נפשו קשורה בנפשו

מיוחד ל"במה": פנינים נפלאים ממרן ראש ישיבת פוניבז' הגרב"ד פוברסקי שליט"א על מורו ורבו המובהק מרן המשגיח הגרא"א דסלר זצוק"ל, לקראת יום השנה השישים וחמש להסתלקותו, כ"ד טבת תשי"ד

מרן ראש הישיבה הגרב"ד פוברסקי שליט"א, זכה לקרבה יתירה בימי בחרותו ממרן המשגיח הגרא"א דסלר זצוק"ל. עם בואו של מרן הרב דסלר זצוק"ל, לכהן בקודש בישיבה הקדושה, נקשרה נפשו של מרן שליט"א בנפשו, ויצק מים על ידיו בקביעות בחכמת התורה וצפונותיה.
זמן מה לאחר שהתמנה למשגיח, ביקש מרן הרב דסלר זצוק"ל, משני בחירי התלמידים, מרן הגרמ"ש ברמן זצוק"ל ויבלחט"א מרן ראש הישיבה שליט"א, ללמוד עמהם בצוותא חומש עם רמב"ן ולרוב עיונם בלימוד השבועי הספיקו במשך כשנה פרשת בראשית עד חמישי! בימי חוליו של מרן המשגיח זצוק"ל, כשבני משפחתו שהו בארצות ניכר, סעדו יבלחט"א מרן שליט"א במסירות ואף היה שוהה עמו בשבתות בהן היה מאושפז בבית החולים בירושלים.

עד היום מרבה מרן שליט"א בשיחותיו להביא מדברי רבו הגדול, לעיתים יניחם כמות שהם, ולעיתים יפרש הדברים ויטעימם להבנת בני דורנו אנו, ויאמר כי מרן הרב דסלר בעצמו הנחיל לנו שבדורנו אפשר להביא ולגלות מעט גם מסתרי תורה. לקראת יום השנה לפטירתו, ליקטנו בכתבי תלמידים ומקורבים מעט מזעיר מפניני דעת ויראה, מיוחד עבור קוראי "במה".

מרן החזו"א קם מפניו

הענווה של מרן הרב דסלר זצוק"ל, הייתה משהו מיוחד. כשנכנס בפעם הראשונה למרן החזו"א זצוק"ל, מרן
קם בפניו, והוא (הרב דסלר) בתנועה טבעית אינסטינקטיבית סובב את ראשו לראות מי נכנס עמו שהחזו"א קם בפניו, ולא העלה על דעתו שמפניו הוא קם.

ענווה מופלגת

כשהגיע מו"ר לישיבה כיבדוהו לעלות לתורה, ובפעם השניה שקיבל עליה הוא שאל מדוע אותו שקיבל אחריו בפעם הראשונה לא עלה כעת. הוא היה בטוח שמעלים את כל בני הישיבה לפי סדר וממילא אם הוא קיבל עתה פעם שניה הוא משום
שהסדר בא פעם ב' וממילא לא הבין מדוע לא קראו לאחר אחריו.

שלם בתוכחה

זכורני שכשבא מו"ר להיות משגיח בישיבה, הוא לא רצה בזה, אבל מרן הרב מפוניבז' זצוק"ל כפה עליו, וכשבא לישיבה אמר שאינו ראוי להיות מוכיח, אלא ירחץ את הכביסה שלו ברבים.
והעניין בזה, שכדי להיות מוכיח צריך להיות שלם בדברים שמוכיח עליהם, ולכן אמר שיעשה את זה בצורה של ניקיון עצמו, רק שאדם
רגיל מנקה עצמו בצנעה והוא ינקה את עצמו בפרהסיא.

שידוכים

שוחחתי פעם עם מו"ר זצוק"ל, בענייני שידוכים, ואמר לי שבת שלמדה באוניברסיטה אפילו רק יום אחד אין לישאנה בשום פנים ואופן ואופן, כי כל באיה לא ישובון, ואפילו אם כעת כבר כמה שנים שהיא בבית יעקב והכל כשורה עימה, כבר נפסלה בזה שהייתה זמן מה באוניברסיטה.

נס ופלא

ששמעתי ממו"ר זצוק"ל, דהנה יצייר האדם לעצמו שנכנס הוא לבית הקברות ורואה שצומחים שם מתים. הלא יתמה על זה ויתפעל מדבר זה עד מאוד, ולא יקבל הסברים שנטעו המתים באדמה וכעת נשרשו והתחילו לצמוח, ואם ינסה אי מי לדבר על לבו כך ודאי ילעג לו, ויראה בדבר זה יד ד' והנהגה נסית מופלאה. ואמר, שכן הם הדברים בזריעת תבואה. שבאמת הוא קבורת הזרעים
באדמה, ומה שצומח אחר כך הוא נס ופלא מופלא, אלא שהוא נס נסתר שאינו נגלה לעין כל.

ניסיונות

כל אחד ניסיונותיו ושכרו הם לפי מדריגתו. מו"ר זצוק"ל, היה רגיל לומר שכל אחד יש לו את נקודת הבחירה שלו, ומי שהוא צדיק אינו
נוטל שכר על שאינו רוצח כי דבר זה אינו ניסיון אצלו כלל, אלא לפי מצבו ומדריגתו כך הם ניסיונותיו ושכרו. וזהו ביאור מה שאמרו חז"ל )ב"ק נ'( שהקב"ה מדקדק עם הצדיקים כחוט השערה, כי מעשה של צדיק ערכו שונה וגם הדבר הקל כבר נחשב לו לפי מדרגתו.

