נשימה לנשמה – עוגנים לנשמה מתוך פרשת השבוע פרשת בשלח תש"פ
תודה על מה שנתת – מודעות חיובית
הרב אוריאל בלמס
מרצה ויועץ חינוכי
על כוחה של התבוננות חיובית ושבירת מחסומי נפש שליליים
בפרשת השבוע – בשלח נקרא על הנס הגדול של קריעת ים סוף. נס בפני עצמו לאחר סדרת ניסים ונפלאות שחוו בני ישראל בעשר המכות. חרף זאת בהמשך המסע במדבר בני ישראל לא הפסיקו לקטר ולהתלונן, אך מול קריעת ים סוף הם יצאו מגדרם בזמירות ובשירי הלל והודיה. מדוע קיימת נטייה בבני אדם לראות את "חצי הכוס הריקה", מדוע המשפט הראשון בבוקר, שאומר כל יהודי מאמין, מתחיל בהודאה –מודה אני.
פרשת השבוע מלמדת אותנו כיצד לסגל צורת ראייה אופטימית ושמחה, ומהי הדרך להתחזק בהכרת הטוב ובגישה חיובית לחיים.
השבת הקרובה, בה נקרא את פרשת "בשלח", היא אחת השבתות המיוחדות והשמחות ביותר בשנה, ולראייה, היא אף זכתה בכינוי ייחודי משלה – "שבת שירה" כזיכרון לשירת ההלל וההודיה ששרו בני ישראל לכבוד הקב"ה מיד לאחר קריעת ים סוף והמעבר בבטחה בין חומות המים. במהלך ארבעים השנים הבאות, במספר הזדמנויות שונות לאורך המסע במדבר.
בני ישראל ילמדו על הגן היהודי – המתלונן – קשה העורף ויביעו שוב ושוב תלונות על טורח המסע וספקות ביחס לאמונתם בקב"ה ובמשה שליחו. יחד עם זאת, ברגע הדרמטי והמרגש הזה, מיד לאחר שבמו עיניהם ראו קטנים וגדולים כאחד כיצד הבורא מכופף את חוקי הטבע לכבודם, או כפי שמספרת הגמרא: " ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל בן בוזי (יחזקאל הנביא) במעשה המרכבה", יצאה מעומק ליבם ונשמתם קריאת תודה ספונטאנית וכנה.
יציאת מצרים אינה רק סיפור היסטורי נחמד ומעניין, היא בראש ובראשונה הנחייה מעשית ביותר לכל אחד מאתנו כיצד לחיות נכון יותר את חייו כאן ועכשיו, ועל כן חז"ל קבעו כי אנחנו מצווים לראות בכל יום ויום מחדש כאילו אנחנו בעצמנו יצאנו היום ממצרים ועברנו בים החצוי, ומתוך כך להתחבר אל אותם רגשות עמוקים של הודיה, הכרת הטוב ושמחה שפיעמו באבותינו.
להודות, לראות את הטוב ולהיות שמחים בחלקנו. נשמע כמעט כמו מדע בדיוני במציאות חיינו הטרופה, אכן, כך זה נחווה. לתורה יש מה לחדש ולהאיר לנו. הבה ונחכים.
למה קשה להיות אופטימי ומדוע קשה לומר תודה
מחקרים רבים בפסיכולוגיה חיובית, מוכיחים כי הכרת תודה, היא אחד מהכלים היעילים ביותר להגברת תחושת האושר, הסיפוק והשייכות שלנו. היא גם תורמת לבריאות, למערכות יחסים טובות יותר, ובאופן כללי, לשקט הנפשי. אפילו אם זה לא תמיד קל, או נוח או אפילו מרגיש אמיתי, עדיין – מסתבר שמשתלם לנו להכיר תודה,
ולא רק כי זה מנומס או מצופה מאתנו, אלא דווקא כי זה טוב בשבילנו. למעשה כי זו אחת הטכניקות הכי קלות, קצרות ויעילות, לשפר את חיינו בכל התחומים.
אז למה קשה לנו להכיר תודה? למה חשוב שנכיר תודה? למי להכיר תודה ואיך עושים זאת?
