שעת חינוך
הרב פנחס ברייער שליט“א
מאמר שני בסדרה
ננסה בכמה מילים לתאר את המעמד…
דוד המלך מודיע שברצונו להשכיל את העם להאיר להם את הדרך.
המלך, בעל הניסיון, למוד הקרבות, עטור ניצחונות, המלך שעבר כל כך
הרבה בחיים, הולך להאיר, ללמד דרך חיים, וכי מילתא זוטרתא היא…
הכרוז הכריז, מודעות נתלו והעם נהר בהמוניו…
ואז, על גבי במה מוגבהת הופיע דוד המלך ברוב יופיו, בהדרת מלכותו ופתח את דבריו, ובכמה מילים מתמצת את הכל…: "אל תהיו כסוס כפרד אין הבין".
מורי ורבותי, אתם רוצים לדעת מה הסוד? באיזו דרך יש ללכת? אל תהיו סוסים, אל תתנהגו כפרדים!…
הציבור היה המום. זה מה שיש לו לחדש?!…
אתמהה… מה החידוש, וכי בזה מתומצת כל חכמת החיים של המלך?!
• • •
היה מסביר המגיד הרה"צ רבי ראובן קרלנשטיין זצ"ל, הסוס הוא סוס, ראשו ועיניו למטה לארץ, הוא אינו רואה מאומה, רואה הוא רק אספלט שחור, עובר הוא בדרכים, פוסע בין גינות ועצי פרי, נכנס ויוצא בשווקים והוא רואה רק שחור, שחור, שחור. אין לו את השכל להרים את הראש, לבדוק היכן הוא נמצא, אולי יש כאן משהו מעניין, משהו טעים ונחמד.
לו היה משים לב, היה רואה שהוא נמצא בשוק הירקות המלא כל טוב, ואם הוא היה אוכל יתכן שאף בעליו היו פטורים מלשלם כדין שן ברשות הרבים.
אלא, בשל היותו סוס, הוא אינו רואה כלום, ומכל המסעות הארוכים שערך ומכל אלפי מילים שדהר בהם,
לכשישאלוהו: אדון סוס, מה ראית בעולם הגדול? אלו נופים? איזה אנשים פגשת? הוא יענה תשובה סוסית: כלום! ראיתי תמיד כל יום כל היום אספלט שחור, שחור ומבריק. דוד המלך מדריך: אל תהיו כסוס!
אל תחיה את החיים סתם כך בלי להתבונן ולראות רק מה מסביבך. תרים את הראש, תבדוק, תתבונן ותבין…
תבין, שיש הרבה דברים שבלי להתבונן לא תגיע אליהם לעולם.
החיים כל כך סוחפים ודינמיים, כל יום עם המטלות והמשימות שלו. בכל פתרון כבר מסתמן האתגר הבא, ואם אדם לא עוצר וחושב, מה אני עושה פה בעולם, האם אני ממלא את תפקידי, האם אני מתקדם לאיזשהו מקום, האם יש לי איזושהי תוכנית, איזושהי דרך
חיים? הוא לא יגיע לכלום.
• • •
ה"מסילת ישרים" בפרק הראשון מדמה את האנשים החיים בלא התבוננות לסוס שוטף במרוצתו, כפי שהוכיח ירמיהו את בני דורו שהיו כולם עסוקים בענייניהם ואין איש שם על לב, כלשון הפסוק: "אין איש ניחם על רעתו לאמר מה עשיתי, כלה שב במרוצתם כסוס שוטף במלחמה", הסוס רץ ורץ ורץ ללא שום מטרה, ללא שום תכלית. כולנו רוצים להיות מושלמים וטובים, כל אחד רוצה להתקדם בעבודת ד', בשלום בית, בחינוך הילדים, אבל אם אין את התנאי הבסיסי, התנאי הקודם למעשה, שהוא ההתבוננות, לא נגיע לשום מקום.
מדהים לגלות שאדם מכיר יותר טוב את זולתו מאשר את עצמו, וזו מסיבה פשוטה: על כולם אדם חושב ובודק. על ילדיו הוא חושב מה משמח אותם ומה מפריע ומציק להם, כל אחד מקדיש זמן ומחשבה על בן זוגו לדעת מהי הדרך לליבם, כך עם ההורים, עם השכנים והמכרים, אבל על עצמנו אין לנו זמן לחשוב.
לא נדיר לראות בכל פעם שמגיע אדם המצהיר שהוא יודע לזהות אופי של בני אדם, אם זה גרפולוג, או אחד הבקי בקריאת כף יד, או חכמת הפרצוף, יעטו עליו רבים, וכל אחד ירצה לדעת מה אתה רואה עלי, האם אני מוכשר וחכם? האם יש לי מערכת קשרים טובה עם אשתי וילדי, הוריי וחמותי?! אנשים צמאים להכיר את עצמם, ונתלים בכל גורם חיצוני המוכן לגלות להם זאת!
• • •
וכשאדם שלא מכיר את עצמו, הוא גם לא ידע איך לעבוד עם עצמו, משתי סיבות, כפי הגדרת בעל ה"מסילת
ישרים":
א. אדם שלא בודק ומתבונן במעשיו, יכול לחיות בטעות כל ימיו!
