נשימה לנשמה – עוגנים לנשמה מתוך פרשת השבוע פרשת תולדות תש"פ
שבת אחים ואחיות – כוחה של אחדות
הרב אוריאל בלמס
מרצה ויועץ חינוכי
פרשת השבוע תולדות מתארת את השתלשלות לידתם של האחים יעקב ועשיו.
כמו כן על מכירת הבכורה ותחילת המאבק הממושך ביניהם.
יחסי יעקב ועשו מתוארים בפרוטרוט. התורה מבארת את יחסיהם האישיים וההסתעפויות מהן לדורות הבאים.
ידועים דברי חז"ל: הלכה, בידוע שעשיו שונא ליעקב.
הבלטת יחסי האחים אינה מקרית חלילה, היא באה ללמד ולהתוות לנו דרך כיצד לעוגן באופן חיובי את היחסים הבין אישיים – והחברתיים שלנו על הצד הבריא ביותר.
ספר "בראשית" ככלל עוסק לא מעט ביחסי אחים וברגשות. בעיקר רגשות של של קנאה ותחרות.
דוגמת קין והבל, יצחק וישמעאל, לאה ורחל, יוסף ואחיו.
אחוות אחים – חוסן משפחתי
בקשר הזוגי והמשפחתי קיימת השפעה רוחנית הניתנת לשינוי בהתאם לבחירת האדם.
במימד הרוחני קיים פוטנציאל צמיחה אדירה וחלילה ההיפך.
בידינו הדבר להשפיע כיצד יראה התא המשפחתי שלנו.
אלו אנרגיות ימלאו את חלל הבית וכיצד תראה התקשורת בין בני הבית.
דוד המלך בספר תהילים כותב, "הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד"
ביחסים משפחתיים ובוודאי בין אחים ואחיות נמצאים במעגלי ההשפעה הקריטיים של האדם. אופיים וטיבם משפיע באופן ישיר על תפיסתו החברתית ומערכת הרגשות. כגודל הטיפוח וההשקעה במימד הנפשי של האחים כך גודל התוצאה.
מערכות יחסים טובות וקרובות מעניקות להורים לילדים ביטחון אישי וסביבתי ועוגנים עמידים במעמקי הנפש.
פרשת השבוע עוסקת בלידתם של צמד התאומים יעקב ועשיו במאבק ביניהם עוד בעת הלידה ובמכירת הבכורה.
ניתן להתעמק רבות על פרשה זו מזויות שונות ועל פי פרשנים רבים,
ברצוני לתמקד השבוע בעוגן חשוב ויסודי אותו רצוי להטמיע במרחב המשפחתי.
זה קורה במשפחות הכי טובות
במשפחות רבות עולה לא פעם סוגיית הלכידות והשייכות המשפחתית.
ג'ון בולבי John Bowlby היה פסיכיאטר ילדים ופסיכואנליטיקאי בריטי אבי תיאוריית ההתקשרות
על פי תפיסתו, העולם שלנו רואה את היחסים במשפחה כתחום משמעותי ומרכזי בעולמם של בני המשפחה. אני מתבסס על תיאוריית ההתקשרות המסייעת בהבנת הדרך בה נבנים היחסים במשפחה. מוקד מרכזי של תיאוריית ההתקשרות הינו בהתהוות יחסים ובפירוקם, וככזו היא מכילה תיאורים והסברים אודות גורמים ותופעות המשפיעים על קשרים רגשיים בין ילדים למטפלים בהם. על-פי תיאוריית ההתקשרות, התפקיד הראשוני של יחסי התקשרות הינו לשמש כמקור ביטחון לילד, במיוחד במצבים המעוררים מתח קנאה וחרדה.
יחסים בטוחים במשפחה מציעים מנגנונים גמישים ומותאמים לצרכים השונים של הילד.
"זמינות רגשית" מהווה מנגנון בסיסי ביחסים, מנגנון המאפשר התאמת מענה מותאם לצורך. מנגנון זה מבוסס על זמינות ההורים לילד הרך, על המכוונות שלהם אליו ועל יכולתם לקרוא בצורה נכונה את האיתותים שלו, לזהות את הצורך ולהתאים לו מענה. "התכוונות והתאמה למטרות משותפות" מהווה מנגנון נוסף המאפשר הידברות ומשא ומתן בין השותפים ביחסים.
ההנחה היה שיחסים משפחתיים עשויים להוות בסיס בטוח, מקור ביטחון לבני המשפחה. המנגנונים שתוארו, זמינות רגשית" ו"התכוונות והתאמה למטרה משותפת" עשויים לאפשר לבני המשפחה לבנות מערכת יחסים בטוחה ומוגנת. הרגישות ההדדית של בני המשפחה ויכולתם לקרוא האחד את צרכי השני ולהציע מענה מותאם מהווה מרכיב חשוב בבניית מערכת יחסים מעגנת.
