חובת האדם בעולמו מול אתגרי החיים הדוחקים

פרה, פרה מתינות וסבלנות במחשבה תחילה

הרב אוריאל בלמס

מרצה ויועץ חינוכי 

עליה רוחנית צריכה לבוא במתינות ולא בחיפזון

במרכזה של פרשת השבוע מפורט חטא העגל.
כאשר באים להתבונן בחטא ובתהליך שגרם לו, יש לעמוד על המצב של עם ישראל טרם החטא, ומה הוא התיקון הראוי. בכלל יש לברר, כיצד חטא העגל מתכתב לנו בני הדור האחרון.

התורה מתארת את המצב שהיה לפני החטא (שמות ל"ב, ט"ו-ט"ז):

וַיִּפֶן וַיֵּרֶד מֹשֶׁה מִן הָהָר וּשְׁנֵי לֻחֹת הָעֵדֻת בְּיָדוֹ לֻחֹת כְּתֻבִים מִשְּׁנֵי עֶבְרֵיהֶם מִזֶּה וּמִזֶּה הֵם כְּתֻבִים. וְהַלֻּחֹת מַעֲשֵׂה אֱלֹהִים הֵמָּה וְהַמִּכְתָּב מִכְתַּב אֱלֹהִים הוּא חָרוּת עַל הַלֻּחֹת.

חז"ל דורשים את המילה "חָרוּת" מלשון חירות. עם ישראל הגיע למדרגה עליונה, שהיה בה חירות – ממלאך המוות, משעבוד מלכויות, מיצר הרע. חירות מלאה, שחרור גמור מכל שעבוד שיש לאדם ולאומה.כאשר הסתכלו על הלוחות ראו אמת אלוקית צרופה ללא סימני שאלה ותהיות.

"חרות על הלוחות" – האותיות הם חלק מהלוחות, ולא כתובות על ידי דיו וכדומה, שהוא חיצוני ללוחות. החירות של הלוחות נמצאת בתוכנו, ולא צריך לכתוב אותה עלינו מבחוץ. זה הדבר הכי עצמי ופנימי, הכי אלוקי. זה שחרור פנימי ועמוק. כשאדם מגיע להבנה שיש לו נשמה אלוקית, הוא משוחרר מכל לחץ ומכל שעבוד. אם נכיר את עצמנו ונהיה מה שאנו באמת – נהיה משוחררים. החירות הייתה חלק ממהות הלוחות, ומתוך כך חרוטה בנפש כל אחד ואחד מישראל.

המדרגה הגבוהה הזו שעם ישראל הגיע אליה – לא החזיקה מעמד לזמן רב. עם ישראל לא היה במדרגה פנימית גבוהה. אמנם הם השיגו מעלות גבוהות אך הן לא הוטמעו בנפשם ממש מהחוץ אל הפנים. לאחר המעמד הנשגב של מתן תורה, חזרו ישראל אט אט לרמה הרוחנית בה היו ומיד לאחר מכן מגיע השבר הגדול.

ננסה לעמוד על כמה תובנות שעולות מחטא העגל, וללמוד ממנו לחיינו.
בכל פורענות הבאה על ישראל יש מעט מחטא העגל. כלומר, חטא העגל עדיין נמצא בתוכך הדנ"א הלאומי היהודי. עדיין לא הגענו לניקוי שלם מהחטא, על כן יש להעמיק בחטא הנורא הזה, שהביא אותנו למציאות נמוכה וקשה, כדי לדעת כיצד לתקן אותו.

וַיִּקַּח מִיָּדָם וַיָּצַר אֹתוֹ בַּחֶרֶט וַיַּעֲשֵׂהוּ עֵגֶל מַסֵּכָה וַיֹּאמְרוּ אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם (שמות ל"ב, ד').

חז"ל אומרים, ששם "אלהים" מורכב משתי מילים: מי אלה.
אלה – המציאות הגלויה לעין.
מי – שאלה, דבר נסתר.
שתי המילים הללו יחד יוצרות שם "אלהים". המציאות הגלויה בנויה מהמציאות הנסתרת.

הנסתר הוא הדבר העליון, וממנו נולדה המציאות הגלויה.
אוי לו לאותו דור שהוריד את ה"מי", ונשאר עם "אלה" בלבד – "אלה אלהיך ישראל".
כאשר לוקחים את המציאות הטבעית – ועושים אותה אלוקים, במקום לחפש בתוכה ובפנימיות שלה את אלוקים. זה גורם לשיבוש בין העיקר לטפל, בין מקור החיות האנושית, ה' יתברך לבין משרתיו, טבעי העולם ומזגיו חלילה.