היהדות רואה בהודיה את אחד מערכי היסוד שלה, והיא מופיעה בתפילות היומיות, כמו גם במצוות השגורות. תפילת השחרית נפתחת במילים "מוֹדֶה אֲנִי" ו"תפילת שמונה-עשרה" הנאמרת בימי חול בשחרית, מנחה וערבית, נסגרת בשלוש ברכות הודאה (הודיה), לה' על כול מעשיו. בנוסף יש לנו את ברכת המזון וברכת הנהנין, ברכת "שהחיינו", ברכת הגומל למי שחייו ניצלו עוד ועוד.
ההודיה ביהדות נחשבת לערך עליון שחוצה דורות, ונאמר שאנו חבים תודה, גם למי שעזר לאבותינו. התודה אינה נחשבת ל"גמול" חד פעמי שיש לשלם בגין משהו שקיבלנו, אלא כחוב תמידי שאנו חבים לבורא עולם, שאינו מסתיים, גם אם הזמנים או הנסיבות קשים לנו. (ראו סיפור איוב).
מלבד ההודיה לאל על נשמת החיים, ועל כל דבר ודבר, התורה מצווה גם על מתן תודה לאנשים הסובבים אותנו, כמו גם לחי לצומח ואף לדומם.
למרות שהיהדות ההורים והסביבה, דווקא מלמדים אותנו על משמעות התודה – הן במסגרת כללי הנימוס בין אדם לחברו, והן כדרך של תפילה לאל, הרי שאם נהיה ריאליים, סביר להניח שגם אתם כמו רוב האנשים, מבלים הרבה יותר זמן במחשבות על מה חסר לכם, ו"מה לא בסדר", מאשר על מה יש לכם, ומה "הולך בסדר"
ובכל זאת למה קשה לנו לומר תודה?
- 1. אנו לוקחים את מה שיש כמובן מאליו: בגלל שכבני אדם, אנו מסתגלים לשינוים במהירות רבה (לטוב ולרע…), גם אם נקבל למשל רכב חדש שישמח אותנו מאוד ויגרום לנו להכיר תודה, התחושה הזו תתפוגג מהר מאוד. אולי שבוע גג שבועיים לאחר מכן, והנה – החידוש פג, ואנו לוקחים את הפריט (המאוד משמעותי בחיינו אגב), כמובן מאליו. כמו שאנו לוקחים את כל השאר…
זו אגב לא לגמרי אשמתנו… זהו שוב המוח ההישרדותי שלנו, שבאין מפריע, קובע את מוקד תשומת הלב. המוח שלנו מכוון להבחין בשינוים בסביבה, כדי להבין אם הם מאיימים עלינו ועל חיינו. ברגע שהאיום מוסר, השינוי או החידוש מפסיקים להעסיק אותו, כי אין להם ערך השרדותי. מאחר וכך, אנחנו כבר לא "רואים" אותם, וסביר שנוכל להתרגש מחדש, רק כשנקבל משהו חדש. למעשה, רק אם ייקחו לנו את הרכב, נוכל להעריך שוב את מה שאיבדנו…
- אנו נוטים להשוות את עצמינו לאחרים או למה שהיה בעבר: השוואה, היא הדרך שלנו לבחון היכן אנו עומדים ביחס להיכן שאנו רוצים להיות. היא הדרך שבה המוח שלנו מתנהל בעולם דואלי, שיש בתוכו קטבים של רע וטוב, שווה יותר ושווה פחות וכיוצא בזאת. למרבה הצער, הנטייה הטבעית שלנו היא להתמקד במקומות בהם ההשוואה היא לרעתנו, ולא לטובתנו, גם כחלק ממנגנון שידחוף אותנו להשיג יותר. זו כמובן טעות, כי ככול שאנו מתמקדים יותר במה שחסר לנו, כך נמשוך עוד מהמחסור הזה, וננציח אותו, וכך גם יהיה לנו קשה יותר, להכיר תודה על מה שיש לנו.
- אנשים רבים חשים שחייהם רצופים בקשיים. שאין להם מזל, ולכן אין להם על מה להוקיר תודה. כמובן שזהו מעגל שמזין את עצמו, ומזמין אנרגטית עוד קשיים, רק על מנת שנבין את הנקודה ונשנה את הגישה שלנו… אז גם אם אתם חשים שאין לכם על מה להודות – נסו למצוא דברים קטנים ותתקדמו משם. מה שהיה היה, העתיד שלכם מתחיל עכשיו!
