התרופה למכת הקנאה
משה רבינו, מצווה להכין בגדי קודש לאחיו אהרן, "לכבוד ולתפארת". משה, מצווה להכין את אהרן לכהונת עולם. הוא, אהרן יהיה היחיד שיכנס אחת לשנה לבית קדשי הקדשים, וכהונתו תעבור בירושה לבניו. ואילו הוא עצמו, משה, עם כל גדלותו, לא נכנס ביום הכפורים לבית קדשי הקדשים וכהונתו כמנהיג אינה עוברת בירושה לבניו.
במה – מגזין תוכן
הרב מרדכי נויגרשל שליט”א
מה גרם שמשה לא יקנא באהרן?
***
היעדר הקנאה הוא מהמאפיינים של היחסים המיוחדים בין שני האחים הקדושים האלה. כשמשה רבינו מצווה ללכת למצרים והוא חושש שמא אחיו הבכור לא יחוש בנח עם המינוי האלוקי שקיבל, אומר לו הקב"ה, בוחן הכליות והלב, "וראך ושמח בלבו", הבכור לא יקנא.
איך מגיעים למידות שכאלה? מילא כשמדובר בתגובות, בדיבור ובמעשה – אדם גדול יכול לשלוט על מעשיו ועל פיו ולומר את שראוי ולעשות אך ורק מה שצריך. אך קנאה היא הרגשה שבלב והתגברות עליה, או התנערות ממנה היא עבודה שבלב, מהי העבודה? איך מגיעים להישגים שכאלה?
***
התורה ציוותה מצוות רבות שקשורות ללב, מְצַוָּה היא לאהוב, "ואהבת את ד' אלוקיך", "ואהבת לרעך כמוך". ומְצַוָּה היא להתרחק מלשנוא – "לא תשנא את אחיך בלבבך". אך לכל המצוות הללו יש דרכים איך להגיע ליישומן. על הדרך להצליח לקיים מִצְוַת אהבת ד' עומד הרמב"ם בהלכות יסודי התורה פרק ב' וכך אומר:
"הק-ל הנכבד והנורא הזה מצוה לאהבו וליראה אותו שנאמר ואהבת את ד' אלהיך ונאמר את ד' אלהיך תירא. והיאך היא הדרך לאהבתו ויראתו בשעה שיתבונן האדם במעשיו וברואיו הנפלאים הגדולים ויראה מהן חכמתו שאין לה ערך ולא קץ מיד הוא אוהב ומשבח ומפאר ומתאוה תאוה גדולה לידע השם הגדול כמו שאמר דוד צמאה נפשי לא-לקים לק-ל חי… ולפי הדברים האלו אני מבאר כללים גדולים ממעשה רבון העולמים כדי שיהיו פתח למבין לאהוב את השם…"
גם אהבת הרע ניתן לרכוש, כיצד? כבר לימד אותנו מרן הגרא"א דסלר זצ"ל, כי אף שבני אדם חושבים שאדם נותן למי שהוא אוהב, ההיפך הוא הנכון: האדם אוהב את מי שלו הוא נותן, את מי שבו הוא משקיע. ואכן רואים אנו שכאשר אדם משקיע במישהו מתפתחת אצלו אהבה כלפיו. ובכן, השקע בידידיך וממילא תגדל אהבתך אליהם.
באותה דרך ניתן למנוע שנאה. כשאדם נותן וחוזר ונותן, ממילא חודרת האהבה ודוחקת את השנאה.
אך כיצד ניתן למנוע קנאה? הרי הלב מקנא וכיצד נרסן אותו?
***
ישנן כמה דרכים. האחת, היא דרכו של האבן עזרא, שמסביר את הדרך לציית לאיסור "לא תחמוד". ברגע שאדם יתייחס למה שיש לשני כאל דבר שלא שייך אליו מלכתחילה בשום צורה, לא יחמוד ולא יתאווה וממילא גם לא יקנא.
כפי שבן הכפר אינו נותן עיניו בבת המלך, ביודעו כי אינה שייכת אליו כלל. כך ברגע שידע האדם שאין אדם נוגע במה שמוכן לחברו וממילא הצלחתו של חברו אינה על חשבונו (גם אם במבטינו השטחי נראה לפעמים כי לא כך הדבר והצלחתו של השני נראית כבאה על חשבוני, יקבע בלבו כי אין הדבר כן, ובאמת אם הלה קיבל את שקיבל הווה אומר שהדבר היה מיועד אליו).
אך ניתן אולי להציע דרך נוספת: הרחבת האגו.
אם אני מרחיב את האגו וכולל את השני בתוכו הרי אשמח בשמחתו כי שמחתו – שמחתי, כיון שרואה אני בו חלק ממני.
גישה זו עשויה להיות מפתח לשלום בית. ברגע שאדם מרחיב את האגו ואשתו הופכת להיות לחלק ממנו – "והיו ל…אחד", הרי ישמח בשמחתה כבשמחת עצמו ויכאב את כאבה ככאבו, והוא סודו של הגה"צ רבי אריה לוין זצ"ל, באמרה המפורסמת: "הרגל של אשתי כואבת לנו". והוא אולי עומק המשמעות בדברי חז"ל שמי ש"אוהב את אשתו כגופו… עליו הכתוב אומר וידעת כי שלום אהלך", אם באמת הרחיב את האגו והיא כלולה בו כגופו שלו ממש, הרי שניהם ביחד מהווים שלמות אחת – "שלום אהלך".
***
הא הדין ביחס לחבר, אם אני מרחיב את האגו ומעתה גם החבר כלול באגו שלי וחש אני כי הוא חלק ממני, הרי כל שמחה שלו היא שמחה שלי, וכל הצלחה שלו – היא הצלחה שלי.
הוא שנאמר "ואהבת לרעך כמוך", צריך הוא להיכלל באגו שלך ואז תאהב אותו כמוך. או אז אין מקום לקנאה, כי במה יקנא? הרי אין זה משנה אם חלק זה של האגו קיבל וזכה, או חלק אחר מאותו אגו עצמו…
כשאהרן שומע על הצלחתו של משה ומינויו כשליח ד', שמח הוא בלבו. לא רק מן השפה ולחוץ, כי הוא אחד עם משה. שהרי זו משמעות המילה "אח" מלשון אחד (-מהר"ל).
כך חש גם משה ביחס לאהרן, כי כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם. וכשהוא מכין לאהרן בגדי כהונה לכבוד ולתפארת, משלים הוא את חלקו באותה אחווה, כי אין אדם מקנא בעצמו ובבשר מבשרו, כך לא קינא אהרן במשה ולא משה באהרן.
וכך לימדו אותנו איך נוכל לקיים את מצוות אהבת הרע – כמוך, ראה בו אח וממילא הרגש אחד עמו ותשמח בשמחתו כבשמחתך אתה.