שיבוש שכזה מופיע באופנים שונים ומגוונים. מספיק להתבונן בדור שלנו ולראות את הסגידה והשעבוד של בני אדם לחומריות, לכסף וכבוד, לספורט ולטכנולוגיה, בכדי להבין שכל מה שנותר היא רק הקריאה הכפרנית "אלה אלוקיך". כל עוד עם ישראל בכלל ובפרט לא ישריש ממנו את העבדות אל החומר, יישאר אותו רושם מחטא העגל הנמצא בתוכו, כל עוד ימשכו הריקודים והמחולות באצטדיונים ובתאטראות, ובשאר מוקדי העגל המודרני, נאלץ לקבל תזכורת על מהותו ושורשו של חטא העגל. אנו צריכים להתחזק בהבנה שרק "אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ" (שמות כ', ב'), ולא דברים אחרים.

לחץ חברתי כגורם משפיע על שיקול הדעת בקבלת החלטות

וַיַּרְא הָעָם כִּי בֹשֵׁשׁ מֹשֶׁה לָרֶדֶת מִן הָהָר וַיִּקָּהֵל הָעָם עַל אַהֲרֹן וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו קוּם עֲשֵׂה לָנוּ אֱלֹהִים אֲשֶׁר יֵלְכוּ לְפָנֵינוּ כִּי זֶה מֹשֶׁה הָאִישׁ אֲשֶׁר הֶעֱלָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֹא יָדַעְנוּ מֶה הָיָה לוֹ (שמות ל"ב, א').

כשהעם נקהל על אהרן הכהן, קדוש ה' הוא מנסה למשוך זמן בכדי לאפשר לעם לחשוב מעט, להירגע מהטירוף הבוער בהם. אבל העם מושפע, ה"לחץ החברתי" גבר מרגע לרגע. ולבסוף תהליך עשיית העגל מואץ בדרך לא אופיינית לגברים שבעם ישראל. כמה נקהלו על אהרן? המתים על דבר העגל היו "כִּשְׁלשֶׁת אַלְפֵי אִישׁ" (שמות ל"ב, כ"ח). רוב העם לא היה שותף לכך. אך היה זה מיעוט קולני, קשוח ועז פנים, שהיה נחוש בדעתו. הם באים בחוצפה ובעוז, הופכים את האחרים לטיפשים: "במה אתם מאמינים? איפה משה? אנחנו רוצים לראות את האלוקים!".
כל העם התיישר לקולו של מיעוט זה, אפילו אהרן לא מצליח לעצור אותם, והוא רק מנסה "להרוויח זמן".

את הבעיה הזו אנו פוגשים בימינו כל הזמן. מול עינינו קיים מיעוט קטן, כוחני וקולני בעל השפעה לא מבוטלת על החברה, אם דרך עיתונות ותקשורת ואם דרך מעצבי דעת קהל, קומץ האנשים הללו שולט על השיח הציבורי, על הרגלי הקניות והצריכה ואף על הממשל וההנהגה. גם אלו השפויים ממעטים לזעוק מחשש לעצמם ולמעמדם. זהו מעשה העגל כפשוטו.

זה קורה גם בקבוצות קטנות יותר. מיעוט קטן יכול להשתלט על האווירה והתרבות החברתית. לייצר אוירה צינית וקרירה, להחדיר אנרגיות שליליות של פירוד והתנשאות.
הרוב השקט מורכב מאנשים טובים ושפויים, ישרים והגונים ובעלי מידות. הקול שלהם יכול להישמע ברבים, להשפיע ולהוביל רק וכאשר תיווצר אחדות ותמימות דעים כנגד הכוח השלילי זה הרועש ומשתלט על המרחב האישי והציבורי ומנהל את רגשות כרצונו. סוף מעשה במחשבה תחילה יכול להתקיים כשהקול השכלי וההיגיון האנושי נותנים את הטון ומובילים את הדרך.

וָאֹמַר לָהֶם לְמִי זָהָב הִתְפָּרָקוּ וַיִּתְּנוּ לִי וָאַשְׁלִכֵהוּ בָאֵשׁ וַיֵּצֵא הָעֵגֶל הַזֶּה (שמות ל"ב, כ"ד).

אהרן לא עשה את העגל. הוא רק השליך את הזהב לאש, והעגל נוצר מעצמו.
לפעמים אדם לא מודע לעוצמת הכוח שיש בו. בכוח הדיבור, בפעולותיו ומעשיו. בעידן המודרני מספיק לשלוח סרטון או להוציא לעז – פייק ניוז "ויצא העגל הזה". אלפים רואים ושומעים. אדם חייב להכיר בכוחותיו לטוב ולמוטב. חכמים אמרו על לשון הרע שאדם מדבר כאן והורג בסוף העולם. היום רואים בחוש את מה שכתבו ברוח קדשם. אנו צריכים להחזיר לעצמנו את השליטה. להיות מנהלים ולא מנוהלים, להכיר בכוחות הפועלים נגדנו ועלינו ולפעול מולם בשום שכל. כל זה יכול להתחולל כשאדם מאמין בכל ליבו וישותו באל אחד, ולא ימיר אותו בשום חומר ותבנית.

שברת? תתקן! – משה רבינו זיכה אותנו במתנה מדהימה.

