אין אפשרות לנצח את הקב"ה

אלומות אור ומעשים מרטיטים בענייני שידוכים, כפי שסיפר הגאון הצדיק רבי בן ציון פלמן זצוק"ל, ממרנא בעל ה"חזון איש" זיע"א, מתוך הספר החדש "ללא שם" היוצא לאור בימים אלה מיוחד ל"במה" בפרסום ראשון ובלעדי

במה – מגזין תוכן
הרב ישראל קוטלר

סיפר הגאון רבי בן ציון פלמן זצוק"ל, כפי ששמע מפי בעל המעשה:
משפחה מבני ברק, שבתם הייתה מוכשרת מהטובות שבכיתתה, וכאשר הגיעה לגיל שידוכים, כל ההצעות שהציעו לה היו יורדות, עד שלא היתה להם אפילו הצעה אחת שהתקדמה.
ויהי לפלא.
ההורים לא הבינו מה עומד להם בעוכרם, ותמהו: "הרי שמה של בתנו הולך לפניה כאחת מהטובות". עד שהוברר להם סוד הדבר. בבנין מגוריהם התגורר איש ציבור – דמות ציבורית ידועה ומפורסמת, שהיה לו איתם סכסוך מתמשך. וכיון שהוא היה מפורסם ומוכר, הורי הבחור המוצע היו ניגשים לברר אצלו אודות השכן ובתו. והוא נתן אינפורמציה שלילית, וכאשר שומעים דברים שליליים מפי
אדם נכבד וידוע, מתקבלים דבריו בלב השומעים ללא עוררין, וההצעה היתה יורדת מהפרק.
בתחילה ההורים חשבו שהענין יעבור, וכי הישועה בוא תבוא, אבל חלפו ימים וחודשים, והבת ישבה גלמודה בבית הוריה כמה שנים, ואין שום הצעה המגיעה לשלב מעשי. ובעוד שכמעט כל חברותיה כבר נשואות זמן רב, הרי היא עדיין יושבת וממתינה.
כיון שהשכן הרע עמד להם לרועץ, הם חששו שמא בתם תשב גלמודה עד שראשה ילבין. המחשבה המכאיבה הציקה להורים מאד.
האב החליט לגשת למרן החזון איש זצ"ל, ולהשיח בפניו את דאגתם הנצורה בביתם. הם כמובן הציגו את סיפור השכן המוציא שם רע, כבר כמה שנים.
החזון איש שמע והאזין לדאגתם, וכאשר האב סיים את דבריו, תפס החזון איש את ידו, ובשלווה ורוגע אמר לו: "תשמע, כאשר יגיע השידוך האמיתי שמיועד לבתכם, השכן לא יעשה לכם שום נזק. כל מה שהוא הצליח עד עתה להזיק, זה משום שכך הקב"ה גלגל
אצלכם שהשידוך שלה עדיין לא הגיע. אבל כאשר הקב"ה יזמין את המיועד לכם, הוא לא יוכל להזיק, כי אי אפשר לנצח את הקב"ה!".
דברי החזון איש שנאמרו בביטחון ובשלוות נפש, נכנסו בלב האב, ויצא מהבית באמונה שלמה כי אכן אם ירצה השם – "אי אפשר לנצח את הקב"ה", רק צריך שד' ירצה.

כאן רבי בן ציון היה עושה אתנחתא, והיה מדגיש, "אני מכיר את היהודי, והוא עצמו סיפר לי על כך".
מדברי החזון איש לא נפל דבר, לאחר כמשלוש חודשים, הציעו להם בחור מירושלים והשידוך התקדם במהירות רבה לשביעות רצון כל
הצדדים, והגיע היום שבו החליטו הצדדים לשבור צלחת… ולסגור את השידוך בשמחת לב.
הורי הבחור הגיעו עם בנם המיועד לחתן – לעבר בית הורי הבת בבני ברק. כשהגיעו לפתח הבנין קרה דבר מעניין, בדיוק באותו רגע יצא מהחצר לא פחות ולא יותר, מאשר השכן המפורסם – שבמאמר פיו הוריד עד היום את כל הצעות השידוכים.
הוא פגש את אביו של הבחור, שהיה ידידו משכבר הימים, ניגש אליו בחיבה, לוחץ את ידיו באמירת "שלום עליכם" והתחיל להתעניין כידידים "מה נשמע וכו'".
אביו של הבחור שאל את השכן "תגיד לי מה אתה עושה כאן?" והוא השיב "אני גר כאן בבנין".

