קדוש עליון

רסיסי אורה, עובדות וניצוצות מפרשת גדלותו של האי צדיק וקדוש, עמוד העבודה, המנורה הטהורה, רבי ישראל אבוחצירה זיע"א, סידנא "בבא סאלי", במלאת ל"ה שנים להסתלקותו, ד' בשבט תד"מ

במה – מגזין תוכן
הרב יעקב הייזלר שליט"א

קדוש עליון וצדיק מופלא היה הרה"ק רבי ישראל אבוחצירה זיע"א, המכונה בפי כל ה"באבא סאלי". המוני בית ישראל מכל החוגים שיחרו לפתחו, לבקשת עצה וברכה ולהיפקד בדבר ישועה ורחמים. ביריעה שלפנינו נביא עובדות המעידות על עוצם גדלותו הפלאית, כפי שסיפרו בני ביתו ותלמידיו הקרובים.

תורת הנגלה והנסתר

סיפר חדב"נ הגר"י הראל שליט"א: "עוד בילדותו גילה מו"ח זיע"א, נטייה לשקידה ולהתבודדות. מגיל צעיר הנהיג עצמו בסיגופים, הוא נדר נדר שלא לאכול בשר, היה צם משבת לשבת. מגיל שש כיסו את עיניו בגלימה כשיצאו עמו לרחוב בכדי לשמור על טהרת עיניו.
"עודנו בצעירותו כבר למד תורת הנגלה והקבלה בהתבודדות ח"י שעות ביממה באופן קבוע, כך נתעלה בגאונות ובצדקות כאחד הקדושים אשר בארץ. בהיותו בחור צעיר לאחר בר מצוה כבר הוכיח בקיאות מדהימה בש"ס ופוסקים לרבות בכל כתבי האר"י. בהיותו כבן 16 נתמנה כריש מתיבתא בישיבת 'אביר יעקב', כשרבו הגר"מ תורג'מאן זצ"ל, סמך עליו וחזקו לבל יחשוש להתייצב בפני תלמידים להנחותם נתיבי לימוד. לאחר תקופה אף החל לכהן כראש הישיבה כשעל פיו יישק דבר. יש סיפורים רבים המעידים כי כבר
בבחרותו היה פועל ישועות בתפילתו ומלומד בניסים לרוב. "בשנת תרפ"א ביקר בארה"ק למשך שנה אחת והסתופף בצל חכמי ירושלים בישיבת 'פורת יוסף'. גאוני וצדיקי ירושלים שמחו לקראתו והפליאו את גדולתו ועבודת ד' שלו. מו"ח למד אז בחברותא עם הגר"ע עטייה זצ"ל, שכה העריצו עד שהיה מתבטא ברבים: 'כעת הוא ראש הישיבה, לא אני'… גם בצפת ביקר באותם הימים והתחבר אל המקובל האלוקי הס"ק מהרש"א אלפנדרי זצוק"ל, שאף כבדו ביותר. "כבר בגיל שלושים נבחר לכהן כרב דיין ומו"צ למחוז תפילאת כולו.

מו"ח המשיך לכהן בתפקיד זה שנים רבות, תוך שההערכה אליו הולכת וגדלה וזאת מחמת גאונותו העצומה ובקיאותו הפלאית".

ועמלו בתורה

מספר תלמידו: "כל שנותיו עד לימי זקנותו במשך עשרות רבות בשנים היה עמל בתורה על כל חלקיה בשקידה עצומה ובדבקות נוראה מדי יום, ואף פעם אי אפשר היה להפסיקו מלימודו במשך שעות ארוכות, עד לזמן הקבוע בו הסכים לקבל קהל לברכם ולחזור ללימודו.
"זכרוני, שהיו תקופות שהיה מסתגר במשך חודשים, תוך שהודיע באמצעות משמשו שהוא נעדר מן הבית, ובעליית גג קטנה שקע בלימוד מיוחד, עד שסיים מה שקיבל עליו וחזר לשגרת לימודו בבית. בספרייתו בארץ ואף במרוקו אפשר היה למצוא כתבים מצויים ונדירים על כל חלקי התורה. בלימוד הנגלה היה בקי גדול בש"ס ופוסקים, ושלט בראשונים ובאחרונים, עד אחרוני דורנו כהחזו"א, וספרי החפץ חיים והבן איש חי. "אותו דבר בנסתר, ובכל נושא אותו למד, השתדל להגיע לעומקם של דברים ביגיעה עצומה עד שהתלבן הענין ואפשר היה לעבור לנושא הבא. לימודו היה מתוך התעלמות גמורה מהסביבה, עד כי שום כח בעולם לא היה יכול לעצור בעדו ולנתקו מהספר, כביכול הוא שרוי בעולם אחר לגמרי, כך עבד את בוראו עד לימיו האחרונים כאשר כוחותיו כבר לא עמדו לו כמימים ימימה, אז ביקש את עזרת הסובבים להקריא לפניו, משנה, גמרא זוה"ק וכדומה. מפליא הדבר שגם אז ידע להעיר על כל טעות של הקורה שבמקרה טעה, במיוחד כאשר קראו לפניו אוה"ח הק', זוהר וכו'.
מספר אחד הנכדים הי"ו: "דרגותיו המיוחדות בעבודת ד' הגיעו לשיאים בלתי נודעים. דבקותו בהשי"ת היתה למעלה מדרך הטבע. וכמעט שלא סילק מחשבתו מבוראו מאז עמדו על דעתו, בגודל דבקותו לא סבלה נפשו שום דבר שיכול לרמז בלבד לסילוק מציאותו, וחוסר אמונה בהשי"ת.

