להיות משמעותי – כוחה של השפעה מנהיגותית כגורם חוסן חברתי

הרב אוריאל בלמס

מרצה ויועץ חינוכי

נח הוא תיקונו של עולם
הפסוקים הראשונים של פרשת נוח מעמידים לפנינו שני ניגודים. מצד אחד "אֵלֶּה תּוֹלְדֹת נֹחַ נח אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה בדורותיו אֶת הָאֱלֹוקִים הִתְהַלֶּךְ נֹחַ", ומצד שני "וַתִּשָּׁחֵת הָאָרֶץ לִפְנֵי הָאֱלֹוקִים וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ חָמָס" .
הניגודיות הגדולה הזו שהתגלתה באנושות באותו פרק זמן, יחד עם הדגש על המילה 'בדורותיו', הביאו את חז"ל להרהר בדמותו של נח, וכך אומר רש"י על הפסוק:
"בדורותיו – יש מרבותינו דורשים אותו לשבח: כל שכן שאילו היה בדור צדיקים היה צדיק יותר. ויש שדורשים אותו לגנאי: לפי דורו היה צדיק, ואילו היה בדורו של אברהם לא היה נחשב לכלום".
יש דורשים לשבח ויש דורשים לגנאי, אבל סוף כל סוף, אחרי הכול, לא מצינו כמעט דמויות במקרא שזכו לכינוי 'צדיק'.

בסוף פרשת בראשית הדבר בולט יותר, שכן אחרי התיאור של כל השפל הנוראי אליו הגיעה האנושות, "וַיִּנָּחֶם ה' כִּי עָשָׂה אֶת הָאָדָם בָּאָרֶץ וַיִּתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ: וַיֹּאמֶר ה' אֶמְחֶה אֶת הָאָדָם אֲשֶׁר בָּרָאתִי מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה מֵאָדָם עַד בְּהֵמָה עַד רֶמֶשׂ וְעַד עוֹף הַשָּׁמָיִם כִּי נִחַמְתִּי כִּי עֲשִׂיתִם" , אחרי תיאור הנפילה האנושית לעומק תהום הנשייה, השחיתות המוסרית העמוקה ביותר שידעה האנושות מאז ומעולם, בא הפסוק: "וְנֹחַ מָצָא חֵן בְּעֵינֵי ה'" . הניגודיות הזו, שכל כך בולטת למקרא הפסוקים, מלמדת אותנו שנח הוא בעצם דמות שעתידה להיות המפתח לתיקון העולם. העולם התחיל באדם הראשון והגיע כעת למבוי סתום, שהיחיד שמסוגל לפתוח אותו, זה נח.
מאדם הראשון ועד נח היו אמנם כמה וכמה דמויות מופת, היה חנוך והיה מתושלח, היו אנשים שהיו צדיקים מופלאים, אבל כל המציאות הזו נמחקה, תמצית ההמשכיות של הקיומיות האנושית מסתכמת באישיותו של נח, "וְנֹחַ מָצָא חֵן בְּעֵינֵי ה'".

גדלותו של נח
תולדותיו של נח אינן מסתכמות בשלושת בניו, שם חם ויפת, אלא כוללות את כל ההשקפות והמידות שהביא לעולם, וכדברי רש"י: "ללמדך שעיקר תולדותיהם של צדיקים מעשים טובים". נח הוא הציר המרכזי שממנו מתחילה הקיומיות האנושית כולה. המדרש ומר שנח היה צדיק "מתחילתו ועד סופו" והרמב"ן כותב שהיה "זכאי ושלם בצדקו" ו"נביא היה". נח, 'יש מרבותינו דורשים אותו לגנאי', אבל צריך להבין שאנחנו עוסקים כאן באדם שהגיע למדרגת הנבואה.

