היום שבו השחורים נעלמו
הם עזבו אבל אנחנו ננטשנו
במה – מגזין תוכן
הרב חיים ולדר
1. אם רצינו לדעת מה הסיבה האמיתית לשנאה נגד הציבור החרדי, זה לא כל כך קשה למצוא. זה מנשב באוויר סביבנו, זה אופף אותנו, הכול מדברים על כך, וכל מה שאנו צריכים זה לעשות את החיבור ולהבין.
מדובר בשאלה המעסיקה את השמאל החילוני בארץ: "מתי החרדים הולכים להיות רוב במדינה".
השאלה הזו היא שהביאה בזמנו את עלייתו המטאורית של טומי לפיד האב, והיא זו שגרמה לנסיקתו העוד יותר מטאורית של לפיד הבן.
אומרים שהפגנת המיליון מול ביהמ"ש העליון היא זו שהביאה לעלייתו של טומי לפיד. אז אומרים. אומרים שההלוויה הענקית של
הראשל"צ רבי עובדיה יוסף זצוק"ל, גרמה אף היא לפחד נורא. אז אומרים. האמת היא שעצם הנוכחות הבלתי רגילה של חרדים ושומרי מסורת בכל מקום ואתר היא זו שמלחיצה כמה מאות אנשים במדינה. ערב רב של כופרים אתיאיסטים הרואים עצמם ככל העמים, תמיד מצדדים בעמדות אויבינו ואם תרצה לזהות אותם לא קשה. כל עצומנה שיוצאת בעד הפלשתינאים ונגד היהודים – תראה אותם חתומים בגאון.
מה לעשות שהמאות הללו השתלטו על עמדות המפתח במדינה. הכוונה בבית המשפט בפרקליטות ובעיתונות. הם דואגים להפחיד את כל השאר, במצגות שווא של כפייה של איום ושל סכנה אמיתית. לאחרונה פרסם העיתונאי אבישי בן חיים סדרה תחת השם "שלטון הרב", שעסקה בתרחיש בו יהיו החרדים רוב במדינה. הסדרה הייתה די מאוזנת חייבים לציין, אך עצם העלאתה מלמדת על הספק הגדול, שלא לומר החשש, של הציבור החילוני ממצב בו החרדים יהיו הרוב במדינה.
לך לכל אחד ואחד ממצביעי "יש עתיד" ותשאל אותו לאיזה חרדי הם מתכוונים כשהם פוחדים או שונאים חרדים, אתה תגלה מהר מאוד אחד מהשניים או שהוא איננו מכיר מקרוב אף חרדי וכל מה שהוא יודע על חרדים זה מכלי התקשורת או שהוא מכיר אחד או שניים "אבל הם לא כמו כולם. הם משהו אחר"
2. האם החשש הזה הוא שמביא לשנאת חרדים? ממש לא. אם נעשה אנלוגיה בין אנטישמיות ושנאת חרדים (על אף שחילונים יתקשו להודות שזה מגיע מאותו מקום) נגלה שאין שום קשר בין מספר היהודים/חרדים לבין אנטישמיות/ שנאת חרדים. קחו למשל את הונגריה הנחשבת לאחת המדינות האנטישמיות ביותר בעולם.
קחו לדוגמא את "יוביק", מפלגה ימנית קיצונית שהופיעה ב 2006- על במת הפוליטיקה ההונגרית וצברה רק מעט יותר מ 2- אחוזים בבחירות הכלליות. בבחירות ארבע שנים לאחר מכן, "יוביק" רשמה הישגים דרמטיים – 16.7 אחוזים – כשיותר מ 855- אלף הונגרים מצביעים עבורה. מספר הדומה להפליא ל"יש עתיד…" רק מה, בהבדל אחד משמעותי.
בהונגריה, להבדיל מכאן, אין כמעט יהודים. גם אלה שיש, החליפו את שם משפחתם לשמות הונגריים כבר לפני מאה שנה והתבוללו עד ללא היכר. זוהי נקודה מפחידה שמסבירה משהו מאוד פשוט: האנטישמיות בהונגריה. היא תיאורטית מאוד. וכפי שאמר דניאל רניי, עיתונאי הונגרי חשוב "מרבית מצביעי יוביק לא יזהו יהודי", הוא אומר. "המצביעים האלה כנראה לא פגשו יהודי בימי חייהם,
השנאה שלהם היא יותר אמורפית (מטושטשת, לא מוסברת), למושגים כגון 'יהודי', 'ציוני'. אבל אין יהודי ספציפי שמצביעי יוביק מכוונים אליו".