- יש אנשים הסבורים שהכרת התודה היא נחלתם של אנשים מאמינים בלבד. אלו שיש להם למי להודות (למשל לאלוהות או לכוח עליון). לתפיסתם, כל מה שיש להם הגיע בעבודה קשה, התמדה וכישורים, ואף אחד לא שלח להם "מתנות" או ניסים מלמעלה, כך שאין להם על מה, או למי להודות. לאנשים האלו, כדאי פשוט להתנסות בטכניקה, אפילו מהצד האינטלקטואלי. אחריו יגיע גם הרגש והחוויה. מה יש לכם להפסיד?…
ביהדות ישנו מושג בסיסי מאוד המדבר על " הכרת הטוב", שמשמעותו, להסיר את המשקפיים השליליות איתם אנחנו מסתובבים ולבחור לראות את הטוב והחיובי.
"אושר לא תמיד יהפוך אותנו למוקירי תודה. אך הכרת התודה, יכולה להפוך אותנו למאושרים".
נביא בנושא שלוש בחינות עיקריות:
לא לקבל שום דבר כמובן מאליו, לשמוח במה שיש, ולהודות על הטוב.
בני ישראל במצרים לא היו פנויים עדיין להכיר בטובת הבורא על מה שעשה עבורם, הם היו בקוצר רוח ועבודה קשה. מאוד קשה להודות ממקום נמוך ושפל. בקריעת ים סוף נעשה נס שאין כמותו וההודאה הייתה ממקום שונה, לא כעבדים מדוכאים אלא כאנשים בני חורין.
אדם צריך לפתח את מיומנות ההודאה בכדי שיהיה מסוגל להודות ולשבח גם במצבים הקשים והנמוכים בחייו.
מסופר על אדם אחד שהלך ברחוב ופתאום שמע קול חזק הקורא לו לעצור, יד חזקה תפסה בחולצתו ומנעה ממנו להתקדם. הוא קפא על מקומו. ומספר שניות חלפו ובמסלול הליכתו פסיעות ממנו נפל פסנתר ענק מגג הבנין הסמוך. האיש היה בהלם הוא הסתכל ימינה ושמאלה לראות מי עזר לו וראה מלאך לבן כנפיים, שאמר לו: "אני המלאך ששומר עליך ונשלחתי כדי להציל אותך". האיש הסתכל עליו ובמקום להכיר לו תודה החל לצעוק: "אתה המלאך ששומר עלי? היכן היית לפני שבוע ולפני חודש ובכל הפעמים שהייתי זקוק לישועה?! עד כמה שהסיפור נשמע מגוחך ומעלה כעס כלפי האיש על כפיות הטובה שלו, רבים הם בני האדם הפועלים כך בדיוק.
פעמים רבות אנו סובלים מכפיות טובה, שהיא ממש ההיפך הגמור של כל מה שמלמדת אותנו היהדות, אנו טרודים בדמיונות וחזיונות, אין לנו בית מספיק גדול, ולא רכב יפה, כך על זה הדרך.
האבסורד הוא, כשאנחנו סוף סוף משיגים את מה שליבנו חפץ, תחושת הסיפוק קצרה בדרך כלל לאחריה מתחיל הקול הפנימי המוכר לכרסם ולספר לנו על מה שעדיין לא השגנו.
מפתח האושר ואיך משיגים אותו
המפתח לחוסן הנפשי והרוחני של האדם היא ההודאה. להודות לבורא על כל מה שנתן, כי שום דבר לא מובן מאליו. אדם שיודע להודות מפתח בתוכו רוגע ושלווה ומצעיד את עצמו בדרך אל האושר.
למה הכרת תודה חיונית כשאנו רוצים להגשים?
- הכרת תודה, היא כלי שמרים את האנרגיות שלנו ומעורר שמחה פנימית.כשאנו מודים על מה שיש איך להכיר תודה לנו, שעד כה לקחנו כמובן מאליו, אנו נזכרים ומכירים בנוכחות של כל אלו בחיינו, מה שתורם לרגשות חיוביים. ומכירים בנוכחות של כל אלו בחיינו, מה שתורם לרגשות חיוביים.
- הכרת תודה יכולה לשחרר אותנו מאכזבה ותחושת קורבנות. היא עוזרת לשחרר שיפוט מהעבר וההווה, ומחזירה תחושת שליטה לחיים. היא הופכת את כל מה שלקחנו עד כה, כמובן מאליו, לדבר יקר ערך.