חז"ל אומרים על נח, שהיה נח לשמים ונח לבריות, נח לעליונים ונח לתחתונים, נח בעולם הזה ונח בעולם הבא, וכשלומדים את דבריו של "אור החיים" הקדוש , מבינים עוד יותר עד כמה נח היה גדול. ה"אור החיים" הקדוש מאריך, לכן נסתפק במשפטים בודדים:
"אילו לא היה הוא, לא היה העולם במציאות והיה הכל כלא היה במבול, ובו יסד ה' עולמו… זה יגיד עוצם אישורו, שאפילו בדורותיו הרעים את כולם היה עניו וכו', והוא לפנים משורת הדין כי שורת הדין נותנת 'עם חסיד וגו' ועם עקש' וגו', והוא לא כן עשה. ועוד, שאפילו בעיני דורותיו הוכר היותו עניו, והוא אומרו 'תמים בדורותיו'. ואמר לשון רבים להגיד מעלתו, והנה כל אדם ישיג הכרת ג' דורות – הא' דור אביו וב' דורו וג' דור בניו – והגיד הכתוב כי בכולם היה הוא מסוים… ודקדק לומר 'התהלך', לומר בתמידות היה מרצה קונו יתברך וקרבנו יוכיח על הכלל".

קטנותו של נח
מאידך גיסא, אי אפשר להתעלם מהביטוי 'היה בדורותיו', ומההשוואה שעורכים חז"ל בין נח לאברהם, כמובא ברש"י:
"את האלוקים התהלך נח – ובאברהם הוא אומר 'התהלך לפני' (בראשית יז, א), 'אשר התהלכתי לפניו' (בראשית כד, מ), נח היה צריך סעד לתומכו, אבל אברהם היה מתחזק ומהלך בצדקו מאליו".
יתרה מזאת, בהמשך מובא שהיה 'מקטני אמנה':
"מפני מי המבול – אף נח מקטני אמנה היה, מאמין ואינו מאמין שיבא המבול ולא נכנס לתיבה עד שדחקוהו המים".
הביטוי 'מקטני אמנה' דורש לימוד, מה משמעותו? ממשיך רש"י 'מאמין ואינו מאמין', נח האמין בה' אבל לא האמין שיכולה להיות מציאות כזו שהעולם ישחת.

נח לא האמין בכוחו
נח היה אדם פלאי, הוא היה הבריח התיכון שמחבר בין עשרת הדורות שמאדם ועד נח לעשרת הדורות שמנח ועד אברהם, הוא הממשיך הגדול של בית מדרשו של אדם הראשון, אך עם כל הגדולה שלו, סוף סוף הוא אדם, ולכן יש אצלו ספקות. אצל אדם הראשון לא שייך לדבר על ספקות כי הוא יצירה אלוקית, אבל לאחר עשר דורות שכל אחד מהם דאג להכניס עוד ועוד סימני שאלה, מגיע דורו של נח.
המבול נקרא על שמו של נח, ובעצם בסופו של דבר כל ההיסטוריה מתגלגלת לפתחו של נח. נח לא היה רק הניצול של העולם, הוא זה שגרם לאובדנו של העולם המושחת שהיה בימיו, הוא היה זה שהטביע את כל הרשע והחמס שהיו בימיו.
למעשה היו לו כוחות להציל את המציאות ולשנות אותה, אבל הוא בחר לברוח מזה ולהגיב בפסיביות. התנהגות פסיבית אינה משחררת את האדם מאחריות, אדם צריך לתת דין וחשבון לא רק על מה שעשה, אלא גם על מה שלא עשה, אם נח היה מתנהג בצורה אחרת, כל המציאות הייתה נראית אחרת.
נח היה ענק שבענקים, הוא היה יכול להפוך את הקערה על פיה ולהציל את האנושות כולה, אבל הוא לא האמין מספיק בכוח המנהיגות הגדול שטמון בו, אולי זו כוונת חז"ל באמרם שהיה מ'קטני אמנה'.

