נשימה לנשמה – עוגנים לנשמה מתוך פרשת השבוע

בראשית תש"פ

הרב אוריאל בלמס
מרצה ויועץ חינוכי

בראשית – להתחיל מהתחלה

"בראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ" (א, א)

במדרש – תנא דבי אליהו זוטא יז' מובא הנוסח הבא:

סח אליהו הנביא זכור לטוב: מעשה בילד שלימדו אביו ספר בראשית. פעם אחת עלה הקיסר לאותה מדינה ונפל אותו ילד בשבי וספרו עימו. חבשוהו בבית האסורים, והכניסו את ספרו (בראשית) לגנזי הקיסר. מצאוהו (לספר), ובאו כל גדולי המלכות לקרוא בו ולא ידעו. אמרו לו (לקיסר):

"זה הספר מספרי ישראל הוא, ויש כאן ילד אחד מהם שהוא חבוש בבית האסורים". הוציאו את הילד והביאו אותו לפני הקיסר. כיון שראה את ספרו מיד חיבקו ונשקו וקראו לפני הקיסר, והיה מפרשו מן "בראשית" ועד "ויכולו". כיון ששמע הקיסר שבחו של הקב"ה איך ברא את עולמו, מיד עמד מכיסאו ונשקו לילד על ראשו ואמר לו: "יודע אני שלא מצאנו את הספר אלא בגללך, כדי להתירך מבית האסורים". מיד נתן לו כסף וזהב ואבנים טובות ומרגליות לרוב ושיגרו בכבוד גדול אצל אביו."

להתחיל מהתחלה

בראשית זו התחלה. ידוע שההתחלות קשות אך עם עבודה נכונה הן משתלמות. אדם מורכב מגוף ונשמה, גוף וראש, הגוף הולך בעקבות הראש. כל פעולות הגוף נוצרות קודם כל בראש, במחשבות. תיקון המחשבות מהשורש, היינו מהראש יסיעו לאדם להשתפר בפעולות הגוף. עיקר הצלחת האדם מול אתגרי חייו הן ההתחלות מחדש.

אין זה משנה מהו ההווה בחייכם כל עוד אינכם מתייאשים, כל עוד אינכם נעצרים. מתוך תוהו ובוהו, מתוך ערבוביה של חושך ואור, בורא אלוקים עולם מופלא.

במעשה בראשית טמון כוח רב עוצמה להתחדש בכל יום. כל יום מימי היצירה האין סופית של הבריאה מלמד אותנו ומחדש עבורנו עניין חדש ומשובב נפש. ימי בראשית הינם יסודות ועוגנים לבריאה כולה ולאדם נזר תפארתה. הבה ונחכימה – – –

אור וחושך – עניין של זמן

היכולת הנפלאה להבחין בין היום ובין הלילה בין זמני "האור" לזמני ה"חושך" נחוצה לנו.
בקהלת פרק ג' מובא: לַכֹּל זְמָן וְעֵת לְכָל-חֵפֶץ תַּחַת הַשָּׁמָיִם". קומת האדם נבנית מתוך חידודים ודקויות, מתוך ימים ותקופות. על האדם לחתור לשיעור קומה בה הוא מצליח לשלוט בערבוביית חייו ולהבדיל בין האור ובין החושך בתוך "החושך שעל פני התהום".

יום ולילה – פרספקטיבה

היום מבטא את זמן הבהירות ההתפזרות והאור. לעומתו, החושך מבטא, זמן של התכנסות אפילה ועלטה. "ויהי ערב ויהי בוקר" – לכל פרק יש זמן קצוב, לכל מצב בחיים יש תאריך תפוגה. ויהי ערב – נכתב ראשון ורק לאחריו ויהי בוקר. ניתן לחדש מכאן כי התנהגות האדם בזמני החושך בכוחם להשפיע על זמני האור. מוכנות העורף לשעת חירום אמנם מתורגלת בעת שגרה אך היא נכתבה והוטבעה בטיפות דם של חירום ומלחמה. אימון אישי וחיזוק הנשמה בעוגנים של אמונה כאשר המצב הוא בגדר "משבריך וגלייך עליי עברו" יובילו את האדם ללימוד והפנמה כי כל מצב הוא זמני בפרספקטיבה רחבה. בכוחן של תפילה ואמונה לנסוך בו שלווה ורוגע, להביאו לאיכות חיים של תודה והודאה "להגיד בבוקר חסדך".

