לך – לך מארצך, ממולדתך ומבית אביך. צמיחת קומת האדם עוצמתו וחוסנו, טמונה במסע לגילוי העצמי המתרחש הרחק מכל שיגרה מוכרת וקרובה.

הרב אוריאל בלמס

מרצה ויועץ חינוכי

בני אדם נוטים לפעמים להיות עסוקים במרוץ החיים ביצירה ובעשייה, בהישגיות ובמרדף אחר ההצלחה, עד שהם עלולים לחיות חיים שלמים מבלי לשאול את עצמם, מהי מטרתם של החיים ולשם מה הם חיים.

פרשת השבוע מספרת על אברהם אבינו כי כבר בהיותו בן שלוש שנים, הביט על העולם שסביבו, הבחין במושלמות שלו, ביופי, ברבגוניותו העצומה, בסימטריה, בתזמון, באיזון ובאחדות – ומכך הוא הסיק, שעולם כל כך מושלם, חייב להיות מתוכנן על ידי כוח כלשהו, בעל שיעור קומה ומוח על-אנושי. ממש כך גילה אברהם אבינו את האלוקים.

בהסתכלות ראשונית, המסקנה אליה הגיע אברהם אבינו איננה כזאת מדהימה. קחו כל ילד בן שלוש שנים למפעל של צעצועים, והראו לו את תהליך העיצוב, הייצור והאריזה של כל צעצוע. האם הוא יטעה לחשוב שהצעצועים הללו נוצרו סתם בטעות או במקרה?!

אבל במבט שני, מה שהיה מדהים בתגליתו של אברהם אבינו, היא העובדה שהוא נולד אל תוך עולם שהיה שקוע כולו בעבודת אלילים, והיה צורך בכוחות נפש יוצאים מן הכלל, על מנת להיות מסוגל לראות מעבר לכך.

עבודת האלילים היא למעשה ניסיון מזויף של האנושות, לספק את הצורך שהקב"ה הטביע בנו, ליצירת קשר עם "כוח" שמעבר לעצמנו. הזיוף מתבטא בכך, שבמקום להתקשר לקב"ה, מתמסר עובד האלילים, לפסל, לכוחות הטבע או לאליל ה"תורן" של דורו.

תגליתו של אברהם אבינו מדהימה אפילו עוד יותר בהתחשב בעובדה, שבבעלותה של משפחתו הפרטית הייתה חנות של "תשמישי טומאה" – פסלים לעבודה זרה. המדרש מספר, כי יום אחד, לאחר שכבר הכיר באלוקים, התבקש אברהם לשמור על החנות. מיד עם צאתו של אביו, לקח בידו פטיש וריסק לחתיכות את כל הפסלים – חוץ מאשר את הפסל הגדול ביותר, שבידו תקע את הפטיש. אביו חזר הביתה מזועזע לגמרי. "מה קרה פה?!", הוא צעק, ואברהם ענה לו: "זה היה מדהים אבא, הפסלים החלו כולם להתקוטט זה עם זה, ובסוף הפסל הגדול ניצח את כולם!". אביו לא יכול היה להגיב; עמוק בתוכו הוא ידע שבנו, אברהם, נגע באמת העמוקה ביותר.

אחד מול כולם

אברהם המשיך במאמצים אינטנסיביים לשכנע את בני דורו. הוא הכניס אורחים רבים אל תוך אוהלו, שהוצב בצומת דרכים מרכזית והיה פתוח לארבע רוחות השמיים. הוא כתב והוכיח את השקריות שבעולם האליליות, וסבל בשל כך מרדיפות ומגילויי שנאה ולעג. הדברים הגיעו לכך, שאפילו נמרוד, מנהיג המעצמה הגדולה ביותר באותה התקופה, הרגיש כל כך מאוים מרעיונותיו ה"מאד לא מקובלים" של אברהם, עד שהחליט להיפטר ממנו אחת ולתמיד, והשליך אותו אל תוך כבשן בוער, כשהוא מכריז: "בוא נראה כיצד הא-ל שלך מציל אותך כעת!".

אברהם כידוע יצא מהכבשן ללא כל פגע.

בשל יכולתו המופלאה לעמוד איתן כנגד כל העולם, התורה מכנה אותו בשם "אברהם העברי".

"העברי" – מלשון "עבר" (=צד) – "האיש שעומד בעבר (בצד) השני", כשהעולם כולו עומד בצד אחד של העולם, ואילו אברהם עומד מולו בצדו השני.

מה הוא סוד כוחו העצום של אברהם, וכיצד נוכל ללמוד מכך לחיינו?

התשובה נמצאת בפסוק הראשון של פרשת השבוע. הקב"ה מופיע בפני אברהם אבינו, ואומר: "

לך – לך (כלומר אליך, אל עצמך) מארצך, ממולדתך ומבית אביך". הקב"ה מגלה לאברהם, שכדי להפוך לאדם גדול במידות, עליו "לחתוך את חבל הטבור", ולצאת למסע של צמיחה וגילוי עצמי – הרחק מכל שיגרה מוכרת וקרובה.

בדרך הטבע, אנו נשאבים אל תוך שיגרה של לחץ חברתי, ציפיות מהסובבים אותנו והרגלים ישנים שהוטבעו בתוכנו מקטנות.

