9 נקודות מאלפות למען הדורות הבאים

"אדם שמזלזל כל כך בגשמיות הוא האדם הכי חזק עלי אדמות. אתה לא יכול בחיים לנצח אותו, ולא לקחת ממנו שום דבר. בעיקר, אם גם הכבוד מאוס עליו ביותר"

במה – מגזין תוכן
הרב חיים ולדר שליט"א

1

חלפה שנה מאז הסתלקותו של רבן של ישראל מרן הגאון רבי אהרן ליב שטינמן זצוק"ל. מאז אושפז רבינו לראשונה, התהלכתי, כמו רוב הציבור, בין חשש לבין תקווה לבין שמחה גדולה לבין חשש נוסף שהדור שלנו יאבד את גדול הדור, שכולנו הרגשנו שהוא נושא אותו על כתפיו הצנומות. וכשזה הגיע, כולם לקחו את זה כמו אובדן אב. כל מי שאני מכיר העיד על עצמו שהזיל דמעות, ובתי אמרה במילים פשוטות לאחר ההלוויה: "בכיתי, כי מאז שנולדתי תמיד דיברו עליו כאן. כמעט כל יום. הוא היה כל הזמן בבית שלנו".
מרן זצוק"ל כתב בצוואתו שלא להספידו. ואכן, מי אני שאספיד את מרן, וכי זקוק הוא להספד? טור זה לא מגיע כדי לשבחו ולפארו.
מי שהיה קרוב אליו ידע כמה סבל מכבוד וכמה זלזל בכל מיני שבחים ותארים וקילוסים )כאשר שיבחוהו ברבים, מי שהביט בו ידע לזהות היטב את מה שהוא חש פנימה, זלזול בשבחים ולחץ נפשי אמיתי מכך שהדברים נאמרים בפרהסיה וממילא נשמעים גם בעולם הזה וגם בעולם הבא. הוא כל כך סלד מ"צרמוניות", מזיוף ומחנופה, שזה ממש הרס את הבריאות שלו(. מה שנעשה כאן זה השתמש
בנקודות שראינו אצל מרן זצוק"ל, רק כדי להאיר נושאים וכיווני חשיבה והנהגה למען הדורות הבאים.

2

מרן הגראי"ל זצוק"ל (האמינו לי שרשמתי: 'ד' יאריך ימיו ושנותיו וכו", מתוך הרגל) לא נולד למשפחת רבנים מפורסמת. אביו היה גבאי בבריסק.
הוא יכול היה להיות סתם עוד ילד, אבל הוא הפך לגדול הדור, ולא סתם גדול הדור. הוא צבע את עולם הישיבות בצלמו ובדמותו. שרטט דרך הנהגה עדינה ואצילה ועם זאת לא מתפשרת על קלה כעל חמורה. הוא ייזכר כמי שהוביל והנהיג את הציבור החרדי למקום מבטחים באחת מהתקופות הסוערות ביותר, ומול גזירות מסוכנות ומהותיות. הבשורה היוצאת מכל זה לכל ילד, נער ואיש, היא שכל יהודי ויהודי יכול להיות גדול הדור. שזה לא משהו שמקבלים בירושה ולא משהו שניתן הלאה בירושה. כל אחד שישב וילמד יומם ולילה, ימאס בהבלי העולם הזה ולא יחזיק טובה לעצמו, ויהיה בעל מידות טובות וצדיק – יכול להיות גדול הדור, לא משנה אם הגיע
ממשפחה חשובה ואם אין לו ייחוס ואם הוא נמוך קומה ואם הוא לא מרבה בדיבור וכלל לא יודע "לשווק את עצמו". להפך, כל אלו ייזקפו לזכותו.