ים יבשה וצמחים – מודעות עצמית

בכדי שהאדם יוכל לחיות בשלום עם עצמו, עליו להכיר בראש ובאשונה בכוחותיו ובמגבלותיו. "יקוו המים" – בספר הזוהר מצוטטים דברי רבי יהודה "א"ר יהודה יקוו המים (פירושו) כקו זה, שמניחים האומנים לבנות בנין, שלא יצא חוץ ממנו לכאן ולכאן, כך עשה הקב"ה קו אל המים שלא יצאו משפתם לכאן ולכאן, זה שאמר עד פה תבוא ולא תוסיף". הכרה מודעות נכונים מסייעים לאדם לחיות בהרמוניה עם כוחות הנפש שלו. יש כוחות הזקוקים לטיפוח והשבחה "תדשא הארץ דשא עשב מזריע זרע", ויש כוחות הזקוקים לצמצום והגבלה ולשימוש מופחת. היבשה מסמלת את נשמת האדם, זו המגשרת ומקשרת בין סך הכוחות שבתוכו. חלקה מכוסה מתחת למים וחלקה חשוף לאוויר העולם. חשוב מאוד לשמור על נראות היבשה – "ותראה היבשה" זהו האיזון העדין הזקוק להגנה תמידית מרוח סער וסופה קרה, משמש קופחת ושינויי אקלים.

שמש ירח וכוכבים – לראות נכון

שלוות נפש לא ניתן להשיג ללא עבודת המידות. שלוות נפש ויישוב הדעת לא משיגים עם רצון בלבד. אלו מתנות הניתנות למי שעמל להשיגן.

המאורות:

– השמש מסמלת את עוצמות הנפש של האדם, יש בכוחם להאיר ולחמם להנעים ולהבריא. ויש בכוחם לשרוף ולייבש להחניק ולהמית.

השמש זורחת ושוקעת בכל יום, לא ניתן לשמש כוח הארה בלתי מוגבל, דווקא בגלל תכונותיה העוצמתיות היה צורך לתחם את כוחה ולגנוז אותו לעתיד לבוא. זוהי קריאת כיוון לכל בן אדם. הכר את מקומך, דע מי אתה ומהי שליחותך ומי הוא  זה שברא אותך.

– הירח מסמל את הצורך בענווה וצניעות ומאידך לזכור בכל עת כי האדם הוא חלק אלו-ה ממעל ועליו לנהוג בכבוד ודרך ארץ.

– הכוכבים נוצצים בלילה ואינם נראים כמעט ביום. זו תזכורת שלכל אדם על פני האדמה יש מקום ותפקיד גם אם הנצנוץ והאור מופיע בחשיכה.

הכוכבים מלמדים אותנו גם על הצורך הגדול להיות ביחד כשבחוץ חושך אפילה.

בעלי החיים והיצורים – מותר האדם מן הבהמה – גדלות האדם

ומותר האדם מן הבהמה אין כי הכול הבל, לבד הנשמה הטהורה.

בעלי החיים בעולם נבראו עם תכונות מיוחדות ומרתקות, מכל בעל חי ניתן ללמוד ולהחכים ולשכלל את היכולות האנושיות שלנו. אביא אחת מהן מדבריו של שלמה המלך הפונה אל האיש העצלן המחפש את המנוחה התמידית והקלת הטורח מעל גופו ואומר לו ללמוד מן הנמלה את מידת   הזריזות ולהחכים ממנה.

