חכם מארי חיים סינוואני זצוק"ל נולד לאביו מארי יחיא זצוק"ל בשנת תרנ"ח בעיירה סינוואן שבתימן.
עוד מינקותו ניכר היה שעדיו לגדולות, וככל שחלפו השנים הלכה התמדתו והפכה לשם דבר. למד תורה מפי רבותיו מארי שלמה טביב ומארי דוד יעיש חדאד, והעידו עליו כולם כי הוא כבור סוד שאינו מאבד טיפה.
בנצלו כל רגע פנוי ללימוד התורה בהתמדה נוראה, שלט בכל ש"ס בבלי וארבעת חלקי השולחן ערוך עד תום, עוד בטרם ניכרה בו חתימת זקן. ידיעותיו העצומות לצד למדנותו הובילו תלמידי חכמים מבוגרים ממנו לדון עמו על שאלות וקושיות בלימודם. בגיל שבע עשרה הוסמך לרבנות, ומעט לאחר מכן החל לשלב גם לימוד קבלה מפי רבו המובהק מארי יעיש מוסא קורין מ'כפר המקובלים' מועציירה.
כעבור שנה נשא אישה, והחל לקבל הצעות לכהן כרב במקומות רבים. אך לכל ההצעות הוא סרב בטענה כי טרם השלים את חוק לימודיו כפי רצונו, ואינו פנוי למשרה שכזו. רק בהגיעו לגיל עשרים ושלוש לאחר שנסתלקו רבותיו לשמי רום, הסכים לקבל על עצמו משרת רבנות, והחל לשמש כאב בית הדין ורבה של סינואן וסביבותיה. במסגרת זו, היה סובב ומפקח על בתי הדין ועל השוחטים בכל העיירות, וכן חיבר פיוטים ונשא דרשות לעורר ולקרב לב ישראל לאביהם שבשמיים.
בשנת תש"א לאחר בצורת קשה שפקדה את תימן, החל את מסעו הארוך ורב התלאות במדבריות תימן, בליווי משפחתו ומספר משפחות נוספות, במגמה לעלות לארץ ישראל, אך סבב במדבר במשך כמה שנים עד שהגיעו למחנה הפליטים חאשד, שהוקם ליד העיר עדן רק בשנת תש"ו. גם במשך כל אותן שנים קשות, היה מנצל כל רגע פנוי ללימוד תורה, וחינוך הילדים לשליטה מלאה בכל פסוקי התורה, כמיטב מסורת תימן. במחנה חאשד שימש כנציג יהודי מחוז שרעב, ואף שימש בקודש כחבר בית הדין יחד עם מארי סאלם יעקב מנחם ומארי יחיא אברהם.
המחנה נוהל ע"י פעילים ציונים חילוניים שנשלחו מהארץ, וכבר אז החלו במעשיהם הנואלים ומגמתם הנוראה לקלקל את הנוער ולעקור ממנו תורה ומצוות. כעבור כשנתיים כשמעשיהם חצו כל גבול – פרץ מרד חריף על ידי רבני העדה, כנגד גסות רוחם וקשיות ליבם של מנהלי המחנה. הנציגים הציונים לא היססו, ומסרו את רבי חיים יחד עם רבנים נוספים לידי הבריטים ששפטום וסלקום מן המחנה.
כעבור שנה זכה רבי חיים לעלות לארץ הקודש והתיישב ביהוד. הוא סירב לקבל על עצמו כל משרת רבנות, מהטעם שהרבנים כפופים תחת הממשלה הציונית ומשרתם אינה עצמאית, אך רבים הכירוהו כרב האזורי ורב העיר.
במשך כל שנותיו, אף בשנים שכיהן במשרת רבנות – נהג תמיד בצניעות ופשטות וברח מן הכבוד והשררה, ומעטים ידעו על רום גדולתו האמיתית, ויש שמנו אותו כאחד מל"ו צדיקים נסתרים שבדור.
בשנת תשי"ט מתה עליו אשתו, אז החל להסתגר בד' אמותיו ועסק אך ורק בתורה במשך כל שעות היממה בקדושה ובטהרה שאין כדוגמתן. עד סוף ימיו נהג כן, ונפגש רק עם תלמידיו, ועם אנשים שהיו זקוקים לישועה באופן נואש. תורתו וקדושתו עמדו לו, וברכותיו נשאו פרי והושיעו אנשים באופן פלאי ממש עד שנודע שמו למרחקים כבעל ישועות.
רבי חיים כתב חיבורים רבים בכתב ידו, חלקם ראו אור עולם על ידי נכדו בהם; 'מקום מקדש', 'עטרת תפארת', 'עטרות חיים', 'תורת חכם' ו'זוהר הרקיע', ומרביתם נותרו עדיין בכתב יד.
נלב"ע ביום כ"ז אדר תשל"ט, ונטמן בבית העלמין בעירו יהוד. ת.נ.צ.ב.ה.
