התייחסות למעידה על פי תורה
כעת המשיך בסיור ושלף מתוך אחד השולחנות אבן בוהקת יפיפייה. 'ומה אתה אומר על אבן זו?' – שאל את הבחור. 'זו נראית ממש אבן מושלמת', ענה הבחור. רואים שאתה לא מבין ביהלומים, אמר הגביר…
במה – מגזין תוכן
הרב פנחס ברייער שליט”א
שמעתי מהמשגיח הגה"צ רבי חזקיהו מישקובסקי שליט"א, סיפור מדהים על ראש ישיבת טעלז הגאון הגדול רבי מרדכי גיפטר זצ"ל ומעשה שהיה כך היה:
ליטוש יהלומים נשמות
פעם ביקר רבי מרדכי בלוויית אחד מבחירי תלמידיו אצל אחד ממקורביו, עשיר גדול בעל מלטשת יהלומים,
כשבפיו בקשה מוזרה למדי: הוא ביקש מבעל המלטשה שילמד את תלמידו רזי המקצוע.
הלה נדהם. הוא הכיר את רבי מרדכי וידע עד כמה הוא נגד היציאה לעולם המסחר כל עוד ושייך להיות באוהלה של תורה. במיוחד נדהם כשרבי מרדכי הדגיש שהמדובר הינו אחד מבחירי תלמידיו ומה פתאום שדווקא עילוי זה יהפוך למלטש יהלומים? אך מפני
כבודו של רבו לא סירב.
מיודעינו העשיר סייר עמהם ברחבי המלטשה הוציא מהיכן שהוא אבן שחורה וסטנדרטית הגישו לבחור ושאלו מה אתה רואה באבן זה?!
הבחור בחן את האבן וענה שזה אבן סטנדרטית ללא שום דבר מיוחד… אתה טועה, אמר העשיר: "זוהי אבן יקרה, זה יהלום לפני העיבוד והליטוש. אבן זו תעבור ליטוש אחר ליטוש, ינסרו אותה לגודל ולצורה המושלמת עד שיראו את יחידותה ויופייה".
כעת למדת כלל בסיסי וראשוני בענף היהלומים: לעולם אל תחליט על שוויה של אבן לפי מראה חיצוני. גם אבן הנראית פשוטה וחסרת ערך תהפוך ליהלום יקר, אם רק תקבל את הטיפול והיחס הנכון, הסביר הגביר ל'תלמידו' החדש…
• • •
כעת המשיך בסיור ושלף מתוך אחד השולחנות אבן בוהקת יפיפייה. 'ומה אתה אומר על אבן זו?' – שאל את הבחור. 'זו נראית ממש אבן מושלמת', ענה הבחור… רואים שאתה לא מבין ביהלומים, אמר הגביר. "בא כאן, הבט על אבן זודרך המיקרוסקופ ותספר לי, מה אתה רואה?"
הבחור הביט ונדהם לראות על האבן המושלמת אין ספור כתמים וסדקים.
כעת אלמד אותך כלל נוסף: גם האבן הכי מושלמת זקוקה עדיין לליטוש ועיבוד נוסף, גם אם נראה שזהו המקסימום שניתן להגיע אליו,
בהסתכלות דרך מיקרוסקופ תגלה שיש עדיין מה לשפר…
כעת ביקש היהלומן מרבי מרדכי, לשאול גם הוא שאלה: רבי, אתה שידוע כאחד שמחנך את תלמידיו למות באוהלה של תורה, מה פתאום אתה מביא אלי את בחיר תלמידך ומבקש ממני שאלמד אותו להיות יהלומן, וכל זה בלווי אישי שלכם?
ענהו רבי מרדכי: "אל תדאג, בחור זה הינו מיוחד בכל, הוא יהלומן לא יגדל, הוא בעזרת השם יהיה ראש ישיבה גדול. רציתי רק ללמד
אותו כמה יסודות בחינוך, רציתי שיידע שבכל תלמיד קיים פוטנציאל שלפעמים אינו נראה במבט ראשון, אך עם טיפול נכון ומסור מגלים את היופי. כך רציתי שידע שגם אצל התלמיד המושלם ביותר יש עדיין מה לשפר"…
סיפור מדהים עם מסר פשוט ונוקב. בכל אחד קיים פוטנציאל, כל אחד יכול להצליח אם רק נמצא את הדרך ואת הסבלנות ללטש ולחנך.
מנגד, אין מושג של שלימות, כל אחד יש לו עדיין לאן להתקדם. במלאכת החינוך קל מאוד להחליט שבפלוני חבל להשקיע, או להחליט
שדי במה שאנו משקיעים. אנו חייבים להתחיל לחשוב כיהלומנים שבכל אחד יש משהו אף אם לא רואים זאת אם נהיה מוכנים להשקיע נגלה בסוף את האור.
