאל ליותר פגיעה, מאידך, אתה דווקא אותה חשיפה וכמובן בצורה מבוקרת ומאוזנת מגבירה את הסיכויים ליחסים אותנטיים עם הזולת. לא מדובר על הורדת המסכה לעומת השארתה, אלא על רמות שונות של חשיפה.
מי אני ומה שמי
ההבנה הבסיסית שאנחנו מתנהלים כליצנים מחופשים, וכי מסכות הן פריט הנמצא בכל רובד ותחום במהלך החיים שלנו, חשובה מאוד אך איננה מספיקה בכדי לעורר את המודעות. העלאת מודעות על ה"אני" האמיתי מחייבת אותנו בתזכורת תדירה וברפלקציה מפעם לפעם.
לכבודה של המודעות, ציינתי מספר מסכות מוכרות ונפוצות שכל אדם בוודאי התנסה לפחות באחת מהן במהלך חייו.
המסכה המושלמת :
זו מסכה קלאסית דרכה אנשים מעמידים פנים שאצלם הכל בסדר ומסתדרים עם הקשיים שהזדמנו להם. בעזרת המסכה הם משדרים "עסקים כרגיל" ונראים בסדר גמור, אפילו משדרים שמחה גם כשלא הכי טוב להם, נראה שהמסכה הזו קיימת כאשר הם מתקשים להכיר ולהודות במגבלות של עצמם. למעשה, המגבלות שלהם מאפשרות לאחרים להבין ולהזדהות איתם והן המייחדות אותם מכל השאר. כאשר אנשים חושפים את העצמי האמיתי והלא מושלם שלהם, הם פותחים את עצמם לעולם של מערכות יחסים עמוקות, בעלות משמעות, ותומכות הרבה יותר.
המסכה החביבה:
זו סוג של מסכה דרכה משדרים בני אדם נעימות וחביבות לאחרים גם כשלא הכי מתחשק או גם כשהם כועסים, למסכה הזו יש קווים מקבילים למושג "פסיב אגרסיב", אין דיבור גלוי וישיר כשיש משהו המפריע ומעיק להם. במסכה הזו הם לא תמיד יביעו את הצרכים שלהם ופעמים אפילו יוותרו עליהם בכדי לרצות אחרים. בדרך כלל, על פני המסכה יהיה מרוח חיוך גדול ומזויף שחלילה אף אחד לא ישים לב למתרחש בתוכם. במצב הסתרה כזה אנשים לא באמת מעוניינים לחייך. אבל בכל זאת עוטים את המסכה הנחמדה מחשש לאבד את הסביבה ולהישאר בודדים במידה ויעזו להציב את צרכיהם בעדיפות ראשונה. עם זאת, ככל שיתמידו להציב את עצמם והצרכים שלהם בעדיפות ראשונה, יוכלו להרגיש נאהבים ולעזור בכנות ובלב שלם לזולת. אפילו להעז לסרב לבקשת האחר או להביע את דעתם הכנה ביושר וללא משוא פנים, זו התחלה של אהבה עצמית וגבולות אישיים בריאים, היעד הזה נמצא בהישג יד, הוא יוכל להתקיים בעזרת שבירה של דפוסי הריצוי וההרגלים המקבעים צעד אחר צעד.