בטחונו בד'

"גם בטחונו בהשי"ת היתה באופן פלאי וכחד מקמאי, על כל צעד ושעל הוא הרגיש כי הקב"ה מלוהו ודואג לו, ואכן השי"ת מילא חסרונו, גם בזמנים קשים ביותר קיבל בצורה העל טבעית את כל מבוקשו שביקש מד'. "פעם בהיותו בנסיעה ארוכה באזור מושלג, עשה נהגו חניית ביניים בתחנת דלק למנוחה קצרה. מו"ח ומשמשו נכנסו לחדר ההמתנה המוסק, והרעב החל להציק להם בלא שיהיה באמתחתם כל דברי מאכל.
מו"ז הרגיע את המשמש הרעב שעוד מעט ימצא עבורם דבר מה. "לפתע נכנס אדם לחדר, ומסר למשמש שני תפוחים גדולים. מו"ז לקח לידו אחד מהתפוחים ובירך עליו בכוונה רבה, ולאחר מכן בקש את משמשו לצאת לקרא לאותו אדם כדי שיוכל להודות לו. המשמש לא מצא איש, ואף לא עקבות שיובילו לאף כיון, כשחזר למו"ז, אמר לו, כנראה שזה היה אליהו הנביא, שבא למלאות את חסרונו".

מסירות נפש לטבילה

"הייתה לו מסירות נפש מופלאה לטבילה במקווה טהרה. מו"ח קידש את גופו וזיככו בהגיעו למדרגות נעלות שרק חד בדרא זוכה להן. עוד בתקופת מגוריו בתאפילת, באותם ימים לחמו המורדים בשלטון המרכזי ותפסו את השלטון באזור, חיי היהודים היו קשים מנשוא, ולעתים היציאה מחוץ לבית הייתה בבחינת סכנה נפשית, אולם, מו"ח לא הסכים לוותר אף בוקר על היציאה לבית הטבילה, ולעתים הוצרך ללכת אל הנהר לטבול כאשר הגישה למקווה הייתה חסומה. "המקוה ששימש את מו"ח בתאפילת, לא היה אלא חפירה עמוקה
שנכרתה בחצר ביתו, כשתשעים ואחת מדרגות גבוהות הובילו אל מימיו. מי המקווה לא היו אלא נביעת מים קרים שלעתים הגיעו לדרגת קיפאון ממש. כשהיה המשמש יוצא עם מו"ח למקווה, היה השמש יורד לפניו בחשכת ליל ועששית הנפשט בידו, אולם מיד כשהחל לרדת כבתה העששית מרוב הטחב ששרר במקום העמוק, ונאלצו לשוב להדליקה פעם אחר פעם.
"אם לא היה די בכך, הרי שלעתים כשירדה השמש רק כמחצית מהמדרגות, היה כל גופו מצטמרר מהקור שבקע ממעמקי הקרקע, והיה מוכרח לצאת ולעזוב את המקום. אולם, מו"ח לא חת ולא נרתע והיה יורד אל המקווה, כשהוא מונה וסופר עם השמש את מנין המדרגות ומכון בהם כוונות טמירות. משבא גופו במים הקפואים, היה טובל בהם פעם ועוד פעם. לימים בהיותו זקן מופלג, העיד מו"ח על עצמו בהתבטאות נדירה: 'מעולם לא נצחני הקור!'"