לך אל הנמלה עצל ראה דרכיה וחכם: אשר אין לה קצין שוטר ומושל: תכין בקיץ לחמה אגרה בקציר מאכלה: עד מתי עצל תשכב מתי תקום משנתך: מעט שנות מעט תנומות מעט חבק ידיים לשכב: ובא כמהלך ראשך ומחסרך כאיש מגן (משלי ו', ו' – י"א)

אנשים רבים נוהגים לקטר ולהתלונן על מצבם, ומטילים את הפתרון על סביבתם. הגישה הזו מקורה בעצלות, כדי להשתחרר מגישה זו יש ללמוד את דרכיה של הנמלה

הנמלים יודעות שבקיץ עליהן לאגור מזון לחורף, אולם הן לא מחכות ש"הממשלה תעשה את זה", אלא מתארגנות ועושות את זה בעצמן. במושבות של נמלים ישנה נמלה אחת שנחשבת ל"מלכה", אך היא אינה עוסקת בניהול, אלא רק יושבת בקן, אוכלת ומטילה ביצים. הנמלים מסתובבות בחוץ בלי אף קצין שוטר ומושל שיאמר להן מה לעשות. הן משתפות פעולה למרות שאין להן ממונים, לא קצין לא שוטר ולא מושל שיזרזו אותה ויאמרו לה מה לעשות, בכל זאת מכינות את עצמן לימות החורף הקשים שבהם לא מצוי אוכל בזמינות, וכבר עכשיו במקום ליהנות מהשמש והקיץ, הן אינן עושות כן אלא אוגרות מזון לימים הבאים. ואילו אתה העצלן עד מתי אתה שוכב על המיטה בחוסר מעש מתי תתעורר מהשינה דע כי אם תמשיך בדרך זו של העצלות ותבקש לישון עוד קצת ולנמנם, סופך שהעניות והדחק ישיגוך. הדשדוש במקום מסוכן לאדם ועלול לעכב את הצמיחה שלו.

חי את הרגע

בפסוק זה מזהיר שלמה המלך את העצלן שמעדיף את חיי הנהנתנות העכשווית ולחיות את הרגע מבלי להסתכל על העתיד ולראות את ההשלכות החמורות של מעשיו, שתוצאותיהם הם שלבסוף הוא ינחל עניות ויסבול אך מחסור. הנהגה מעין זו אינה דרך החכמה אלא דרך הכסילות. על העצלן ללמוד מן הנמלה שהיא זריזה ואקטיבית ואינה אלא היפוכו של העצלן האיטי והפסיבי. (המילה נמלה נאמרת בלשון נקבה, הסיבה לכך היא, שדווקא מן הנמלה הנקבית, ממנה יש ללמוד את מוסר וחריצות אך לא מן הזכרים שהינם בטלנים ואינם עושים כלום למעט אכילה והפריית המלכה. אולי זו גם הסיבה לכך שמשך ימי חיי הזכר קצרים בהרבה משל הנמלה הנקבית..) הנמלה לא מבקשת לנוח ולהתענג מחיי הבטלה אלא אדרבה היא אינה יודעת מנוחה מה היא, תמיד היא נמצאת בפעולה, ומחפשת אחר מאכל וסוחבת אותו לביתה למרות הקושי הרב הטמון בכך, שכן פעמים שהמשאות שהיא נושאת על גבה עולים על משקל גופה השבריר. היא דואגת לעתידה ולעתידם של יצאי חלציה ושל שאר נמלי הקהילה. מעלתה הגדולה היא, שאינה עושה כן כי מישהו כופה עליה ומכריח אותה, אלא היא עושה זאת מעצמה מבלי זירוז חיצוני, מה שאין כן העצלן שגם לאחר שמזרזים אותו ומדברים על ליבו, הוא ממשיך להישאר על מיטתו בחוסר מעש