המסכה הזועמת:
אנשים הם יצורים אנושיים, חלק ממגוון ההתנהגויות שלהם נתפסות כהישרדותיות בעליל. ישנם מצבים בהם אנשים מתנהגים בצורה מאצ'ואית ותוקפנית, הם נתקפים בכעס על האחרים כאשר הם אינם מתיישרים בדיוק לפי רצונם, מתקשים לאפשר להם להתקרב ושומרים חזק על זליגה פנימית של רגשות, יש מצבים שהם כל כך שקועים בהגנה עד כדי שכחה על עצם קיומם. בדרך כלל המסכה הזו קיימת כצורך להגן על תחושות (סובייקטיביות) של הערכה עצמית נמוכה ודימוי עצמי פגיע. וכשומרת סף ממבוכה כאב ודחייה. מסכה כזו מספרת על אדם בודד ומבוהל, למרות שבאופן אירוני עצם הימצאותה גורם להמשך הריחוק מסביבה חברתית. ברגע שיתחילו להסיר ולקלף אותה טיפין טיפין, יחשפו החלקים הפגועים ולמרות הסיכון הקיים מפגיעה, הרווח האישי בריפוי העתידי גדול יותר, תהליכי הבראה כאלו יתאפשרו רק בתוך קשר קרוב ואמיתי מעוגן ומכיל.
המסכה האצילית:
מסכת האציל נפוצה בקרב אנשים הפעילים מבחינה חברתית, אלו טיפוסים המוכרים כאנשי עזרה וחסד, ראשונים לכל בקשת סיוע ועזרה אבל בכל הנוגע לאנשי ביתם יתגלו כאדישים וחסרי מוטיבציה לסייע. מסכה זו מאפיינת אנשים בעלי מיקוד חיצוני מובהק כאלו הזקוקים לפידבקים חיצוניים בכדי לכסות על פגמי האופי שלהם. האציל יכול להסתגר בתוך עצמו כאשר הוא מזהה סביבה מידיי חזקה ואגרסיבית, דמותו שברירית ופגיעה מכל ביקורת והערה. למרות זאת המסכה נחוצה להם מאוד כמקור כוח ואף הגנה על החולשות הפנימיות שבתוכם.
המסכה המלאכית:
עוטי המסכה המלאכית הם אנשים הזקוקים לפידבקים חיצוניים ואינטנסיביים על התנהלותם ה"מלאכית" כלפי הבריות. הם פועלים ללא לאות עבור הזולת ומגלים כישורים רב תחומיים בכל מקום. הם משדרים כלפי חוץ המון כוח ונתינה נינוחות רוגע ושלווה, אך מתחת לכל המעטה הזה מסתתרת דמות אנוכית ושתלטנית. כאן, בשונה מהמסכה הקודמת, כאשר הצרכים מופנים כלפי פנים אל תוך המרחב הביתי והפרטי וגם כלפי עצמם הם יתגלו כיצורים נוקשים חסרי גמישות ורוך המתנהלים בכוחניות ושתלטנות יתר להשיג את מבוקשם. אלו אנשים בעלי אישיות מורכבת ופעמים רבות אף עם פיצול אישיות והתנהלות אישית וחברתית סבוכה. לרוב, הם ימנעו מיחסי קירבה ומפיתוח קשרים אינטימיים עם הסביבה ויסתפקו בתשורת "עניינית". קירבה אישית וקשר איכותי עלול לאיים עליהם ולגרום להם לחשש ופחד מחשיפת זהותם השנייה.
כפי שניתן להבין מתיאור המסכות הנפוצות, השימוש בהן עוזר לנו פעמים רבות, כאשר אנחנו חוששים להביא את עצמנו, רוצים להרשים אחרים או חשים פגיעים, אך יש להן גם חסרונות. בכדי להיות אותנטיים, עלינו להתחיל להכיר את עצמנו. להכיר את תכונות אישיותנו, התנהגויות ודפוסים ערכים ואמונות, צרכים ודחפים מטרות ומניעים. בשביל להשיג את כל זה אנחנו זקוקים לאומץ להודות במגבלות שלנו ולאמץ את הפגיעות שבנו. המסכה מגינה עלינו מפגיעה, אך כאשר אנחנו לובשים אותה אנחנו מתנגדים לאמת שלנו, אנחנו מתכחשים לחיים האמיתיים אותם אנחנו מאוד רוצים אבל חוששים.
כשאנחנו עוטים מסכות, לעיתים קרובות קורה שהמסכה שלנו עומדת מול המסכה של האחר. כך אנחנו מפספסים חיבור אנושי ומזוקק עם הזולת.