לאחר חטא העגל נאמר כך (שמות ל"ד, א'): וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה פְּסָל לְךָ שְׁנֵי לֻחֹת אֲבָנִים כָּרִאשֹׁנִים וְכָתַבְתִּי עַל הַלֻּחֹת אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר הָיוּ עַל הַלֻּחֹת הָרִאשֹׁנִים אֲשֶׁר שִׁבַּרְתָּ.

בני אדם עלולים לחשוב, כי הלוחות השניים אינם כמו הראשונים. המציאות שלאחר שבירת הלוחות, המציאות של תורה שבעל פה, כפי שאנו חיים אותה, נמוכה יותר. מחדשת לנו התורה, שהלוחות השניים הם "כראשונים", והדברים הנכתבים עליהם הם כמו הדברים שהיו על הלוחות הראשונים. חטא העגל לא אמור לגרום לנו לייאוש ואיבוד אמונה. ההיפך הוא הנכון, גם אחר חטא העגל ושבירת הלוחות, אפשר להגיע למדרגה של הלוחות הראשונים.

לכל חטא יש תיקון, כל עוד אין חזרה על הקלקול. גם אם שברת, תוכל לתקן.
בכל יהודי יש כוח לצאת מעבדות החומר אל חירות הרוח. בדורות הקודמים היו גם ניסיונות הנדמים לבני דורנו כקטנים לעומת ניסיונות הדור הזה. על כך נאמר "דור דור ודורשיו". בכל דור יש אתגרים המאפיינים אותו ומותאמים לסך הכוחות של בני הדור. היכולת לצלוח משברים אתגרים וניסיונות נעוץ בשני נקודות עיקריות. אחדות ואמונה. כוח האחדות עמיד מול הלחצים השליליים המתעוררים עלינו חדשות לבקרים. כוח האמונה מנטרל את כל מה שסותר אותה ומנוגד לה.

השנה פרשת כי תשא העוסקת בחטא העגל ופרשת פרה נופלות באותה שבת, ניתן ללמוד מכך שלא העגל הוא החטא ולא הפרה מטהרת או מטמאת. זהו בורא עולם השליט היחיד שמחליט. ברצותו בונה וברצותו משנה.

השבוע חל יום פטירתו של ר' אלימלך מליז'נסק זצוק"ל. ר' אלימלך מביא בתפילתו המרטיטה את סוד פרשתנו. אחדות ואמונה. זהו כוח המחץ מול חטא העגל ההוא, וזה המודרני.

"וְתַצִּילֵנוּ מִקִּנְאַת אִישׁ מֵרֵעֵהוּ וְלֹא יַעֲלֶה קִנְאַת אָדָם עַל לִבֵּנוּ וְלֹא קִנְאָתֵנוּ עַל אֲחֵרִים, אַדְּרַבָּה, תֵּן בְּלִבֵּנוּ שֶׁנִּרְאֶה כָּל אֶחָד מַעֲלַת חֲבֵרֵינוּ וְלֹא חֶסְרוֹנָם, וְשֶׁנְּדַבֵּר כָּל אֶחָד אֶת חֲבֵרוֹ בַּדֶּרֶךְ הַיָּשָׁר וְהָרָצוּי לְפָנֶיךָ, וְאַל יַעֲלֶה שׁוּם שִׂנְאָה מֵאֶחָד עַל חֲבֵרוֹ חָלִילָה. וּתְחַזֵּק הִתְקַשְּׁרוּתֵנוּ בְּאַהֲבָה אֵלֶיךָ, כַּאֲשֶׁר גָּלוּי וְיָדוּעַ לְפָנֶיךָ, שֶׁיְּהֵא הַכֹּל נַחַת רוּחַ אֵלֶיךָ, וְזֶה עִקַּר כַּוָּנָתֵנוּ. וְאִם אֵין לָנוּ שֵׂכֶל לְכַוֵּן אֶת לְבָבֵנוּ אֵלֶיךָ, אַתָּה תְלַמְּדֵנוּ אֲשֶׁר נֵדַע בֶּאֱמֶת כַּוָּנַת רְצוֹנְךָ הַטּוֹב. וְעַל כָּל זֹאת מִתְחַנְּנִים אֲנַחְנוּ לְפָנֶיךָ אֵל מָלֵא רַחֲמִים שֶׁתְּקַבֵּל אֶת תְּפִלָּתֵנוּ בְּרַחֲמִים וּבְרָצוֹן, אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן.

שבת שלום ומבורך

הכותב הרב אוריאל בלמס הינו יועץ חינוכי, מנחה הורים וקבוצות. בעל תואר A.M. מומחה למצבי חירום, משבר ואבדנות, ילדים ונוער בסיכון-זיהוי ואיתור, טיפול ומניעה בנשירה. תואר ראשון בחינוך, תואר שני בניהול מערכות חינוך. מאמן אישי ומוסמך NLP, מרצה מומחה לגיל ההתבגרות, חבר הנהלת איגוד ענ"ף