יכולתם של בני המשפחה לקיים שיחה פתוחה אחד עם השני, לשאת ולתת על מטרות ותוכניות משותפות ולסכם על תוכנית משותפת מהווה מרכיב נוסף ביצירת תשתית נפשית איתנה ויציבה לעתידם.
בשורש קנאת אחים מצוי צורך עמוק של כל ילד באהבה בלעדית מצד הוריו. הכמיהה להרגיש בן יחיד בעיני הוריו נובעת מהעובדה כי בראשית חייו של כל ילד אביו ואמו הם המקור לכל צרכיו ההישרדותיים והרגשיים דוגמת מזון, מחסה, חום, ליטופים ותחושת ערך.
כאשר יש אחים נוספים נמצאים בטריטוריה שאינה מכוונת מספיק עבורם, עלולה להתפתח מערכת יחסים מתוחה ומאיימת בין האחים, שורש המתח מקורו בצרכי הישרדות בסיסיים על ביטחון קיומי ותחושת ערך.
הבה ונטיל עוגן
ילדים הם כמו צב – הם לוקחים את הבית לכל מקום, לו נשכיל לחנך את ילדינו לחיים רגועים נטולי תחרות שלילית, לחיי ביטחון ושלווה, לאהבה והרמוניה, לראות את הטוב ולבחור בו.
נצליח ללא ספק לגדל ילדים בריאים בנפש ומלאי חיים.
בית יעקב משולים לאש.
א – אהבה, ש – שלום.
עשיו משול לקש.
ק – קנאה, ש – שנאה
על ידי אהבה ושלום אפשר למגר את השנאה והקנאה..
קנאה היא רגש קשה ואכזרי, ולא סתם רמזו לנו חז"ל כי היא נמנית בין שלושת התכונות המוציאות את האדם מן העולם. הקנאה מורכבת משני חלקים, ושניהם סובייקטיביים לחלוטין; מחד, התחושה שאני לא מקבל את מה שמגיע לי ומאידך, מדוע השני מקבל יותר ממני? בעיניו של ילד גם אירועים קטנים יכולים להתפרש כקיפוח, כגון אח שזכה כרגע לתשומת לב יתרה, זה שקיבל מנת שניצל גדולה יותר, לראשון שזוכה לחיבוקה של אמא…
הילד שעדיין אינו יודע לתת שם לרגשותיו ולספר לנו כיצד הוא מרגיש ("אבא, אני מרגיש שאתה נותן יותר תשומת לאחי מאשר לי. אני מרגיש שאתה אוהב אותם ואותי לא") מעביר את התחושות האלו למימד ההתנהגות: ו"ַיָּקָם קַיִן אֶל-הֶבֶל אָחִיו וַיַּהַרְגֵהוּ" (בראשית ד', ח).
כמה קשה לילדים לראות כי הורה אוהב את אחד מהאחים יותר מאשר אותם; וְיִשְׂרָאֵל, אָהַב אֶת-יוֹסֵף מִכָּל-בָּנָיו–כִּי-בֶן-זְקֻנִים הוּא, לוֹ; וְעָשָׂה לוֹ, כְּתֹנֶת פַּסִּים: וַיִּרְאוּ אֶחָיו, כִּי-אֹתוֹ אָהַב אֲבִיהֶם מִכָּל-אֶחָיו–וַיִּשְׂנְאוּ, אֹתוֹ; וְלֹא יָכְלוּ, דַּבְּרוֹ לְשָׁלֹם". התגובה
הקשה לא מאחרת לבוא: "וַיִּרְאוּ אֹתוֹ, מֵרָחֹק; וּבְטֶרֶם יִקְרַב אֲלֵיהֶם, וַיִּתְנַכְּלוּ אֹתוֹ לַהֲמִיתוֹ "(בראשית ל"ז, ג-יח).
עצם ההקשבה לתחושותיו של הילד נותנת לנו הצצה נדירה לעולמו הפנימי העמוק ולנשמתו ואפשרות להכיר את הלכי רוחו ומחשבותיו וידיעה ברורה יותר "כיצד לחנוך אותו על פי דרכו" (משלי כ"ב, ו).. ולעיתים, עצם ההקשבה עצמה לחוויה האישית של הילד, שההורה מפנה לילדו, כבר מהווה פתרון נפלא לתחושת הקיפוח והקנאה, בפרט כשההקשבה מגיעה עם זמן איכות ייחודי עם כל ילד בנפרד, ללא שיפוטיות וביקורת ("אתה מדבר שטויות"…. "זה רק נדמה לך", "אתה מקבל הרבה יותר מתנות מכל ילד אחר בבית הזה"… וכיו"ב).