3

אם תבקשו מאדם חרדי לתת לכם שם של מקום שכמעט אין בו חרדים, אין ספק ש"כפר סבא" יהיה אחד מהמקומות הללו.
כידוע, מרן הגראי"ל זצוק"ל, החל את דרכו בדיוק שם. רחוק מהזרקורים, רחוק ממה שמכונה אצל עסקנים "נקודות השפעה". אבל כבר באותם ימים, כאשר היה מגיע אל מרן החזו"א, הוא היה קם לכבודו. מהיכן שמע עליו? מהיכן ידעו הכל, במשך השנים, שיש כאן אברך צדיק בעל פיקחות יוצאת דופן שעדיו להנהגה?
אמרו נא לילדיכם את התשובה: מסתבר שלאמת יש כוח משל עצמה. והיא אינה צריכה פרסום ויחסי ציבור, אינה צריכה מקורבים
וחיילים, והיא חזקה יותר ממרחק גיאוגרפי ומיכולת הרשמה של הזולת. ושהאמת, אפילו חזקה מהשקר. היא חזקה יותר מתעמולה
גדולה ומושקעת היטב מצד אנשים שקמים בבוקר והולכים לישון בלילה עם רצון להרוס ולפגוע ולהשתיק, ומשקיעים בזה ממון ומחשבה. עדיין האמת חזקה יותר.

הגאון מווילנא ישב כל ימיו ולמד בחדר סגור ללא חלונות! בימים שלא היו כלי תקשורת ובני אדם כמעט ולא היו יודעים אחד על השני, וראה זה פלא – שמו התפרסם בכל העולם עד סוף כל הדורות.

4

אך יש גם הנהגות מעשיות, ומביניהן מצאתי שלוש נקודות שמבחינתי הן המפתח להבנת סוד אישיותו הנדירה של מרן
זצוק"ל. המדובר בשנאת בצע, בריחה מן הכבוד והמעטת ערך עצמך (ענווה ואפילו שפלות)
הנקודות הללו מתבטאות בכמה סעיפים בצוואתו.

הבריחה מהכבוד.
"אבקש מאוד לא להספידני, לא בפניי, ולא שלא בפניי, ולא לעשות עצרת התעוררות או עצרת אבל, או כל מיני שמות שבודים והכוונה ימי

הספד.
לא לכתוב שום מאמר עלי בעיתונים יומיים, שבועיים, חודשיים.
לא להדפיס מודעות על הלוויה, לא להודיע ברמקול או ברדיו, מספיק שיהיו רק עשרה אנשים בהלוויה". (מתוך הצוואה)
אין אחד שלא נתקל באמירתו הנוקבת של מרן זצוק"ל, "גאווה, גאווה, גאווה". לא פעם אמר לי, "אנשים חושבים שהאמרה 'כל הרודף אחר הכבוד, הכבוד בורח ממנו' היא בגדר מליצה". כאן אני רואה זאת יום- יום ושעה-שעה. ואם כל אחד ואחד יביט מסביבו, אפילו אחר הקרובים לו ביותר שלא לומר הוא עצמו, יגלה שרוב הנפילות של בני האדם, האכזבות שלהם והמשברים נובעים
מתאוות הכבוד.
מרן לא ראה בבריחה מן הכבוד איזו מעלה. הוא אמר לא פעם: "ממכות אתה בורח? מליסטים אתה בורח? אז מי שמבין שהכבוד מזיק לו – בורח ממנו".

מספרים על אדם שבא לרב בתלונה על כך שהוא בורח מן הכבוד ועדיין הכבוד לא רודף אחריו, והרב ענה לו: "זה בגלל שאתה מסתובב אחורה, לראות אם הוא רודף…" מרן חידש לנו דרגה נוספת, "גם אם ברחת מהכבוד, ולא הסתובבת, והוא השיג אותך כמובטח – עדיין הכבוד מזיק לך, ותעשה הכל כדי להשתחרר ממנו".
מי שהכיר היטב את מרן, יכול היה לעקוב אחר מיקרו הבעות פניו כאשר חלקו לו כבוד, וידע לזהות שם רתיעה אינסטינקטיבית, ממש
כמו הפרצוף שאנו עושים כשמישהו חורק עם גיר על הלוח… צמרמורת… וכשהיה מגיע, הוא היה מדווח על סבל של ממש. הוא ממש סבל מהכבוד. אולי מפני שפיקח כמותו ידע איזה סבל הכבוד מנחיל לאנשים.