תכניות ומטרות – 2

שיטה זו עוזרת מאד במקרים בהם אנו מוצאים עצמינו מעירים לילד בלי סוף, כשבשטח לא רואים שום התקדמות. ההתמקדות עוזרת לנו להגדיר מה אנו רוצים מהילד כעת ועוזרת לילד לדעת מה אנו רוצים ממנו

במה – מגזין תוכן
הרב פנחס ברייער שליט”א

לאחר שבמאמרינו הקודם הרחבנו בחשיבות עבודה עם מטרות מוגדרות ההיפך מ'שליפות', הסברנו שזה בעצם ההבדל בין עבודה המביאה סיפוק לבין עבודת פרך, למדנו את ההבדל בין מטרה לתוכנית, ננסה במאמר המשך זה ללבן אילו עוד תועלות נפיק מעבודה מתוכננת וכן איך קובעים מטרה.
אחד הדברים המתסכלים בחיים הם הספיקות וחוסר הוודאות – בדרך, בכוון, בהחלטות, עד שהרמב"ם טבע ש"אין שמחה כהתרת הספיקות". אדם היודע היכן הוא עומד, לטוב או למוטב, הוא אדם יותר שמח אפילו מאחד שלמעשה כבר נמצא בדרך הנכונה ורק אינו מודע לכך. הדברים נכונים בכל תחום ובמיוחד בעולם החינוך, הורים שאינם יודעים – האם הם מחנכים נכון? האם הבית הוא בית ערכי? האם הילדים גדלים באווירה חיובית? מרגישים תסכול וחוסר וודאות. לעומת זאת אם יודעים על מה מתמקדים, במה התקדמנו ומה צריך עדיין שיפור, נרגיש סיפוק ושמחה.
כמה פעמים מצאנו את עצמינו יושבים וחושבים על הבית שלנו האם הוא באמת כמו שדמיינו? אתמול היינו בטוחים ש'אין עליו' – הציות
והדרך ארץ ממש בית לדוגמה… והיום, אחרי המריבה בארוחת ערב, אנחנו כבר לגמרי מסופקים האם הכול כל כך נוצץ… אז איך הבית שלנו?… איך נמדוד אותו?…

מטרות מוגדרות נותנות לנו אינדיקציה ככל שאנחנו מוגדרים יעדים קל לנו יותר למדוד הצלחות וכישלונות.
למשל, אם קבענו שבתקופה זו אנחנו מכניסים את הבית למסגרת בכל הנוגע לשעות השינה ואנחנו עובדים לפי תכניות מוגדרות להגיע ליעד, יהיה לנו מדד יומיומי האם אנחנו בדרך הנכונה.
תמיד נוכל לבדוק אחרי חודש האם המצב השתפר, או נותר ללא שינוי, ואז נעשה חושבים ואולי נשנה תכנית על מנת להגיע למטרה.
כך שככל שהמטרה מוגדרת, אנחנו יודעים לבדוק את עצמינו האם אנחנו מתקדמים או נסוגים.

מטרה נותנת כוח להתמודד

רווח נוסף, כשאנחנו מנסים לחנך לערך מסוים, אם הדבר אינו מוגדר כמטרה, אלא כניסוי מדעי זמני, אזי כל מכשול ולו השולי ביותר יגרום לנו לחנות בצד ולהרים ידיים, בעוד שאם זוהי הדרך וזהו הערך נגלה יצירתיות עד להשגת היעד.
למה הדבר דומה, לרחוב שהוצף במי גשמים, דיירי הרחוב ימצאו דרכים יצירתיות איך להגיע לבתיהם, בעוד שכל אלו העוברים ברחוב רק כחלק ממסלול הליכת הספורט שלהם, לא ימצאו שום רעיון איך לעבור ברחוב המוצף.
יש הורים שפיתחו שיטות איך גורמים לילדיהם לסדר את החדר ואיך מביאים ילדים לאהוב לברך בקול. אלו הורים שהיו להם מטרה
והיו חייבים להשיג אותה וכך מניסיון ועד ניסיון גילו דרכים איך להגיע למטרה, בעוד שהשכנים מהקומה למטה לא היו חייבים להגיע למטרה ולכן אחרי ניסיון פעם ופעמיים הרימו ידיים ונשארו באותה נקודה בה עמדו כשנולדה הבכורה.