האם לא היינו רוצים, גם כאנשים מבוגרים, שיהיו סביבנו אנשים הנותנים לנו מתנות יקרות ערך אלו?
וכיצד אנו חשים כשזה לא קורה?
אחד הפתרונות היפים והמאתגרים לקנאת אחים, היא למצוא את הייחודי שבכל ילד, ולתת לכך ביטוי מוחשי בזמן הנכון.
"תנו רבנן: שלושה שותפין יש באדם – "הקדוש ברוך הוא ואביו ואמו" (נדה לא' ע"א). ממשיכה הגמרא ומפרטת אילו חלקים באים לאדם מאביו, אילו מאמו ואילו מהאלוקים.
הגמרא מסבירה שדרשה זו באה להדגיש את חלקו של האל ביצירת האדם:
בכל אחד מאיתנו נשמה ייחודית שבאה מתחת לכסא הכבוד, בה טמונה יכולת ייחודית, אינטליגנציה מסויימת, כישורים מיוחדים, שלא בהכרח קיימים אצל אחיו, ובעולם הזה אין שתי נשמות זהות, גם אם נולדו לאותו אב ואם; כאשר הילד יודע כי ההורה מכיר אותו ואת יכולותיו, כישוריו ועוצמותיו, ונותן להן מקום וביטוי בחיי הבית והמשפחה, חווית הקנאה מתמעטת או מתבטלת לחלוטין. כי את חווית הקיפוח תופסת כרגע חוויה שונה לחלוטין; מישהו בעולם הזה רואה אותי, נותן לגיטימציה לרגשותי, מכיר בייחודיותי, מבין אותי, מטפח את הזהות האישית שלי ולא על חשבון האחר, קשוב אלי.
האם יש משהו יותר נפלא מכך?
האם לא היינו רוצים, גם כאנשים מבוגרים, שיהיו סביבנו אנשים הנותנים לנו מתנות יקרות ערך אלו? וכיצד אנו חשים כשזה לא קורה?
כשאנו חשים שקופים, בלתי נראים, מובנים מאליהם, וכשהאחר לא נותן לגיטימציה למי שאנו, לרגשותינו, מחשבותינו, תחושותינו וצרכינו?.
בוודאי רגשות של דכדוך, עצב, ייאוש, חוסר אונים ואין מוצא אופפות אתכם.
ואם אנו כמבוגרים חשים כך,
תארו לעצמכם מה מתחולל בנפשו של ילד שכך הוא מרגיש, מבלי שיש לו את הכלים להביע את כל זאת ולעשות משהו על מנת שכל זה ישתנה. הוא מסתכל עלינו, על הוריו האמורים לדאוג לרווחתו הנפשית ולצרכיו, ובאופן הטבעי ביותר מצפה שנבין את כל זאת גם מבלי שיאמר דבר.
כשאנו כהורים מפסיקים להבהל מרגש הקנאה ותוצאותיו בהעלאת מפלס הכעסים, העלבונות והצעקות בבית, ומתחילים להתייחס אליו כאל הזדמנות לגלות לילד את ייחודו ומקומו בעולם הזה, אנו זוכים "על הדרך" בחיזוק הבטחון של כל אחד מילדינו, העצמת זהותו הייחודית על כל יכולותיה, כישוריה ומעלותיה, צמצום חווית החוסר והאדרת חווית "היש" וההודיה לשם שנתן לנו כהורים מגוון של נשמות ייחודיות שדרכנו יתחזקו ויפלסו דרכן בעוז ובטחון בעולם זה.
כאן זה בית כאן זה לב ואותך אני לא עוזב אבותינו שורשים ואנחנו הפרחים, המנגינות שבט אחים ואחיות
שבט אחים גם יחד – יחד זה כוח ועוצמה, ועוגן חזק לנשמה בריאה ויציבה.
שבת שלום ומבורך
הכותב הרב אוריאל בלמס הינו יועץ חינוכי, מנחה הורים וקבוצות. בעל תואר A.M. מומחה למצבי חירום, משבר ואבדנות, ילדים ונוער בסיכון-זיהוי ואיתור, טיפול ומניעה בנשירה. תואר ראשון בחינוך, תואר שני בניהול מערכות חינוך. מאמן אישי ומוסמך NLP, מרצה מומחה לגיל ההתבגרות, חבר הנהלת איגוד ענ"ף