אם כך, השאלה הראשונה שמחובתנו לשאול את עצמנו, היא: מהיכן מגיעה "השקפת העולם" שלי? האם זו השקפה שאימצתי לעצמי תוך כדי בדיקה ומחקר, או שמא זו גישה שהושתלה בתוכי עקב נסיבות חיי וללא בחירה אישית? האם זוהי גישת היהדות?

הקב"ה מצווה את אברהם: "לך – לך מארצך וממולדתך ומבית אביך.

אל תקבל באופן אוטומטי את ערכיה של החברה, מבלי לבחון באופן יסודי את ערכם ומהותם.

מהותו של אברהם אבינו היא חקירה ובחירה עצמאית, יכולת התבוננות בהשקפות העולם שהופנמו בנו, בראיה עמוקה ומדייקת לבחון אותן מחדש ולהכריע בהם בבחירה עצמאית. כל אדם, ללא יוצא מן הכלל, צריך לעבור את התהליך הזה.

בדומה לכך, על מנת שתהיה לנו מערכת יחסים מושלמת עם הקב"ה, אנו זקוקים הן לקשר אינטלקטואלי והן לקשר רגשי עמו. "ידיעת הקב"ה ללא כל רגש" מותירה את האדם מנותק וקר. מצד שני, "רגש עמוק ללא ידיעה" הוא היסוד לכל כת, דת שקרית או דמגוגיה בהיסטוריה של העולם.

מכיוון שאנו מוצפים באין-ספור "כיוונים רוחניים" שזועקים בכדי לקבל את תשומת לבנו, ובנוסף, אנו נגועים בנטייה האנושית לקבל ולהתפשר עם חצאי-אמיתות ותשובות חלקיות לשאלות הקשות ביותר, היהדות מורה לנו לגשת אל עולם הרוחניות כאילו ניגשנו לעולם אינטלקטואלי לגמרי. בתפילת ה"עלינו לשבח", שנאמרת בסופה של כל אחת מתפילות היום, אנו אומרים: "וידעת היום, והשבות אל לבבך, כי ה' הוא האלוקים…" "וידעת היום" הוא הדבר הראשון, הצעד האינטלקטואלי הראשון. אך חייבת להתלוות אליו ההכרה הרגשית של "והשבות אל לבבך".

המפתח לבגרות אמיתית עובר דרך התהליך הזה. יתכן שתאמרו: "אין לי זמן", או "אני כבר מבוגר מדי". חכמינו מצביעים על המילה "חיים" – ומציינים שהיא תמיד מופיעה בלשון רבים. הסיבה לכך היא שהחיים הם תהליך מתמשך של גילוי עצמי. לעולם לא מאוחר מדי. ועכשיו הוא הזמן המתאים ביותר לכך.

בין אברהם לרחל

גבורתה של רחל אמנו נובעת מאותה נקודה. אבות ואימהות האומה התמודדו עם ניסיון גדול ומשמעותי בחייהם. אברהם אבינו אומר: אני הסכמתי לעקוד את בני. יצחק אומר: אני התגברתי על עצמי ומסרתי נפשי. יעקב אומר: שמתי עצמי ראשון והגנתי על בני. משה רבנו אומר: קיבלתי באהבה את הגזירה שלא להיכנס לארץ. ההחלטה פה היא אכן דבר עצום. אבל רחל אומרת משהו אחר. היא אומרת: "אני הכנסתי צרתי לביתי !" זהו מצב שיכול לעורר קנאה מתמדת גם אצל דמויות גדולות. במהלך חייה יכלה רחל להרהר אולי טעתה בשיקול דעתה אבל "ותקנא רחל באחותה" – מביא רש"י: "אמרה אלמלא שצדקה ממני, לא זכתה להיות אם הבנים ואני עקרה". "היא צדיקה ממני" אומרת רחל: רבש"ע, אני קיבלתי החלטה! החלטה שיש בה אחריות. קיבלתי על עצמי החלטה ואני מוכנה לעמוד בה עם כל המשמעויות שלה.

כל אדם יכול ביום יום לטעון לעצמו, מקח טעות! לא ידעתי שיקרה לי כך וכך בעקבות ההחלטה שלי לא ידעתי איזה סבל אסבול. לא צפיתי את השתלשלות הדברים. מאברהם ורחל אנו לומדים מהי הדרך הנכונה להגיע אל עצמנו, להעמיק בהבנת מהות החיים ושליחותנו בעולם. ככל שנעמיק יותר, נחזק בעצמנו את מבנה החוסן הנפשי, את העמידות מול הקשיים ואת האחריות בקבלת ההחלטות.

החיים על המורכבות שלהם ממקבלים משמעות רחבה וכל קומת האדם מתעצבת ומתגבשת על סך חלקיה. כך מגיע האדם לחיות את חייו בהרמוניה ובקשר איתן לעצמו, למהותו ולאמונתו.

זהו סוד מהותו של האדם העברי, לחיות בעולם חברתי ויצירתי מבלי לאבד את ייחודיות העצמי.

שבת שלום ומבורכת

הכותב הרב אוריאל בלמס הינו יועץ חינוכי, מנחה הורים וקבוצות. בעל תואר A.M. מומחה למצבי חירום, משבר ואבדנות, ילדים ונוער בסיכון-זיהוי ואיתור, טיפול ומניעה בנשירה. תואר ראשון בחינוך, תואר שני בניהול מערכות חינוך. מאמן אישי ומוסמך NLP, מרצה מומחה לגיל ההתבגרות, חבר הנהלת איגוד ענ"ף

משה אסולין