הוא יכול להאמין שהינו אדם נח ורגוע, בעוד שכל סובביו יעידו שהוא יוצא מהכלים מספר פעמים ביום. רק אם הוא ישב עם עצמו וישחזר את סדר יומו, איך דיבר לפלוני ואיך הגיב לפלמוני, איך התייחס לבן זוגו ואיך התנהג לילדיו, רק אחרי בדיקה מעשית אמיתית יידע האדם את מצבו האמיתי. אנחנו פוגשים אנשים שרוממות הצדק בגרונם וחרב פיפיות בידם.
הם אינם שקרנים במודע, הם פשוט לא מודעים. האדם קרוב אצל עצמו, ואין אדם רואה נגעי עצמו! כך זה בכל הנוגע לתפילה, ללימוד התורה ודקדוק ההלכה וענייני בין אדם לחברו. רק בהתבוננות אחד על אחד, אפשר
לראות את האמת.
ב. ההתבוננות מוסיפה לנו העצמה ואור גם בחלקים הטובים שאנו כן עושים. אדם הבודק את עצמו לפני ואחרי התפילה איך התפלל ומה כיוון, הוא מתבונן למה מתפללים ולמי,
תפילתו מתעלה ומתעלה, משתבחת ומתקדשת.
אם לא נתבונן, נשאר באותן הרגשות ואותן ההארות שקיבלנו בצעירותנו, בישיבה או בסמינר, ובמשך הזמן, אף יתקרר ויעלם המעט שכן קלטנו.
• • •
כל אדם יש לו תכניות בנוגע לעתידו הגשמי. אחד רוצה בית יותר גדול, השני חולם על קניית בגדים, רהיטים
חדשים, השלישי עסוק בתכנונים איך לחתן את הילדים בכבוד. כל התוכניות פחות או יותר, מסודרות בראש. מדוע אם כן, בנוגע לחיינו הרוחניים – חיי עולם, נראה כי הרבה אנשים אין להם שום תכניות, שום מעוף?! הם רק רוצים לא להיות גרועים יותר. להיכן נעלמו כל השאיפות שבערו בקרבנו בצעירותנו?!
התשובה היא: הם לא נעלמו, הם פשוט רדומים! הם נהפכו למעין תכניות מגירה המונחות אי שם במעמקי הנפש.
רק כשמתרחשת איזושהי טרגדיה ח"ו, או מאורע משמח במיוחד, היא צפה ועולה, ואז מתקבלת איזושהי החלטה
חד-פעמית, לתקופה זמנית, להתחזק. וכמו שזה בא, כך זה הולך.
בואו נפסיק להיות סוסים… בואו נהפוך לבני אדם! כשהדבר הראשון נעשה את מה שמורה לנו הרמח"ל,
פשוט להקדיש זמן להתבונן. הרמח"ל ממליץ שזה יהיה בזמן מוגדר, זמן קבוע, זמן בו אין פלאפונים, אין בנקים,
אין בישולים, יש רק אני עם עצמי! זה יכול להיות חצי שעה, רבע שעה ואפילו עשר דקות, אבל שיהיה בזמן
קבוע. וזמן איכות… ואז פשוט יושבים ומתבוננים איך עבר עלי היום, איך התנהגתי לסביבה, איך התנהגתי כלפי שמיא, איך הייתה התפילה, הלימוד, העזרה, המשא ומתן וכו'.
עצם החשיבה היומיומית הזאת עושה פלאים. האדם פתאום יגלה את עצמו, הוא יתחיל לראות מי הוא באמת. התוצאות הן מיידיות. אדם שישים לב שתפילתו התחילה באיחור והסתיימה לפני הזמן, פלוס כמה תחנות באמצע, אם הוא יסתכל לעצמו באמת לתוך העיניים, ויחשוב: 'באמת כך אני מתפלל?' כבר למחרת השינוי יחול.
האדם שישחזר איך התנהג לסובבים, הוא ישחזר איך הוא צועק, איך הוא התפרץ, איך הוא בייש ואיך הוא פגע, למחרת הכל יהיה אחרת, כי אף אחד לא רוצה להיות רע! אנו פשוט לא מודעים מה אנחנו עושים ואיך אנחנו מתנהגים. בהתחלה המחשבות בורחות וקשה להתרכז, אבל עם קצת עקביות מגיעים לתוצאות.
בהמשך מומלץ להקדיש זמן מעבר לחשבון נפש, להתבונן גם במעשים שאנו עושים, להוסיף בהם עומק ומשמעות. אם נתבונן בכל יום בתפקידנו בעולמנו, כל אחד היכן ששיבצה אותו ההשגחה העליונה, ויחשוב איך אני ממלא את תפקידי עם יותר שמחה, עם יותר עומק, החיים יקבלו משמעות אחרת…
יהודי שיחשוב ויתבונן בזכותו להיות יהודי, בזה שהינו שגריר של מלך מלכי המלכים, אזי בכל מקום בו הוא יימצא – ישרת הוא את המלך. אלו שעסוקים בעבודת הקודש, ללמוד וללמד, ימצאו פתאום מעיינות של תוכן ופנימיות בעבודתם, ואלו שעסוקים וטרודים על המחיה ועל הכלכלה, יקדשו שם שמים בהליכותיהם ובהתנהגותם וכך יכולים הם לזכות לקרב יהודים ללגיונו של מלך.
בואו נתחיל להתבונן, נתחיל לחיות באמת…