שלמה המלך אומר לנו סוד גדול הקשור לנפש האדם וגדלותה כל הכוחות שנבראו במעשה בראשית נטועים בנפש האדם, וכל כוח ומדה שימצא האדם בכל מין ומין אצל בעלי החיים, ידע כי כן נמצא גם בנפשו. יתרה מכך הרבה מדות יש בבעלי החיים שהם אינם נצרכים להם לצורך חיותם. לדוגמא, החתול נוהג בצניעות יתירה מאשר שאר בעלי החיים, הוא אינו עושה את צרכיו בפני אחרים. ובנוסף לאחר שסיים לעשות את צרכיו הוא מכסה את צואתו. אצל התורים יש תכונה ייחודית שהם נאמנים לבני זוגם למשך כל ימי חייהם התרנגול מנסה לרצות את בת זוגתו בהשתדלות יתירה לפני הזיווג. תכונות אלו של היונה החתול והתרנגול אינם תכונות שקשורות למנגנון ההישרדות שלהם. ואם כן מדוע בכל זאת נבראו בהם תכונות אלו? התשובה היא "מלפנו (לשון אילוף, לימוד) מבהמות ארץ ומעוף השמים" כלומר כדי שבני האדם ילמדו דרך ארץ מבעלי החיים הללו וגם הם ינהגו כמותם בדברים ייחודיים אלו.

האדם – מיקרו קוסמוס

האדם בכל מבנהו ויצירתו, בתנאי חייו ובהוויתו ובכל אשר הוא, מהווה עולם קטן, מיקרוקוסמוס מול המקרוקוסמוס, שאכן כולל הוא בפנימו את כל החוקים וכל הסודות של העולם. זהו סודו של האדם – שליט בעולמו. כל זאת אם יטיב מעשיו. בקהלת מובא:

קהלת רבה פרשה ז, א [י"ג]

"רְאֵה את מעשה האלוקים כי מי יוכל לתקֵן את אשר עותוֹ" – עיוות אותו: בשעה שברא הקב"ה את אדם הראשון, נטלוֹ והחזירוֹ על כל אילני גן עדן ואמר לו: ראה מעשי כמה נאים ומשובחין הן וכל מה שבראתי

בשבילך בראתי; תן דעתך שלא תקלקל ותחריב את עולמי, שאם קלקלת, אין מי שיתקן אחריך. כמה שזה מחייב כל אדם ואדם,

תן דעתך שלא תקלקל. לא את עצמך, לא את נשמתך, לא את סביבתך ולא את עולמך.

האדם הוא העוגן והחוסן של היקום כולו. עליו לשמור על ייחודיותו מכל משמר. להכיר במעמדו ובתפקידו ולשמר את פלאי הבריאה. הדרך לשמור ולהישמר נמצאת בפועלות האדם ורישומיהן, בתנועותיו ובמעשיו. כל תנועה מייצרת חיים וכשיש חיות יש צמיחה. התפקיד שלנו הוא לייצר חיים טובים ולבחור בטוב, בכל עת ובכל שעה.

התחדשות – היא גרעין חיותו של היקום וסוד חייו של האדם וזוהי טובתו הגדולה של הבורא לאדם ולעולם "המחדש בטובו בכל יום מעשה בראשית".

מאחל לכולנו חיים של התחדשות וצמיחה שיש בהם מנוחת אהבה ונדבה.

שבת של שלום ומבורכת

הכותב הרב אוריאל בלמס הינו יועץ חינוכי, מנחה הורים וקבוצות. בעל תואר A.M. מומחה למצבי חירום, משבר ואבדנות, ילדים ונוער בסיכון-זיהוי ואיתור, טיפול ומניעה בנשירה. תואר ראשון בחינוך, תואר שני בניהול מערכות חינוך. מאמן אישי ומוסמך NLP, מרצה מומחה לגיל ההתבגרות, חבר הנהלת איגוד ענ"ף