- הרגשות שתוקעים אותנו יותר מכל, הם פחד וכעס. מאחר ולמוח שלנו אין אפשרות להחזיק בשתי מחשבות באותה העת, כשאנו בהוקרת תודה, אין לנו אפשרות להכניס מחשבות שמלבות פחד או כעס, וזה משנה את המאזן לטובה. והמאזן הזה, הוא שמפעיל את חוק המשיכה.
- הפוקוס שלנו הוא שקובע אילו דברים ימשכו לחיינו. כל מה שאיננו מתמקדים בו או איננו מודעים לו- למעשה לא קיים מבחינתנו, ולכן כדי שלא נשכח – עלינו להודות בצורה יזומה. בשיטת ה-NLP, ממליצים לשאול בכל רגע נתון: "על מה אני מודה ברגע הזה", כדרך להעצים את האנרגיה החיובית.
אם נחפש על מה להודות, תמיד נמצא עוד דברים שאפשר להודות עליהם, כפי שאם נחפש על מה להתלונן – תמיד נמצא גם עוד תלונות. כל עוד המחשבות האוטומטיות שלנו, ממוקדות על כל מה שלא טוב בחיינו, נמשוך בהתאמה, עוד מחשבות על מה שלא טוב, ובעקבות זאת, גם מקרים ואירועים שיחזקו את האמונה שלא טוב לנו. לעומת זאת הכרת התודה, תאפשר לנו להבין את כל הטוב שיש בנו ובחיינו ותאפשר לנו לקבל תחושת יציבות וערך עצמי.
אז אם עדיין לא סיגלתם לעצמכם את ההרגל הזה, חשוב שתדעו שלא צריך להיוולד אופטימיים ואפילו לא צריך סיבות טובות להודות, כדי ליהנות מהיתרונות של הכרת התודה. גם אם אתם חושבים שהחיים מתעללים בכם, וגם אם אתם נוטים לראות את התסריט השלילי, ונוהגים להתלונן על כל דבר- עדיין תוכלו עם קצת אימון והטמעה, לסגל לעצמכם הרגל, שפשוט ישדרג לכם את החיים.
איך להכיר תודה? הכרת תודה ככלי לעבודה יומיומית
הכרת התודה היא אחד הכלים הטובים ביותר להתפתחות אישית וחיזוק משאבים פנימיים.
זהו כלי עצמתי שמאפשר לנו לשפר את חיינו ולהביא אליהם עוד ממה שאנו רוצים. כדי להשתמש בכלי הזה, עלינו להקדיש זמן מידי יום להכרת תודה מכוונת ,שתהפוך עם הזמן להרגל. (גם אם בתחילה זה ירגיש לנו כמו פעולה מלאכותית).
מביא הרב שלום הרוש שליט"א בספרו "שעריו בתודה" את דברי הזוהר שהתודה זו תפילה שלא שבה ריקם וכן מובא שם ששערי תודה כוחם יותר חזק אף משער דמעה, ששערי תודה פותחים אף שערים הסגורים בסורג ובריח, מה שלא מסוגלים אף שערי דמעה לעשות, ועל זה נאמר בואו שעריו בתודה. שהתודה מסוגלת לפתוח את כל השערים. (גם) מה שאין בכוחם של שערי דמעה.
ועוד יש זוהר מפורש שאומר שבשעה שאדם מודה לבורא הוא מחזיר את אותה השפעה באותו עניין שהוא מודה בו.
שמעתי מהרב אליהו שירי בעניין התודה, שאנשי מדע (חוקרי המטא פיזיקה) אומרים שהמילה "תודה" היא המילה שיש בה הכי הרבה אנרגיה. במקום "לבכות" – להתבכיין, תתחיל להודות לקב"ה על מה שהוא כן זיכה אותו, ועל החלקים הטובים אשר זיכהו השם.
ניתן לתרגל הודאה על בסיס יומי, בעזרת תפילה, התבודדות שירה, מדיטציה מודרכת לתודה, או לחלופין לשבת בדמיון פתוח,
הכרת תודה יומית ולתרגל הכרת תודה על כל דבר, ולו הקטן ביותר שעולה על דעתינו.
מומלץ כמו כן, לנהל יומן הכרת תודה. כתבו מידי יום בין 3-10 נקודות שאנו מודים עליהם. הכתיבה היא עוד פעולה שרותמת את המוח שלנו להטמיע את הכרת התודה. התרגיל הזה, יאלץ אותנו לחשוב על מה אנו מוקירים תודה, ולגלות שיש לנו המון דברים להודות עליהם, ואף נוכל לבחון מידי יום, את ההשפעה של כל הנקודות שהצטברו. כשנחוש מדוכדכים, נוכל להוציא את היומן ולהיזכר שלא הכול רע..