לעומתו התעניין איש הציבור "ומה אתה מחפש בבנין שלי?" האב השיב "אנחנו באנו לכאן כדי לגמור שידוך לבן".
– "עם מי?" הוא התעניין.
– "עם פלוני, השכן שלך"… ועוד
לפני שאיש הציבור חשב לפתוח את הפה, המשיך האב ואמר לו בסגנון של התלהבות: "אתה לא יודע איזה שכן
מיוחד יש לך בבניין, ואיזו בת מיוחדת יש לו", והפליג בדברי שבח מרובים על המשפחה ועל בתם המיועדת להיות
כלתם.
איש הציבור התעניין "באיזה שלב בשידוך אתם אוחזים עתה?". "באנו כעת כדי לשתות לחיים" – הייתה התשובה.
השכן הבין שכבר מאוחר מידי כדי לקלקל, לחץ את ידו בברכת "מזל טוב" והמשיך לדרכו.
ומדוע הזדמן להם לפגוש את האיש הלא נכון ברגע הנכון, ולשוחח איתו? מדוע? – לידע ולהודיע כי: "אין אפשרות לנצח את הקב"ה" – סיים ר' בן ציון את דבריו.

משפחת פרידמן ומשפחת איצקוביץ

ושוב סיפר הרב פלמן זצ"ל, ממקור ראשון – מבעל המעשה עצמו. בת ישראל נכנסה למרן החזון איש זיע"א, ותינתה את מר גורלה כי היא נפגשת עם הרבה, ואין מי שרוצה אותה, כולם מסרבים לה והיא מאד נעלבת, "וכי אני כל כך גרועה, כזאת 'כלומניקית', שאף אחד לא רוצה בי?!", תמהה.
החזון איש ענה לה בשקט, ובשלוה: אני רוצה להסביר משהו, ותענו לי בכנות. אם לדוגמא, אני מעוניין לשלוח מכתב למשפחת פרידמן
מרחוב רבי עקיבא 2, ואני אתן לכם את המכתב כדי להעבירו לאותה משפחה. תלכו, ותגיעו לבנין מספר 2, שהוא בן 3 קומות, כל קומה 3 דיירים, אין תיבות דואר, ואין שם המתנוסס על הדלתות. אתם לא יודעים היכן בבניין מתגוררים משפחת פרידמן. אז מה
אתם עושים? – שאל אותה החזון איש. היא שתקה. הוא שאל שוב, אני רוצה לדעת מה הייתם עושים?
היא ענתה בהיסוס: "אדפוק בדלת הראשונה, ואשאל האם פרידמן זה כאן", והיה אם הם יאמרו 'כאן לא פרידמן', אנחנו משפחת איצקוביץ, אשאל אותם: והיכן בבנין מתגוררת משפחה בשם פרידמן? והם יאמרו כי משפחת פרידמן מתגוררת בקומה
השלישית.
אמר לה החזון איש: נשאלת השאלה, כאשר אתם שומעים מהשכן מהקומה הראשונה, שזו לא משפחת פרידמן אלא משפחת איצקוביץ, מדוע שלא תצעקו עליו בכאב וכעס: "מדוע זה לא פרידמן כאן, למה אתם עושים לנו את זה, מדוע זה איצקוביץ ולא
פרידמן?!". וכי נורמאלי לצעוק כך?
וודאי שלא. מה יש לצעוק, הרי פרידמן מתגוררים למעלה, מה יש לכעוס ועל מי יש לכעוס, כאן מתגוררת משפחת איצקוביץ ושם למעלה פרידמן, עולים עד קומה שלישית ופוגשים את פרידמן…
הגביה החזון איש את קולו. תדעו לכם, שברגע שאת שומעת שמישהו אמר לך "לא" על השידוך, משמעות הדבר שזה לא השידוך שלך. את לדוגמא, עתידה להתחתן עם אחד שקוראים לו פרידמן. וכאשר את פוגשת את איצקוביץ, הוא אמר "לא", וכי יש לך מה לצעוק, לכאוב, להתאכזב: מדוע אינך פרידמן?! הוא הרי איצקוביץ. אינו החתן שלך. על מה הכעסים כאן?! וכי זו ראיה על האישיות שלך שאת טובה יותר, או טובה פחות. מה פתאום, זה פשוט לא השידוך שלך. ברגע שיגיע פרידמן השידוך יבוא לכלל גמר בשעה טובה.
ברגע שהשידוך שלך יבוא, זה ירוץ.
וכך היה.