הסיבות שבגללן כדאי להימנע משימוש מוגזם במסכות ואף להיפטר מאלו הפוגעות בנו
א. בכדי שנוכל למצות את הפוטנציאל עלינו להביא את עצמנו באמת, אל תוך הדברים אותם אנחנו עושים. בעולם יש אנשים רבים עם יכולות דומות וזהות לנו או אפילו טובות יותר בחלקן, אבל אף אחד מהם הוא לא בדיוק אנחנו, ולא יכול להביא את אותה אישיות ואותה יצירתיות לעולם כפי שאנחנו עושי
ב. בכדי להקל מעלינו עומס נפשי מיותר. מאוד מתיש לחיות חיים לא אותנטיים. ללבוש ולפשוט מסכות כל הזמן. בנוסף, זה עלול לגרום לנו לשכוח מי אנחנו באמת. תנו לעולם לראות אתכם כפי שאתם באמת ולא כפי שאתם חושבים שאתם צריכים להיות.
ג. בכדי לרפא את החלקים הפצועים בתוכנו. כשאנחנו לובשים מסכה, אנחנו מאבדים חלק מהאדם שאנחנו באמת ושופטים חלקים בעצמנו כלא ראויים. אבל מערכות היחסים הקרובות והאהובות בחיינו לא יכולות לרפא אותנו אם לא נוכל לחשוף בהן את כל החלקים הנמצאים בתוכנו.
כשאנחנו מסירים את השכבות הלא נחוצות המסתירות את האני היפה והטהור שלנו, אנחנו מתחילים ליצור אפשרות לפתיחות ואינטימיות כי אנו חושפים את האני האמיתי שלנו. כאן אנחנו אותנטיים, ייחודיים ומלאי נשמה. כאן איננו מוגבלים על ידי סיפורים ואיננו מוגדרים על ידי אירועי חיים, נסיבות או אנשים אחרים. במקום הזה אנחנו מה שאנחנו, פה נמצא השקט הנפשי והקבלה של מי שאנחנו באמת ושל כל המסכות שאנחנו סוחבים איתנו.
לסיכום:
ידוע הכלל "מה שלא נותנים לי, אקח בכוח". כלל זה אנושי ובסיסי במילוי הצרכים העמוקים של האדם.
אדם יכול להמעיט ולהסתפק באוכל ושתייה בשינה ובתענוגות העולם, אך דבר אחד הוא לעולם לא ירשה לעצמו להפסיד, וזה מילוי הצרכים הנפשיים שלו. כשחוסכים מאדם צורך בסיסי שנותן לו את האפשרות לחיות ואת הסיבה לחיות, הוא נכנס למלחמת קיום ולמצב של הישרדות. הוא יעשה הכול להשיג את מבוקשו, השאלה תהיה רק באיזו דרך. כשחסרים לו הכלים המתאימים להשיג את מבוקשו בצורה בוגרת, הוא יעשה את זה בצורה פחות בוגרת ואפילו ילדותית. לעיתים אנשים יכולים להכניס את עצמם לסיכונים של ממש בכל מיני צורות, על מנת להשיג את מה שהם חייבים כדי לשרוד.
זהו אחד המניעים לשימוש בפרסונות ובו נעוץ גם הפתרון. אם נשכיל להבין ולהפנים שהתנהגות שלילית מעידה על קושי, על חוסר רגשי ומילוי נפשי, הפוקוס שלנו יהיה מכוון וממוקד פנימה אל תוך הקולות של עמנו ופחות נצטרך להשתמש במיקוד חיצוני מוסווה. כך נוכל לגרום לעצמנו לרצות להתנהג אחרת על ידי מילוי הצורך הפנימי והתמקדות בדרך של כנות ויושר.