3. וזה בדיוק הסיפור גם אצלנו.
לך לכל אחד ואחד ממצביעי "יש עתיד" ותשאל אותו לאיזה חרדי הם מתכוונים כשהם פוחדים או שונאים חרדים, אתה תגלה מהר מאוד אחד מהשניים או שהוא איננו מכיר מקרוב אף חרדי וכל מה שהוא יודע על חרדים זה מכלי התקשורת או שהוא מכיר אחד
או שניים "אבל הם לא כמו כולם. הם משהו אחר".
ישנם אנשים ספורים שמכירים ויודעים ובכל זאת שונאים. מדובר בכאלה ש"שנו ופירשו" הגרועים מכולם, שנאתם נובעת יותר משנאה
ובושה עצמית בדומה למומרים של פעם.
אחד כזה הוא ירון ידען, המופיע בסדרה של אבישי בן חיים ואומר: "אם הם הופכים לרוב – אני חייב לקנות כרטיס ולברוח מפה. הם לא יתנו לי להיות. הם יהרגו אותי".
הכרתי את האיש הזה כאברך בכפר חסידים. הוא יודע היטב שמי שהורג כאן אנשים זה לא חרדים. הוא מכיר היטב את העדינות ההתחשבות וטוב הלב החרדי. כל מי שהכיר אותו יודע בדיוק את הסיפור האמיתי של עזיבת הדת שלו. זה לא סיפור אידיאולוגי.
4. מה עושים תשאלו?
האמת, שום כלום. פשוט ממשיכים עם חיינו כפי שעשו אבותינו ואבות אבותינו. הם ינסו לעשות כמה דברים כדי לנסות למנוע לפחות את ההשפעה החרדית על ילדיהם, ואולי גם כדי להציק לנו ולנסות להשפיע על חינוך ילדינו. זה לא ילך להם. כלומר להציק אולי כן, להשפיע – ממש לא.
הכול יודעים שלחרדים אין שום שאיפות "לשלוט כאן במדינה" בין השאר כי אנחנו לא סגורים בכלל על המושג "מדינה" וכל השתתפותנו בשלטון היא בדיעבד אחד גדול. לו רצינו לשלוט כאן היינו מנסים, כמו הדתיים לאומיים למשל, לתפוס נקודות אחיזה בשלטון במשפט ובצבא. במציאות "יהדות התורה" אינה משתתפת בממשלה מתוך עיקרון, אין ולא היה שופט עליון חרדי אחד מאז קום המדינה ולא בגלל שלא רצו לתת לנו. והצבא… נו באמת.
תראו איזה עולם הפוך… אם הם כל כך פוחדים מאיתנו מדוע הם מתעקשים לתת לנו נשק ושליטה? ואם אנחנו מחפשים שליטה מדוע אנו נלחמים כל כך בגזירת הגיוס. אין זאת אלה שהם יודעים בדיוק כמונו את האמת, רק מחפשים להציק כי נבוכים הם בארץ.
5. ולסיום: קטע מיוחד, שכתב בני, משה, סוג של סאטירה נוגה, על אפשרות דמיונית של ישראל ללא חרדים מנקודת מבט כביכול של
ישראלי חילוני.
היום בו נעלמו השחורים.
זה קרה לבסוף, הם הלכו, כולם, לקחו את הבגדים השחורים שלהם, אמרו שלום ל"ארץ-ישראל", ועברו לאמריקה או לכל מקום אחר, מי יודע. אני זוכר את זה כאילו זה קרה אתמול, החורף אז היה כמו החורף השנה – קר מתמיד, וכשיצאת החוצה, היית נתקל בגוון אפור-שחור מעיק כזה, שאף פעם לא עושה לך טוב, והם פשוט קמו והלכו, כולם, עד אחד, יכולת לראות שיירות של האנשים
השחורים צועדים וצועדים, מעולם לא ביררתי לאן ואיך, אבל אז חשבתי לעצמי: העיקר שהם הלכו, ועכשיו טוב כאן.