אפשר לכתוב מכתב הכרת תודה. למישהו מיוחד, (או לעצמנו), ולפרט את כל הדברים הטובים שהוא עשה, אמר או הביא לחיינו. מכתב כזה, ישנה את האנרגיה של מערכת היחסים, גם אם נבחר שלא לשלוח אותו. נסו לתרגל זאת, דווקא עם אדם בחייכם, שיש לכם קונפליקט איתו, ותידהמו מהתוצאות.
לראות את התמונה הרחבה. אם אתם חשים שהתמקדתם בדבר שגרם לכם לחוש רע, תעלו מדרגה, ותסתכלו על החיים שלכם מלמעלה – ממעוף הציפור. ההתבוננות הזו, תעצור את שטף המחשבות של המינד, תזכיר לכם שאתם מודעות גבוהה וניטרלית, ותאפשר לכם לשנות את נקודת ההשקפה. התבוננות גבוהה, תזכיר לכם שמה שהתמקדתם בו הוא קטן ביחס לכל הדברים הטובים שיש בחייכם.
חשוב שנכיר תודה, כדרך חיים, לא רק בתפילות, אלא גם במחשבה, בדיבור ובהתנהגות. טיפוח הרגל של הכרת תודה, ישים את הפוקוס שלנו על "מה שיש "בניגוד למה שחסר בחיינו. ככל שנחפש יותר מה להעריך ויותר על מה להודות, כך נרחיב את המומנטום החיובי סביב מה ש"יש", ונמשוך עוד ממנו לחיינו. הכרת תודה, אינה נחלתם של אנשים מאמינים בלבד. המדע כבר הספיק לחקור ולהכיר בערך הרב של הכרת התודה על איכות החיים שלנו.
אם נשכיל להודות על הדברים הקטנים. נראה כי בעצם אנחנו מקבלים המון, רבות מתחושות המירמור שלנו ייעלמו מאליהן ונקבל את מה שהחיים מזמנים לנו בקלות ובנועם גדולים יותר. במקום לחשוב על עצמינו כקורבנות וכמסכנים שלא מקבלים את מה שאנחנו רוצים – להפך את המחשבה ולראות את המתנות שאנחנו כן זוכים להן. על כך נאמר שכדי להבטיח עתיד טוב ובריא יותר חובה להודות על העבר וההווה. להודות על כל מה שישנו – גם על מה שאנחנו אוהבים וגם על מה שפחות.
התכונות ההפוכות להכרת הטוב והודיה הן כפיות טובה ופסימיות הבאות לידי ביטוי בקיטורים, כפי שאכן בא לידי ביטוי גם בפרשה הנוכחית עת בני ישראל לא הספיקו להירגע משירת ההלל הגדולה וכבר החלו להתלונן על איכות המים והמזון. ישנם אנשים רבים (מידי) שפשוט כל הזמן מקטרים. הם מלאים בתלונות על העבודה, על הבוס, על הפקקים בבוקר למשרד, על הרכב שלא מתניע, על הקופאית בסופר שאיטית מידי לטעמם, על הקפה שהוגש להם לא מספיק חם, על ראש הממשלה ושר האוצר, על מזג האוויר שחם/קר מידי, על האישה/בעל שלא קשובים מספיק, על הילדים שלא מחונכים, וכו' וכו' וכו'. לפעמים "קוטריות" היא הדרך שלנו לתקשר עם אחרים, לפעמים זאת דרך לבטא תסכול ולפעמים זה אפילו כיף, אבל בכל מקרה תמיד היא מובילה למבט פסימי על העולם, שבסופו של דבר פוגע בנו ובאלה שחייהם נוגעים בשלנו. כל אחד יכול להעיד שההמצאות בסביבתו של "מתלונן סידרתי" אינה נעימה ואנחנו נוטים להתרחק ממנו. שינוי המידה המגונה הזו דורש מאמץ גדול, אבל זה אפשרי ועל כך נאמר "אל תספר לקב"ה כמה גדולות הצרות שלך, ספר לצרות כמה גדול הקב"ה".