זה נכון אצל הילדים בבית. לא להחליט מיד שמוישי הוא לא כמו יענקי, הוא טוב אבל מה כבר ייצא ממנו… או שרבקי היא טובה, אבל חני מיוחדת. זה לא נכון. יתכן שאצל חלק מילדינו המעלות בולטות וצועקות יותר, אבל גם לאחרים יש בפנים הרבה דברים מיוחדים שאולי צריך לכרות בעומק כדי לגלותם, אבל הם קיימים. ילדים מרגישים ללא מילים מה אנחנו חושבים / מרגישים כלפיהם.
במיוחד חשוב לזכור כלל זה אצל ילדים שמעדו ונכשלו. יהלום נשאר יהלום. גם כשהוא שקוע בטיט ורפש הבסיס שלו הוא יהלומי. הוא מלוכלך, הוא אינו בוהק, הוא אינו מאיר, אבל הוא נשאר יהלום… אנחנו רואים איך התורה מתייחסת לכל אחד, אף לאנשים שנכשלו ומעדו, התורה מאמינה בכל אחד בכל מצב!
היחס לגנב
במנהגו של עולם מניחים גנב מאחורי סוגר ובריח שירצה את עונשו והתוצאה שבדרך כלל הוא חוזר לפשע. בתורה אנו מוצאים יחס שונה. אנו רואים שגנב שאין מה לשלם נמכר בגניבתו, הוא הופך לעבד עברי אך עם תנאים משופרים, התורה מלמדת
'כי טוב לו עמך' – עמך במאכל, עמך במשתה. ידועים דבר חז"ל, שאם יש כר אחד, זוכה בה העבד ולא האדון!
התורה מראה לגנב: נכון, נפלת וכשלת, אך זוהי מעידה. אתה עדיין אדם הראוי לכבוד…
רק אחד שאחרי שמסיים את שש שנות העבדות ורוצה להמשיך לחיות כעבד, רוצעים את אוזנו, לומר, אצלך אין זו מעידה, אלא דרך חיים. גנב שגנב שה והתבייש כשנשאה על כתפו, ישלם פחות מגנב שרכב על השור. יש יחס של כבוד גם לגנב.
כך עוזרים לאדם לעבור את המשבר ולהתגבר.
הרי הוא כאחיך
אדם המקבל מלקות על לאו, כיון שנקלה הרי הוא כאחיך, אין עניין להשפיל ולשבור, יש עניין לחנך וברגע שהמסר התקבל הרי הוא כאחיך, כביכול לא אירע כאן דבר.
המשנה באבות מלמדת את הדיין איך להתייחס לבעלי דין: משקיבלו עליהם את הדין 'יהיו בעינך כצדיקים'. אין סטיגמות. יש כאן מעשה שצריך לתקן ומהרגע שהעניין סודר נחשב הוא כצדיק.
כמה חשוב לזכור כל זה בחינוך. גם ילד, או נער שמעד ונכשל, חייב לקבל יחס של אמון, יחס של כבוד. חייבים לטפל במשגה, חייבים לתקן את העוול, אבל מיד חייבים לחזור ולהאמין בפוטנציאל האלוקי הטמון בו.
אנו מחויבים במצוות 'והלכת בדרכיו' להדבק במידותיו של הקב"ה, רבי מאיר לימד אותנו במסכת קידושין שבנים אתם לד' אלוקיכם 'ובין כך ובין כך בני הם', אצל הקב"ה בכל מצב יהודי הוא בן מלך. ידועה אמרתו של רבי משה מקוברין זי"ע, כי 'יהודי החושב שאחרי העבירה החמורה ביותר אינו יכול להתפלל להקב"ה, לא דרך על מפתן החסידות'. נכון חייבים תיקון לחטא, אך היחס נשאר כבן אל אב.
יחס שווה ומכבד
וכמה דברים אלו חשובים כשפוגשים לפעמים כאלו שלצערנו החליקו ונפלטו מהחממה. יש כאלו שיתחילו לדבר אליהם כאילו ומדובר
בכאלו שדי בזה שלא יחללו שבת ולא יאכלו נבילות וטריפות. דיבורים מסוג כזה מאנשים שהכירו בעבר, מקבע בהם את מצבם. הם רואים בזה סוג של השלמה עם המצב, זה טעות ואסון. אדרבה, עם כל אחד, בכל מצב, צריך לדבר כאילו מחר הכל חוזר להיות כרגיל. צריך לשדר שלא אבדה בנו התקווה לראותם שתולים בבית ד'. יש לדבר איתם מכל נושא כאילו הוא בן ישיבה לכל דבר. יש הרבה שמספרים ששיחה סתמית של מכר ברגע שהיו על סף ייאוש, היא זאת שהחזירה אותם ונתנה להם כח להתגבר. כשנער מרגיש שיש שעדיין מאמינם בו ומתייחסים אליו בכבוד, שווה להם לפעמים לנסות שוב, למענם.