לא עלה על ליבו שה' חפץ בתפילתו
נראה כעת את דבריו הנפלאים של רבי שלמה הכהן , האדמו"ר מרדומסק, בעל ה"תפארת שלמה". שעומד על היחס הזה שבין נח למשה רבנו, וכה דבריו:
"'ויבא נח ואשתו' וגו'. ופירש רש"י, אף נח מקטני אמנה היה וכו'. לכאורה יפלא לומר כן כאשר מכל מקום דבר ה' עמו פעם בפעם, ואיך יהיה מקטני אמנה?
אך הנה נודע כי שגגה גדולה הייתה לו, שלא התפלל על הדור, אולי הועיל להציל אותם משחת. והחיסרון היה לו, שהיה בדעתו שהוא קטן בעיני ה' יתברך ולא עלה על לבו שיהיה הקדוש ברוך הוא חפץ בתפלתו, ולא האמין זאת שה' יתברך ישמע אליו וייעתר לו אחרי שכבר נגזרה הגזירה. אבל חשב בלבבו שזה יהיה נגד רצון ה' יתברך לבטל גזירתו.
והאמת הוא להיפך, כי זה חפץ ה' וזהו רצונו, שיהיה הצדיק מבטל כל הגזירות. וכמו שעמד אברהם אבינו ע"ה ואמר: 'חלילה לך מעשות כדבר הזה'. וכן משה רבינו אמר: 'למה יאמרו מצרים'. וכן הוא המידה מתחילת בריאת העולם, כמאמרם ז"ל: בתחילה עלה במחשבה לבראו במידת הדין וכו' ושתפו מידת הרחמים למידת הדין".
איך אפשר לומר על נח ש'מקטני אמנה' היה, הלוא נביא היה, וזאת אף שגדל בדור מלא רשעה וחמס? משיב על כך רבי שלמה מרדומסק:

נקודת השבר מתחילה אצל האדם כשהוא לא מאמין בכוחות שהקב"ה נתן לו. כשאדם נמצא בעמדה נפשית של ענוה מוגזמת ופסולה, אז הוא לא מאמין בעבודת ה' שלו ובכוח התפילה שלו, הוא לא מאמין שהוא מסוגל להניע משהו בעולם.
הרמב"ם כותב שאדם יכול לעשות מצוה אחת ועל ידה להכריע את עצמו ואת העולם כולו לכף זכות, אבל נח היה 'מקטני אמנה', הוא עמד מול המציאות השפלה שהייתה בימיו, ראה את כל העוצמה של הפשע והחמס, וחש שאין לו שום כלים להתמודד מול המציאות ההזויה והמטורפת הזאת.
הוא סבר שנגזרה כבר הגזרה ואין עוד מקום לתפילה וזעקה, נגזרה הגזירה ואי אפשר יותר לעורר רחמי שמים.
נח נמצא במדרגה של 'ייקוב הדין את ההר , אם יש דין אז אין עוד מקום לרחמים, אבל למעשה ריבונו של עולם חפץ לרחם על המציאות, ריבונו של עולם מלא באהבה כלפי ברואיו, וכיוון שהעולם לא יכול להתקיים על פי מידת הדין לבדה, שיתף רחמים בדין.
"הכוונה בזה על דרך שאמרו כי הצדיק נקרא שותף במעשה בראשית כמו: הדן דין אמת לאמיתו כאילו נעשה שותף, וכיוצא בזה. והטעם הוא כי הצדיקים מקיימים את העולם כי הם מעוררים רחמים וחסדים תמיד ולבטל כל הגזירות קשות, ובזה הוא שותף במעשה בראשית.
וזה היה כוונת הבריאה מתחילה כאשר בכל מעשה בראשית לא נזכר רק שם 'אלוקים', רק אחר שנאמר בהברא"ם – אותיות באברהם – מיד נאמר 'ביום עשות ה' אלוקים', מידת הרחמים עמו, כי כן על הצדיקים שם הוי'ה על פניהם תמיד, כמו שכתוב 'וראו כל בשר יחדיו כי ה' נקרא עליך'. וזה שאמרו: שתפו מידת הרחמים הם הצדיקים העומדים בפרץ להשיב חמתו מהשחית העולם. וזה פירוש: נח מקטני אמנה היה ולא האמין בעצמו כי יועיל בתפלתו".
כשהקב"ה שיתף רחמים בדין, הוא בעצם שיתף את הצדיקים במעשה בראשית, מכאן ואילך על ידי כל פעולה ופעולה מסוגל הצדיק להיות שותף בהנהגת הקב"ה בבריאה. נח היה מ'קטני אמנה' כיוון שלא האמין במידת הרחמים, הוא לא האמין שהמציאות יכולה להשתנות.