מקומות הריכוז החרדיים, הפכו לערי-רפאים, ועל לוחות המודעות עדיין זעקו הכותרות כנגד ה"גזירות" כמו שהם כינו אותם, כאילו שאנחנו בימי הביניים.
המקומות הללו השתדלו להיבזז ככל יכולתם, לא היה שם הרבה מה לקחת, דממה השתררה בבתי- הכנסיות שלהם, בחלקם מצאו חתולים ועוד חיות רחוב, מסתור מפני החורף הזעוף משהו.
אנחנו המשכנו להתנהל בתוך אותה המדינה עם אותם הבעיות, איראן עומדת להשלים את הפצצה חרף הסנקציות, הסכם השלום היה
עדיין באותו סטטוס, כלומר לא- חתום, פוליטיקאים באו והלכו, מלאי כריזמה והבטחות כמו בפוליטיקה, והאזרח הקטן המשיך להאמין להם בכל מערכת בחירות, אגב משיכת כתף ומישוש עצבני של הפלאפון שלו, ואחרי שהכול נגמר, הוא בכה על יוקר המחיה.
והשחורים? הם נעלמו מהמפה לא ראית אותם לא ברחוב לא באוטובוס, ובעיקר לא בטלוויזיה, את הזמן שנלקח מילאו בכל מיני ידיעות משעממות על כנופיות שמפוצצות מכוניות ועל נוער אלים ששותה ומעשן סמים. כלומר, אני זוכר שהידיעות הללו היו עוד
לפני כן, אבל איכשהו יותר הדאיגו אותי התמונות הגדולות בעיתון של השחורים המצטופפים בהפגנות ומה הם הולכים לעשות לנו.
כבר כמעט שכחנו שהם היו פעם בינינו, בהתחלה עוד הדלקנו חנוכייה ובנינו סוכה, כמו שהיינו רגילים אבל לאט לאט זה נעלם, גם כי לא היה מי שימכור את הדברים האלה. האמת היא שזה חסר. פתאום אלפי אנשים, ביניהם חברים טובים שלי, בורחים מהארץ כי "מה כבר ההבדל בין כאן לשם". הכי מצחיק שכל הזמן אמרו שיעזבו בגלל שהשחורים כאן וכעת הם יורדים למרות שהשחורים שם.
מישהו לאחרונה יצא עם סטארט- אפ חדש: סיפורי אגדות על השחורים, עם איורים יפים, שהראו את האיש השחור עם כל התלבושת מחייך אליך מתוך הספר, ומעשיות המלאות באהבת האדם עם כל הסיסמאות "ואהבת לרעך כמוך" ו-"מה ששנוא עליך, לא תעשה לחברך" זה ממש הצחיק אותי, כאילו שהם זן נכחד, כמו ממותות ויצורים פרהיסטוריים אחרים.
וזה הזכיר לי לרגע אחד קטן את היום שבו ראיתי בפעם האחרונה את השחור האחרון, רגע לפני שעזב. הייתי ברחוב ועישנתי סיגריה, ואז ראיתי אותו, הוא הלך עם מבט כזה עצוב. הוא גרר אחריו תיק כבד, ולפתע נעצר כמה מטרים לידי והניח את התיק. "אז מה?" שאלתי אותו, "הולכים אה?" הוא לא ענה ורק תקע בי מבט חודר, נשפתי את העשן באיטיות, "חבל על כל זה אתה יודע" אמרתי לו,
"אם רק הייתם מתפשרים קצת…" הוא שוב לא ענה, רק הביט בי מקרוב ואז הבנתי שהמבט העצוב הזה היה בשבילי.
"זה בסדר", אמר, "אנחנו רגילים לזה. אלפי שנים. "אנחנו אולי הולכים. אבל אנחנו תמיד נשארים". ואז הוא הרים את התיק וכיתף
אותו בתנועה שהזכירה את הכיתוף של המקל עם השק שתלוי מאחוריו, כמו באגדות, הסב את פניו והלך, בלי לומר מילה.
לא יודע למה, אבל זה קצת צבט אותי.
היום, שנים אחרי, אני גם יודע למה. הוויכוחים של אז התחלפו במלחמות פנימיות, ומעם יהודי הפכנו להיות אוסף של יחידים. אפילו הישראליות התפוגגה איכשהו.
הם אמנם אלה שעזבו, אבל כיום אני מבין שאנחנו אלה שננטשנו.