לחיצת יד

זכורני שמרן הגרי"ז זצוק"ל, לא נעם לו ענין לחיצת ידיים וכשהיה מברך בברכת שלום עליכם, או שבת שלום, לא היה מושיט את ידו למתברך, ואפילו אם היו מושיטים לו יד היה רק נוגע בעלמא לצאת ידי חובת המושיט ולא היה לוחץ ידו, מפני שדעתו הייתה
דמהיכי תיתי שיש ענין לחיצת ידיים ומה שייך ענין זה לברכה. ואמרתי דבר זה למו"ר מרן הגרא"א דסלר זצוק"ל, ואמר על זה, הרי מנהג ישראל הוא ולא מאליו הגיע מנהג זה ואי אפשר לבטל העניין הזה, ואמר שמהתורה יש מקור לזה, שיעקב הניח ידיו על ראש אפרים ומנשה ושכל את ידיו ויוסף רצה לשנות הדבר, ואם אין ענין בנתינת היד כלל מדוע נתן יעקב את ידיו עליהם וגם מה נפקא מינה
על מי נותן יד ימין ועל מי יד שמאל, על כרחך שיש בברכה ענין של נתינת היד על ראש המתברך, שיש בזה איזה התקשרות בין המברך למתברך, ואולי מפני שזה גורם קרבה יתירה או התעוררות לברך יותר.

על כל פנים מבואר שיש ענין נתינת יד וכיון שיד ימין חשובה יותר ומנשה חשוב יותר מאפרים, רצה יוסף שתהיה ימין יעקב על ראש מנשה.

חטאם הראשון של אנשי סדום

שמעתי ממו"ר זצוק"ל, שחטאם הראשון של אנשי סדום היה מה שהצריכו דרכון, אשרת כניסה, שלא כל אחד ראוי לבוא בשעריהם.

תבלין לשבירת היצר

אמר מו"ר זצוק"ל, דכל הלומד שלא לשמה, אף שעיקר לימודו שלא לשמה, כבר יש בו נקודה פנימית אחת של לשמה, ובכל שלא לשמה שוכנת איזו נקודה פנימית של לשמה, ונקודה זו היא התבלין ועל ידה מתחיל לשבור היצר ונוסף לו לשמה ומוסיף לשבור היצר.

אהבת עצמו

איתא בחז"ל )ב"ב י:(, וחסד לאומים חטאת, כל צדקה וחסד שאומות עובדי כוכבים עושין חטא הוא להן שאינם עושין אלא להתגדל
בו, ואינו חסד אמיתי אלא זיוף.
זכורני שהביא מו"ר זצוק"ל, על כך שיש ספר שהוציאו מלומד אנגלי, והוא ספר נימוסים ומידת דרך ארץ עד שהמעיין בו יכול לחשוב שחיברו אחד מגדולי בעלי המוסר )לאחר מכן גם תרגמוהו לעברית(, אולם שם הספר הוא "הדרך לקנות ידידים והשפעה", נמצא שאין כאן כלל מטרה של עשיית חסד, אלא צורה של אהבת עצמו ודרך להיות אהוב, ומלמד הנהגה נימוסית שעל ידה יהיה אהוב על סביבתו.
דבר זה אינו חסד כלל אלא אהבת עצמו, וידוע שהגרמנים היו בעלי מידות מיוחדות של נימוסים, אולם היו השפלים שברוצחים, דלא היה זה מפני שהם בעלי מידות טובות, אלא מפני אהבתם את עצמם, ולכן חשיב חטאת.

גורל הגר"א

שמעתי ממו"ר זצוק"ל, שכשהגיעה אליו הצעת השידוך של זיווגו שהייתה מבני משפחתו והיו לו ספיקות בענין, החליטו לעשות גורל
הגר"א ועלה להם בגורל פסוק "ואברך את ד' אלקי אדני אברהם אשר הנחני בדרך אמת לקחת את בת אחי אדני לבנו", וידע שצריך לעשות השידוך.

ועוד מעשה בענין גורל הגר"א שידוע במשפחתנו, שפעם אדמוח"ז מרן המשגיח רבי ירוחם זצוק"ל, היה לו ספק אם להבריח את הגבול ועשה גורל הגר"א ועלה לו הפסוק "לא תעבור בי פן בחרב אצא לקראתך", וידע שסכנה היא לו להבריח כעת הגבול, והיום כבר הופרחו מעשיות רבות מסביב לגורל הגר"א וב' מעשים אלו יודעני עליהם נאמנה שאירעו.

עבודת ד' בשלמות

היה רגיל על לשונו של מו"ר זצוק"ל, לבאר שהבקשות ב'שמונה עשרה' – 'רפאנו', 'ברך עלינו', גם כן אינן בקשות על גשמיות כלל, ואנשי כנסת הגדולה לא תיקנו לבקש על ענייני גשמיות, רק שכשחסר לאדם צרכיו קשה לו לעבוד את ד' והוא ניסיון עבורו, ומבקשים שלא יחסר כלום ויוכלו לעבוד את ד' בשלימות ומנוחת הנפש.