נח מתחיל תהליך של תיקון
חלק מהפרוגראמה האלוקית הוא, שהעולם צריך לעבור תהליך של נפילה ואחר כך תהליך של תיקון, תהליך בו האנושות מתחילה לפעול על המציאות. בראשית הבריאה הייתה מציאות עליונה, מציאות של אדם הראשון, יציר כפיו של הקב"ה שראוי היה שתינתן תורה על ידו , ואז באה נפילה גדולה, האדם חטא, ומאז העולם צריך לעבור תהליך של תיקון. תהליך התיקון בא לידי ביטוי באופן משמעותי בדורו של נח, נח מתחיל לחולל שינוי בתוך המציאות, הוא מלמד את העולם יסודות חדשים שלא היו קודם לכן, הוא ממציא את המחרשה ומלמד את העולם חקלאות, "עד שלא בא נח לא היה להם כלי מחרישה והוא הכין להם, והייתה הארץ מוציאה קוצים ודרדרים כשזורעים חיטים, מקללתו של אדם הראשון, ובימי נח נחה" . אמנם הוא לא מצליח להשפיע הרבה, אבל הוא מצליח להניח יסודות מסוימים בעולם, הוא מתחיל תהליך של תיקון שמכשיר את השטח להופעתו של אברהם אבינו, עמודו של עולם.

צדיק לדורו וצדיק לדורי דורות
האנושות הולכת ומתפתחת, היא נמצאת כל הזמן בתנועה, ונח מהווה חוליה משמעותית במהלך הגדול הזה. על כל פנים ישנו הבדל משמעותי בין נח לאברהם אבינו, וכך כותב בעל ה"תפארת שלמה "על היחס שבין שני גדולים אלה:
"'איש צדיק תמים היה בדורותיו'. פירש רש"י: יש מרבותינו שדורשים אותו לשבח ויש שדורשים אותו לגנאי וכו'. כבר כתבנו מה שיש לדקדק בזה, הלא מכל מקום הכתוב מעיד עליו שהיה צדיק בדור ההוא וכו'. אולם הנה מדת הצדיקים אשר מעולם היות בכוחם וגבורתם בקדושתם להגן על הדור מכל זרם ומים כבירים, מלבד אשר הגינו על בני דורם בחייהם, אך גם זאת כי צדקתם עומדת לעד גם לבני בניהם עד סוף להיות למחסה ולמסתר בזכותם.
אחד היה אברהם אשר בו נאמר: 'ומצאת את לבבו נאמן לפניך' וכן מחשבות לבו בכל דור ודור, כי היה באחד קודם בריאת העולם בעת שהיה ה' אחד ושמו אחד, ואחר כך נאמר בהברא"ם באברה"ם.
"אבל אצל נח כתיב 'בדורותיו', 'צדיק לפני בדור הזה', פירוש כי לא נשאר אחריו צדקתו רק בדור הזה ואין בכוחו להיות עומדת לעד, על כן איננו כמו צדיק המבריח מקצה אל הקצה, לכן גם על דורו לא היה יכול להגן מסתר מי המבול. וזה שדרשו רז"ל לפי דורו היה צדיק כי שיער הכתוב בשבח הזה בדורותיו, כי לא הגין על דורו מאז, יען כי לא היה רק צדיק בדורותיו ולא הגיע יותר, ואילו היה בדורו של צדיקים ראוי לו להיות זכותו לדור דורות כמו שאר הצדיקים, היה צדיק יותר והיה יכול להציל את כל הדור מכל זה. אבל כי כן בדורו של אברהם לא היה חשוב לכלום כי כל צדקותיו אשר עשה לא תזכרנה. אכן זכותו של אברהם אבינו עומדת לעד לדורי דורות".
כשמדברים על מידת החסד, מיד עולה דמותו של אברהם אבינו. כשמחנך רוצה לדבר עם תלמידיו על מידת החסד, הוא מתחיל מאברהם אבינו, הוא מדבר על הכנסת האורחים של אברהם אבינו ועל 'הנפש אשר עשו בחרן', כך היה לאורך כל הדורות וכך יהיה לדורי דורות, כי אברהם אבינו זו מציאות נצחית, צדקתו עומדת לעד.
גם נח היה איש צדיק, אבל נח היה איש צדיק לדורו בלבד. מה יכול מחנך ללמד היום על דרכו ותורתו של נח, מלבד העובדה שהיה 'צדיק תמים'?!
מה שאין כן כשרוצים ללמוד על דרכו של רבי מאיר בעל הנס, על תורתו של רבי מאיר ניתן להעביר שיעורים רבים, זה לא משהו חד פעמי, זה לא משהו זמני, זה משהו ששייך לכל הדורות כולם, זו תורה שבונה נדבכים של אמונה ושייכת לתשתית של האומה כולה. זה כוחו של רבי מאיר בעל הנס וזה גם כוחו של אברהם אבינו.

