יותר עשיר מויסוצקי
סיפורים מלאי הוד, השתוקקות וגעגוע, הכוונה והדרכה, מכלי ראשון, כפי שסיפר שלוחא דרבנן הרב יעקב גוטרמן, ראש עיריית מודיעין עילית, מקורבו ושלוחו של רבן ישראל מרן הגראי"ל שטינמן זצוק"ל, אשר זכה לראות ולשמוע בקודש פנימה.
במה – מגזין תוכן
תלמידו מקורבו ונאמנו של רבן של ישראל מרן הגראי"ל שטינמן זצוק"ל, הרב יעקב גוטרמן שליט"א, ראש עיריית מודיעין עילית, שזכה הרבה לקרבתו של מרן זצוק"ל, מתרגש כשהוא נזכר בסיפורים מלאי ההוד במחיצת רבו המובהק, רבן של ישראל זצוק"ל.
פעם אחת, מספר הרב גוטרמן, בשעה שישבתי בחדרו, ביקש ממני שאביא לו (מהמקרר) את מנת התפוחים המבושלים שהיה אוכל.
ואז, אזרתי אומץ ותמהתי, אודות הסיגופים של ראש הישיבה באכילה. חייך מרן ואמר: אני אספר לך. בחו"ל הייתה עניות גדולה. בשבת היו אוכלים את העצמות של העופות. ומי שהיה עשיר יכול היה להרשות לעצמו לאכול עוף בשבת. מי שהיה עשיר עוד יותר, אכל בשר. ועשיר הגדול אכל גם באמצע השבוע בשר, כמו העשיר הנודע: ויסוצקי. שאלו ברוסיה, אם כך באמצע השבוע, מה הוא אוכל בשבת? והשיבו כי בשבת הוא אוכל קומפוט… והנה, אני יותר עשיר ממנו, כי אני אוכל כל יום קומפוט… בפעם האחרונה שנכנסתי אליו
לחדרו באריכות, כשנה וחצי לפני הסתלקותו, דיבר רבות על מצב הדור, לפתע אמר: כאשר אדם נמצא בעולם הזה הוא יכול לזכות לכל הדברים הטובים, ולאידך גיסא רח"ל גם אפשר להגיע לשאול תחתית.
הנה, היום בימינו, יש כל כך הרבה עבירות עם האינטרנט שרקלכע זאכען, כאלו אפשרויות לחטוא! אבל, אפשר גם לעשות תשובה!
והמשיך: נמכרים לזה. וכל היום אפשר להיות בסדר (להתנהג כשורה) ובלילה להיתפס ולהתחבר לאינטרנט עם כל העבירות.
שאלתי אותו, מהיכן ראש הישיבה יודע הכל מה שקורא בעולם, הרי ראש הישיבה בן מאה שנה ויודע הכל. ראשו בשמים ורגליו על הארץ – לכל מה שמתרחש בעולם. מרן לא הכחיש… והמשיך: מה'מחשבים' יש גם הרבה דברים טובים, הרי הרבה ספרים נדפסים, ועוד, אפשר לעשות מהכלי הזה דברים טובים וגם דברים רעים. וזה הניסיון, התאנח מרן זצ"ל.
הרב יעקב גוטרמן, ראש העיר מודיעין עילית, זכה להיות אהוב אצל מרן זצ"ל. הוא ממשיך ומספר: כל המושג שקיים בארץ ישראל עיר גדולה לאלוקים של בני תורה, חכמים וסופרים, הכל בזכות רבינו זכר צדיק קדוש לברכה.
רבינו מרן הגרא"מ שך זצוק"ל, שהיה מאחורי העצה להקים את העיר, שלח את המייסדים לשמוע בעצתו של רבינו מרן ראש הישיבה זצוק"ל, והוא ליווה אותם מהיסוד עד טפחות, כמו בן שאביו נושאו, גידל אותם וטיפח בכוחו האדיר חכמתו וצדקותו. מרן לקח את העול הכלכלי, שלח כוללים לעיר וסייע להם בכספים וגם ולאברכים באופן פרטי – ממש מידי חודש, יזם שישיבות יגיעו לעיר ולבססם, לא יאומן כי יסופר – לבסס עיר ענקית של אברכים שאין לה בסיס כלכלי. והנה עיר קמה עם עשרות אלפי תושבים, אברכים יראי שמים הממיתים עצמם באוהלה של תורה הפורחת ומשגשגת בכוחו ובזכותו. לפני שמדברים על עולם של תורה שמרן הקים יש לציין את הפלא של הקמת עיר שלימה של תורה על ידו, שהיא העיר הגדולה ביותר בעולם )כלשונו של מרן( שכל תושביה שומרי
תורה ומצוות.
כאשר התמניתי, הייתי בא אליו לילה לילה מקרית ספר, ולפעמים הקדיש לנו יותר משעה וחצי. הרבה פעמים אחרי שהיה מייעץ לי ומדריך אותי, הייתי חוזר אליו אחרי כמה ימים ואומר: תושבים באים בתלונות וגם בתרעומת, ואני הרי עשיתי הכל ממש על פי ראש הישיבה, לא זזתי ימין ושמאל.
ואז אמר לי יסוד נפלא. הרי המשנה אומרת "כל המשנה ידו על התחתונה", לא כתוב "כל המשנה לרעה", כי גם המשנה לטובה ידו על
התחתונה (בנזיקין) וכך גם בעסקנות עם הציבור.