הטבעת שנעלמה

ר' בן ציון שח בהלכה עם בחור ת"ח מפוניבז', בסיום התעניין: האם אתה כבר בשידוכים? הבחור השיב בחיוב, אמר לו ר' בן ציון: "שמע נא שני סיפורים מעניינים". פעם אחת מרן הגרי"ז מבריסק זצוק"ל, השתתף בחופה, וכאשר הגיע הזמן שהחתן מוסר את הטבעת לכלה, לפתע הטבעת נפלה ונעלמה. חיפשו את הטבעת עד שמצאו אותה. הביאו את הטבעת לחתן, וכאשר רצה למסור את הטבעת, היא נפלה בשנית.
שוב חיפשו את הטבעת, עד שמצאו, והחתן מסר לכלה וקידשה – "הרי את מקודשת לי". אלא שהחתן, הכלה והמחותנים, נלחצו והרהרו בתמיהה, מה פשר המקרה הנדיר שהטבעת נפלה ונעלמה פעמיים, והחופה התעכבה. אולי יש בכך סימן שהזיווג לא יעלה יפה. מדוע סובבה ההשגחה העליונה שהטבעת נפלה כך מידיו?!
הרב מבריסק זצוק"ל, שהיה במקום לא המתין שהם ישאלו אותו, הוא הבין מיד לרחשי לבם, ואמר להם: "אתם יודעים מדוע הטבעת נפלה? משום שעדיין לא הגיע הזמן…". וביאר את דבריו, הקב"ה קובע לכל חתן זמן שבו יקדש את הכלה כדת משה וישראל: יום, שעה, דקה ושניה, באותו רגע החתן מוסר את הטבעת ומקדש את כלתו, לא רגע קודם ולא רגע אחר כך. בחתונה הזו – אמר הרב – החתן והכלה כבר עמדו בחופה, מוכנים ומזומנים לקידושין, אבל נשארו דקות ספורות לזמן שנקבע משמים. ומכאן כל סיפור נפילת הטבעת והיעלמותה, שום דבר אחר לא. וכאשר הגיע הזמן הכל התחיל וימשיך על מי מנוחות, והזיווג יעלה יפה.

מהמיטה לחופה

ומסיפור של חתן וכלה שעמדו תחת חופתם ועדיין לא הגיע זמנם, לחתן שהגיע זמנו, והוא לא היה מוכן ומזומן… סיפר ר' בן ציון, לאותו בחור את הסיפור השני )שהתרחש באותם ימים, והיכה גלים( ולקחו בצדו: בחור שזכה לחזור בתשובה, ולמד בישיבה לבעלי תשובה. הציעו לו שידוך טוב והגון עם בת גילו בעלת תשובה, בעלת מידות טובות ויראת שמים. הבחור שמע את כל הבירורים שעשו על הבת ומצא חן בעיניו, ניגש לשידוך, ולשמחת חבריו ורבותיו התארס עמה. בימים שבין האירוסין לחתונה התנהלו העניינים למישרים, רבני הישיבה ונדיבי העם גם דאגו להוצאות החתונה בשביל החתן והכלה, ובס"ד הזמינו אולם וקבעו תאריך לחתונה.
הגיע היום המיוחל. יום שמחת ליבם. הכלה הגיעה לאולם מוקדם, ולצידה מעטים ממשפחתה ששמרו עמה קשרי משפחה, ועם חברותיה ומכריה, ולאט לאט התחילו לבוא שאר המוזמנים. התקרבה השעה שבה נועדה להיות החופה, ראש הישיבה של החתן, חבריו, ושאר המוזמנים היו באולם, מוכנים לחופה. אבל להפתעת הכל החתן עדיין לא הגיע… כאשר הזמן חלף והחתן עדיין לא בא, ההמתנה נהפכה לדאגה, אולי קרה לו משהו בדרך. לא היו אז פלאפונים. אחד מהחברים הטובים של החתן רץ לחיפושים. ראשית כל מיהר לישיבה. ולהפתעתו הוא מצא את החתן בבניין הישיבה.
"אתה יודע שהיום החתונה שלך?"
"כן, ידעתי גם ידעתי."
"אז מה אתה עושה כאן, כולם ממתינים לך באולם".
"החלטתי שהכלה לא מתאימה לי, ואינני מעוניין בשידוך".
פצצה.
החבר רץ בחזרה לאולם, ובישר לראש הישיבה – דברים ודיבורים כהווייתם. ראש הישיבה נסער כולו, לקח מונית לישיבה, והחל לדבר
עם החתן. הוא ניסה, אבל שום דבר לא הועיל. החתן מסרב לבוא.
מה עושים?
כשלא יודעים מה לעשות, הולכים לגדול הדור לשאול ולהתייעץ.