נח לא גידל את דורו
הזכרנו שנח היה מ'קטני אמנה'. למילה 'אמונה' יש שתי הוראות: להאמין או לגדל. כך נאמר על מרדכי היהודי "וַיְהִי אֹמֵן אֶת הֲדַסָּה הִיא אֶסְתֵּר בַּת דֹּדוֹ", מרדכי גידל את אסתר, הוא העצים את עולמה ובנה את כל התשתית הרוחנית שלה, לאור זאת ניתן להבין שכשחז"ל מעידים על נח שהיה מ'קטני אמנה', כוונתם לומר שנח לא היה זה שבנה וגידל את דורו.

היחס לבני הדור – נח לעומת אברהם
נח חי בדור שכולו חמס, כולם מסביבו היו רשעים. אם היו מכניסים אותנו לאחד מבתי הכלא ואומרים לנו לעשות שם עבודה רוחנית, לא היינו יודעים מאיפה להתחיל.
אמנם גם בסביבתו של אברהם אבינו כולם היו עובדי אלילים, אבל אברהם השכיל למצוא את הדרך לליבם של האנשים ועשה נפשות רבות.
רבי אהרן הכהן , חתנו של מרן ה"חפץ חיים", עומד על ההבדל בין אישיותו של נח לאישיותו של אברהם, בספרו "פרחי אהרן", וזו לשונו:
"עוד יש לומר כוונת חז"ל מה שאמרו על הפסוק 'בדורותיו', יש שדורשים אותו לשבח וכו', שכל זה מרומז בפסוק, דהינה ידועה מידת אברהם אבינו ע"ה שהיה הולך בתמימותו לפני ה', כדכתיב: 'התהלך לפני והיה תמים', אשר על ידי זה עמד בניסיונותיו שנתנסה מהקב"ה עשר פעמים ובכל זאת עם אנשי דורו היה מתחכם בכל מיני ערמה, לדעת לחקור מצפונות שורש שיטתם ודעותיהם, כדי להתחכם באיזה אופן להדריכם על דרך הטוב ולהכניסם תחת כנפי השכינה".
אברהם אבינו למד פסיכולוגיה ואנתרופולוגיה תרבותית, הוא למד את הסביבה, את תנאי הגידול שמתאימים לה, את תפיסות העולם של אלה שחיים בה, מי מנהל את המקום ומה המקום האמוני שבו הוא נמצא. מתוך ההיכרות העמוקה הזו מסוגל היה אברהם אבינו למצוא את הדרך שמסוגלת להשפיע על כל אחד ואחד באשר הוא.
"אולם נח אפשר לומר, כשם שעם אלוקים התהלך בתומתו, כן היה מתהלך בתמימותו עם אנשי דורו שגם ביניהם היה מפורסם לתמים, לכן לא עלה בידו לקנות נפשות דורו כמו שעלה לאברהם, דכתיב: 'ואת הנפש אשר עשו בחרן', ורק את האלוקים התהלך בתמימות ולא עם שאר אנשי דורו. לזאת אמרו, אם היה בזמן אחד עם אברהם, לא היה נחשב כל כך לעומת מעלתו של אברהם אבינו ע"ה שהיה מרגיל שמו של הקב"ה בפי כל בריה".