תבין, נבנתה כאן עיר חדשה, אנשים התמקמו בתפקידים וב'חזקות' וחצאי 'חזקות', ואתה בא ומתחיל לעשות סדר, הם לא יודעים שאתה מתכוון לטובת הציבור, והם כאובים וכועסים: הוא עושה שינויים, וכל המשנה ידו על התחתונה.
אז מה הפתרון שלך לבעיה? תדע, אם מתכוונים ורוצים באמת את טובת הציבור, וגם שואלים כל דבר, ומתנהגים על פי העצה – להיות שפל וסבלן עם הציבור, סבלן גדול, לסבול ושוב לסבול, לא להיות אכפתי, למסור את עצמך וגם את הדברים האישיים שלך למען הציבור, וכל הזמן, זו הדרך והעצה הטובה ביותר להצלחה. ואז הקדוש ברוך דואג שבסוף גם אלה שלא הבינו, יבינו ויעריכו. ואז קם ממקומו והלך לארון הוציא את הגמרא מסכת ברכות ופתח בהגהות הרא"ש בתחילת מסכת פאה, וקרא איתי יחד.
המשנה שם בריש פאה מצינת, את המצוות "שאדם אוכל פירותיהן בעולם הזה והקרן קיימת לו לעוה"ב". הרא"ש שואל, מדוע דוקא במצוות הללו יש את השכר המיוחד שאוכלים את הפירות בעולם הזה, ובכל המצוות האחרות אמרו חז"ל "היום לעשותם ולא היום ליטול שכרן"? מבאר הרא"ש על פי הגמרא בקידושין, כיון שרק על המצוות הללו נאמר, "אמרו צדיק כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו". שואלת הגמרא: "וכי יש צדיק שאינו טוב?! אלא טוב לשמים ולבריות זהו צדיק טוב", ועל הצדיקים הללו נאמר, "כי פרי מעלליהם יאכלו". מסיים הרא"ש (מרן קרא אתי יחד בקול את דברי הרא"ש): "כי הקדוש ברוך הוא חפץ יותר במצות שיעשה בהם גם רצון הבריות מבמצות שבין אדם לקונו". סיים מרן רה"י: אם העוסק עם הציבור מתנהג כך – שהוא טוב לבריות, הוא מקבל את פירותיהן
בעולם הזה, ובמקרה שלך – הציבור יבין אותך וישמח בעבודתך עם הכלל! והוסיף: תדע, שלא מפסידים כאשר מוותרים בבן אדם לחברו. כאשר מרן שלח אותי בתשנ"ו לעבוד עם הציבור, אמר לי, יש לך את הכוח ותפקידך לסייע לציבור ולבני אדם. ואז גם אמר: העיקר לעשות שלום, אם תעשה מחלוקת לא תהיה סייעתא דשמיא. תרדוף שלום, גם אם מחמת כך תראה כביכול כטיפשי וגם אם ילעגו לך. היה זה כאשר ביקש למנוע בחירות בקרית ספר, אמר לי, אפילו אם ילעגו ויאמרו שאתה מפחד מהתמודדות אל תיבהל, כי הכל שווה למנוע את השטותים הוויכוחים, המחלוקות והלשון הרע שלפני כל בחירות תחתור לוויתורים ולשלום.
המיוחדות של מרן, שאף פעם לא השאיר את הללו שפעלו בהכוונתו ובעצתו לבדם בחזית, אלא המשיך לשאת בעול מול המפריעים, למען המטרה שהציב. וב"ה קרית ספר הייתה העיר הראשונה שהצליחה לקיים רצונו, והוא הביע את שמחתו על כך בכל מיני דרכים.
מעניין. פעם דיברתי עם מרן על הקושי המורכב עד מאד לנהל את העיר שכולה אברכים, ועל הצורך המורכב להשיג תקציבים יש מאין. הוא הרצין ואמר: משל למה הדבר דומה, למלך גדול שרצה להוקיר ולייקר את אחד משריו. והחליט לבטא את הערכתו העצומה בכך שנתן לו להיות השומר של היהלום היקר ביותר שהיה באוצרותיו. לימים, שב אליו השר ואמר מהרגע שאני עם היהלום חיי אינם חיים כמעט, אני שומר עליו יומם ולילה, לא יכול לזוז לשום מקום מפחד שמא יעלם וכו'. אמר לו המלך: תחליט מה עדיף לך, להיות עם היהלום עם כל המשמעות שבכך, או ללא היהלום… בכך, רצה מרן להגדיר מחד גיסא את הקושי הקיים, ומאידך – את החשיבות והמעלה להחזיק את עיר האברכים שהם היהלום שבכתר.
המרא דאתרא שליט"א, שאל אותו בהזדמנות, האם יש מציאות שיום אחד מרן לא חושב על העיר הזו? מרן חשב דקה אחת ואמר: נכון. רבנו התפלל על העיר, חשב עליה. וכל ה'יש' שבעיר בזכותו. הוא מסר לנו הדרכות מפורטות ומיוחדות כיצד להתנהג מול אנשי
השלטון בשתדלנות למען הציבור. אך הזמן והמקום לא נותן להאריך, ועוד חזון למועד בעה"י.