סוף מעשה במחשבה תחילה

כשאנו מגיעים לשלב בו החלטנו להציב מטרה חינוכית, עלינו לזכור את דברי חז"ל, "תפשת מרובה לא תפשת". אי אפשר לתפוס את כל העולם ביד אחת, זה פשוט לא עובד! מתמקדים בדחוף ובחשוב.

בית אמור לחנך בשלשה מישורים:
1. ערכים רוחניים – אנחנו מגדלים ילדים לתורה ולמצוות, דבר הדורש המון חינוך לכל הנוגע לעולם הרוחני ב'סור מרע' ובחלקי ה'עשה טוב'.
2. ערכים אנושיים – בית מחנך לאנושיות להיות אדם, הכולל סדר, ניקיון, הגיינה, תרבותיות, טקט, ובעצם כל חלקי ה'לעולם יהא אדם'. קודם עלינו לחנך את ילדינו שיהיו בני אדם ובהמשך לניהול תקין של בית נגיע גם ל'ירא שמים'.
3. ערכים משפחתיים – ערכי עזרה והתנדבות, תפקידים, זמני ארוחות ושינה לניהול תקין של בית.

כעת נעבור לשלבים המעשיים:

הגדרת יעד ותכנית

כשאנו עומדים להציב מטרה נבדוק מה משלושת המישורים חייב שינוי ובו נתמקד. נגדיר מטרה, נדמיין איך אנחנו רוצים לראות את הבית בעוד חודש ואיך בעוד שלשה חודשים, נחליט גם מה הן הדרכים – התוכניות דרכן אנחנו מתכננים להגיע ליעד ונתחיל לעבוד. פתאום נראה עד כמה אנחנו ממוקדים וברורים.

מערכת בקרה

במקביל נבנה תחנות בהן אנחנו בודקים האם אנחנו בדרך הנכונה, האם יש תזוזה חיובית, נשתדל להיות אובייקטיביים ולהיות מוכנים
לקבל גם ביקורת עצמית ולא לחיות בהכחשה. הרבי הרש"ב מלובאוויטש זיע"א, היה אומר, 'אהוב את הביקורת כי היא תעמידך בגובה האמיתי'. אדם שאינו מוכן לשמוע ביקורת חי בעצם כבת יענה הטומנת ראשה בחול ואינו יודע היכן הוא עומד.

מהקל אל הכבד

ותמיד תמיד מתחילים מהחלק היותר קל. אנחנו יודעים שהצלחה מביאה הצלחות וכישלון מזמין כישלונות.
אם נצליח ונגיע ליעד, הדבר ידרבן אותנו להגיע לעוד יעדים, בעוד שאם ניכשל בניסיון הראשון יהיה קשה להתרומם, יודע צדיק נפש…
כל בית עם מורכבויותיו, כל בית עם המבנה שלו, לא מתחילים בשינוי סדרי בראשית. מתחילים במשהו פשוט ובר השגה, מגדירם אותו כיעד ויוצאים לדרך.

מטרות פרטית

נוסיף נקודה חשובה: כל מה שדובר למעלה בנוגע להגדרת מטרות בנוגע לכלל הבית, מייעל גם בעבודה פרטנית מול כל ילד בבית, כלומר גם בנוגע לחינוך פרטני, ככל שנהיה יותר ממוקדים נשיג יותר.
למשל, נגדיר שעם משה אנחנו עובדים כעת על סדר וניקיון, או על דרך ארץ. עם שרה אנחנו עובדים כעת על זמנים וכו'. וכמו בתהליך הכללי קודם בודקים מה חשוב, בהמשך מגדירים מטרה, בונים נקודות בקרה ומתחילים לעבוד בצורה ממוקדת.
שיטה זו עוזרת מאד במקרים בהם אנחנו מוצאים את עצמינו מעירים לילד בלי סוף, כשבשטח לא רואים שום התקדמות. ההתמקדות עוזרת לנו להגדיר מה אנו רוצים מהילד כעת ועוזרת לילד לדעת מה אנו רוצים ממנו.
כאשר כל דקה אנחנו מצפים לשינוי בנושא אחר, אין לילד סיכוי לספק את הסחורה. לעומת זאת כשיש יעד מוגדר והוא רואה שכעת זה מה שחשוב לנו, הדבר עוזר גם לו להתמקד ולהשתפר.