אברהם אבינו נהג בערמה, הוא פתח את ביתו לרווחה והכניס אורחים ביד רחבה. לאחר שסעדו האורחים את ליבם בקשו להודות לאברהם, ואז ניצל אברהם את ההזדמנות ללמדם שיעור באמונה. את התודה, אמר להם אברהם, יש להפנות לריבונו של עולם, הוא זה שברא את העולם והוא זה שמנהיג את הבריאה, אני רק צינור.
אברהם אבינו מתחכם ומלמד את הבריות שיהיה שם שמים שגור על פיהן. אברהם אבינו חושב באופן אסטרטגי, הוא מאמין בכוחות שנתנו לו ומאמין בכוחו של הציבור, הוא אוהב את הציבור הזה והוא מאמין שגם הקב"ה אוהב את הציבור הזה, לכן הוא מתחכם ומחפש את המסילות לליבם.
כשיש תלמיד חלש בכיתה, המחנך עלול לאבד תקוה אתו, אבל אם הוא אוהב אותו ומאמין בו, אז הוא מנסה לחשוב איך לתת לתלמיד כלים, איך ללמד אותו בשיטה הכי קצרה והכי מהירה, באיזה דוגמאות ובאיזה המחשות להשתמש כדי לפשט את הדברים עד כמה שאפשר.
"אבל נח הסתפק רק במה שהתהלך את האלוקים, ולכן היה אברהם 'אב המון גוים', שכל העולם כיוצאי חלציו, אולם נח, מספר הכתוב, 'אלה תולדות נח', רק 'שם חם ויפת'.
והסיבה שלא הוכיח אותם, כי היו אנשי דורו ליצנים, כמובא (סנהדרין קח), לזאת לא היה יכול לקנות נפשות ולהכניסם תחת כנפי השכינה כאברהם".
כדי להניע תהליך של תיקון צריך אסטרטגיה, צריך מבט רחב ועמוק וצריך להגיע להכרה שמדובר בתהליך. יצאנו למדים כי בהנהגה והובלה ציבורית או אפילו כזו המניעה את הפרט אל הכלל, נדרשות תכונות מנהיגותיות כאלו היודעות לבוא חשבון בכל עת ובוודאי בזמן משבר.

מנהיגות המשפיעה חוסן על סביבתה במהותה תחתור למגע ותהיה מעורבת באחריות הכלל, מה שמעניק לסביבה חוסן גיבוש ואחידות, דרכם ניתן לפעול ולהשפיע עליה עוד ועוד.

שבת שלום ומבורכת

הכותב הרב אוריאל בלמס הינו יועץ חינוכי, מנחה הורים וקבוצות. בעל תואר A.M. מומחה למצבי חירום, משבר ואבדנות, ילדים ונוער בסיכון-זיהוי ואיתור, טיפול ומניעה בנשירה. תואר ראשון בחינוך, תואר שני בניהול מערכות חינוך. מאמן אישי ומוסמך NLP, מרצה מומחה לגיל ההתבגרות, חבר הנהלת איגוד ענ"ף

משה אסולין