ראש הישיבה לקח מונית ונסע מיד לביתו של מרן הסטייפלער שליט"א )זצ"ל(, וסיפר לו בקצרה את פרטי המעשה.
הסטייפלער שמע היטב. אחר כך שאל את ראש הישיבה: "האם יש בישיבה בחור שיכול להתאים כחתן, לכלה הזו?" מטבעם של דברים, בישיבה כזו ראש הישיבה הוא הרב וגם האב לתלמידיו, וכיון שכן, הוא ידע את סגנון החתן והכלה – מי היא, ומה טבעה.
ראש הישיבה חשב מעט, ועלה ברעיונו שם של בחור מבני הישיבה, שאכן גם הוא יכול להתאים כחתן – לכלה זו הממתינה באולם לחתן שבושש מלבוא.

אמר לו הסטייפלער: "תמהר לישיבה ותציע לבחור את ההצעה, ותאמר לו שמיד ילך לחופה". ראש הישיבה נדהם מהתשובה, ותמה "כיצד הוא יוכל להתחתן תוך רגע אחד ללא הכנה מוקדמת?!" הסטייפלער עמד על דעתו ודחק בראש הישיבה שימהר ככל האפשר ויעשה את דברו.
ראש הישיבה בא לישיבה, חיפש את הבחור, וגילה כי הבחור הקדים היום ללכת לישון, והוא כבר ישן על יצועו את שנת הלילה.
אי לכך התלבט, שיתכן שלהעיר מהשינה זה כבר יהיה מעבר ליכולת של הבחור שבוודאי הידיעה תיפול עליו כרעם באישון לילה, ולא יצליח להיות בישוב הדעת לנושא המדהים שנופל עליו.
הוא שב להסטייפלער, וסיפר כי הבחור כבר הלך לישון, והציע את התלבטויותיו, ושאל אולי כדאי ללכת לכלה שממתינה באולם ולספר לה שהיום החתונה מבוטלת, ומחר להציע לה את ההצעה החדשה.

הסטייפלער הגיב בנחרצות: "חיש תמהר אל תתמהמה, ותעיר אותו".
ראש הישיבה רץ ועשה כדברי מרן הסטייפלער, העיר את הבחור משנתו, הציע לו את ההצעה, וההוא השיב בחיוב, לבש בגדי שבת ויצא לאולם.
ראש הישיבה ניגש אל הכלה הממתינה, שכבר הטיבה להבין שהעניינים לא מתנהלים כשורה )וכי לא נכון, מה שסיפרו בתחילה שהחתן לא מרגיש טוב, אלא אירע משהו אחר(. בעדינות ובחכמה סיפר לה על ביטול השידוך, ותוך כדי דיבור הציע לה את ההצעה החדשה כשהוא מפליג במעלותיו של המיועד להיות חתן.
סיים והורה לה, שעתה תיערך פגישה בחדר צדדי בין הבחור החדש לכלה, ואם אכן הם ימצאו חן זה בעיני זה, תיערך אחר כך החופה.
ואכן כדבריו כן עשו, לאחר כמחצית השעה יצאו שניהם, הבחור הסכים לשידוך, ושאלו את פי הכלה, ואמרה הן! ומיד יצאו שניהם לחופה בששון ובשמחה, והקימו 'חורבה אחת מחורבות ירושלים'.
סיים הגאון ר' בן ציון, את שני הסיפורים הללו ואמר לאותו בחור תלמיד חכם: "הנך רואה משתי עובדות אמיתיות אלו, כיצד הקב"ה קובע לכל אחד את הזמן מתי יהיה חתן.
ואם הזמן עדיין לא הגיע, הוא יכול לעמוד מתחת החופה ומונעים ממנו, הטבעת נופלת ונעלמת או עיכובים אחרים, עד שיגיע הזמן. ואילו כאשר מגיע הזמן, מעירים את הבחור באמצע השינה ושולחים אותו להיות חתן…".