חשוב לציין כי לא כל "מסכה" מעידה על אדם דו-פרצופי, ולא כל פרסונה משמשת עבורו כאמצעי להסתרת ההתנהגות שלילית, התנהגויות נובעת בין היתר מתפיסת העולם של כל אדם כלפי אחרים, מאופי הפרשנות ודרך החשיבה שלו על אנשים ומצבים.
רוב רובם של בני האדם מצליחים לחיות בשלום עם מסכות חייהם, המאמר בא לעורר ולחדד את הנושא ולהזכיר לכולנו את החשיבות לדייק את מיתרי הלב ולזקק את חוש השמיעה לקולות הפנימיים המהדהדים בנו. ככל שנצליח לשמור על האיזון הקדוש בין הצורך להכרח, בין הרצוי למצוי, ניטיב ונשפר לעצמנו את איכות החיים האישיים והחברתיים.
"לא משנה כמה מסכות נעטה על עצמנו, רק הפנים האמיתיות יביאו לנו את השלווה".
אסיים באיחול שנזכה לשלווה פנימית לקבל את כל חלקי הנפש שבנו ולהכיר בהם, לרצות לשנות את הטעון שינוי ולשפר את הטעון שיפור, ולחיות חיים טובים עם עצמנו ועם הזולת".
סדנה התבוננות פנימית דרך מסכות
הסדנה מיועדת לכל גיל בקבוצות ועם בודדים, דרך הסדנה החוויתית ניתנת למשתתפים הזכות לפגוש חלקים נסתרים בתוך עצמם באופן מבוקר ומודרך.
בקבוצה: ישיבה במעגל
אחד על אחד: פנים מול פנים
מחלקים לכל משתתף מסכה לבנה חלקה
כלי כתיבה / צבעים
הוראות:
מנחה הקבוצה / הפעילות יתאר בקצרה על תפקיד המסכות ותפקידן (ניתן להיעזר במאמר)
יבקש מכל משתתף לצבוע / לצייר או לכתוב על פנים המסכה פרסונה / זהות שהוא מסתיר ומחביא
או שהוא מפחד שתתגלה לרבים. (ההבעה בכתב מועילה בסידור המחשבות ותיקופן)
סבב א':
שאלות מנחות
כל משתתף ישתף בתחושות / רגשות שליווי אותו בזמן הפעילות
מידת הקושי או שלא לבצע את הפעילות
באיזו מידה היה מוכן לשתף ולחשוף את זהותו הפנימית 1-10
המנחה יפתח דיון על תגובות המשתתפים סביב
מה תפקיד המסכות / רגשות / חשיפה
סוגי מסכות שימושיות בחיים / תועלת מול הפסד
סבב ב':
המנחה יבקש מכל משתתף להביע בציור או צביעה ספונטנית זהות כל שהיא שהיה רוצה שידעו
שהיא קיימת בתוכו (כדאי למקד לזהויות חיוביות או ניטראליות)
שאלות מנחות למשתתפים
מהי האבחנה המבדלת בין הזהות הראשונה בסבב א' לזו בסבב ב'
האם יהיו מוכנים לשתף בצורך לחשיפת הזהות החיצונית
אלו רגשות עולים מהחשיפה המודעת
תובנות מהפעילות והתהליך.
איסוף:
מה עושים עם המסכות? שומרים / זורקים / מפנימים / מתעלמים
המנחה יבקש מכל משתתף מילה / אמירה אחת / תובנה אישית על הפעילות
ברכה / איחול /תפילה לעצמו ולמשתתפים
הכותב הרב אוריאל בלמס הינו יועץ חינוכי, מנחה הורים וקבוצות. בעל תואר A.M. מומחה למצבי חירום, משבר ואבדנות, ילדים ונוער בסיכון-זיהוי ואיתור, טיפול ומניעה בנשירה. תואר ראשון בחינוך, תואר שני בניהול מערכות חינוך. מאמן אישי ומוסמך NLP, מרצה מומחה לגיל ההתבגרות, חבר הנהלת איגוד ענ"ף