מתודה לתודעה – שבירת מחסומי הנפש השליליים
רוג'ר בניסטר, עמד בחדר ההלבשה מול תאו והתכונן לפשוט את מדי האימון שעליו. כבר שנים שהוא נחשב לאחד האתלטים המעולים בענף הספורט. ג'ני מאמנו האישי נכנס לחדר זה עתה לחדר, חיוך ערמומי התפשט על פניו. רוג'ר….אמר ג'ני, לקראת התחרות הקרובה נעבוד יחד על שבירת שיא אתלטי. מדליות השתתפות וזכיה לא חסרות לך אבל מדליית ווינר שיאן אין ברשותך. רוג'ר פקח זוג עיניים עגולות נראה כלא מבין להיכן חותר ג'ני. אי אפשר לשבור את שיא טען רוג'ר, הוא הביא סימוכין לדבריו ממחקרים שפורסמו הקובעים נחרצות כי מגבלת הכוח האנושי לא יכולה לחצות את מחסום ה"עגול" מייל לארבע דקות. ג'ני הביט בו ופסק: "הרוח האנושית היא בלתי מנוצחת" אתה תשבור הפעם שיא עולם. בתחרות שהתקיימה בבונקובר במשחקי חבר העמים הבריטי שבר רוג'ר שיא אולימפי כשגמא את המייל תוך 3:58.8 דקות. הוא הוכתר כשיאן עולם וזכה למדליית אבירות מבית המלוכה הבריטי.
למרבה הפלא לאחר זכייתו החלו אצנים רבים לחצות את אותו מחסום הארבע דקות והישגיהם נזקפו לזכותו של המוביל הראשון בשבירת מחסום ה"עגול".
עם ישראל עומדים בסיטואציה מורכבת מאוד מבחינה קבוצתית ואישית.לא מכבר יצאו בחיזפון ממצרים לאחר שנים של סבל וייסורים, שעבוד קשה ועבדות איומה. נפשם. הטלטלה מנפלאות הבורא ומופתיו לבין הקבעון בחיי העבדות. הם עומדים מול ים סוף נבוכים וסגורים, צר ומצוק מכל עבר. "דבר אל בני ישראל ויסעו" כך מצווה ה' את משה רבינו, כל העם שומע ממנו את הציווי רק אחד מתוכו מצליח באמת לקיים אותו.
נחשון בן עמינדב-נשיא שבט יהודה. שומע את דברי משה אבל גם שומע עוד קולות ברקע, "בואו נחזור מצריימה" "הים אכזר ומסוכן" "זה הסוף שלנו" "אין סיכוי להינצל". בכל זאת ולמרות הכל הוא נצמד לציווי ה' וכשיש ציווי אין שאלות. נכנסים לים נגד כללי ההיגיון והשכל.
הפעולה של נחשון נראית כהתאבדות אנושית למול חוקי הטבע. אך למעשה הוכיחה כי היא זו ששברה את מחסום הפחד האנושי ופרצה את הדרך לנס וישועה.
מפרשת השבוע נלמד על נפלאות הבורא וחכמת המוח האנושי שברא.
"הקול והכל בראש" – אין שום מחסום שיכול למנוע מאיתנו להשיג הצלחות וישועות.
תקרת הזכוכית הנפשית האנושית נוצרה בידי אדם
הוציאו מהלכסיקון שלכם את המילים השליליות ומהמעכבות. השתמשו במילים מצמיחות ומניעות.בכל אחד מאיתנו נמצא נחשון בן עמינדב או אם ממש תתעקשו אז רוג'ר בניסטר.
ומה יותר יפה מלסיים בשיר שמבטא בפשטות מילים של תודה
"תודה על כל מה שבראת. תודה על מה שלי נתת. על אור עיניים, חבר או שניים, על מה שיש לי בעולם. על שיר קולח ולב סולח שבזכותם אני קיים. על צחוק של ילד ושמי התכלת, על אדמה ובית חם. פינה לשבת, אישה אוהבת, על יום של אושר, תמימות ויושר על יום עצוב שנעלם". (עוזי חיטמן)
שבת שלום ומבורכת
הכותב הרב אוריאל בלמס הינו יועץ חינוכי, מנחה הורים וקבוצות. בעל תואר A.M. מומחה למצבי חירום, משבר ואבדנות, ילדים ונוער בסיכון-זיהוי ואיתור, טיפול ומניעה בנשירה. תואר ראשון בחינוך, תואר שני בניהול מערכות חינוך. מאמן אישי ומוסמך NLP, מרצה מומחה לגיל ההתבגרות, חבר הנהלת איגוד ענ"ף
