קטגוריה: יהדות

שגב קדושת ימי חנוכה המאירים פנינים יקרים מלהיבים ומעוררים על שגב סגולת ומעלת ימי חנוכה מאוצרותיו של הגאון הצדיק רבי נטע פריינד זצ"ל • מאמרי מוסר וחסידות שהשמיע לתלמידיו במשך שנותיו בהרבצת תורה • יריעה מיוחדת לחנוכה

בשבוע שעבר התחלנו לסקור את יוון, את האתוס היווני, את המדינה שהכריזה בריש גלי: אין לנו חלק באלוקי ישראל. אנו נמשיך את הסקירה, שמתאימה כל כך לימי החנוכה, בה ניצוצות הזהב מרצדים, ובלהבת החנוכייה מוסיפים קדושה ומתעצמים באהבת השם, מוסיפים התמדה, הולכים ומגבירים את אש התורה היוקדת, את להט האמונה המלהיבה כל נפש יהודית, ואף שלטון, אף אומה, עזה וחזקה ככל שתהיה, לא תוכל לה לאומה קטנה שתורת אמת אוחזת שלובה באהבה בידם של צורבא מדרבנן, של הפעוט בחיידר שלומד אלף בית ואביו מגיר דמעות כמים לפני קונו בבקשה אחת ויחידה, כחנה בעת התחננה לפני שמואל במצפה שמעל ביתי, לו יגדל לנער שחובק את הגמרא הקדושה ולומדה בחשק רב, מקיים מצוות ד' בהידור ושמחה.

הזוג נישא בשעה טובה וכעת הגיעה השעה להיכנס לעובי הקורה להבנת ההוראה: 'יַעֲזָב אִישׁ'. מה הכוונה באמירה 'יַעֲזָב'? להיות ברוגז? לעשות נתק? אולי לברוח? בוודאי שלא. לא לזה התכוון בורא עולם בהוראותיו אל בני האדם.

לא כל אדם נהנתן הפורק עול מצוות, ואפילו לא כל אתאיסט אידיאליסט, יזכה לתואר "מתייוון".
גם בבבל היו מתבוללים, שהרי היו המוני נשואי תערובת כמתואר בספר עזרא. גם בפרס היו כאלה שחשקה נפשם להשתתף בסעודת אחשוורוש. ולפני כן במצרים היו כאלה שלא רצו לצאת ממצרים, אלא להתבולל בין המצרים אדוני הארץ. אבל ביון היו מתייוונים וכך בגרמניה.

במלאכת החינוך אנחנו חייבים הרבה פעמים להשתמש ברעיון של 'חוק' שאין רשות להרהר אחריו… למרות שיש הגיון והרבה טעם בדרישות שלנו מילדינו ותלמידינו, בכל זאת היות ולא הכול אפשר להסביר, ולא את הכול הילדים מסוגלים ורוצים להבין, מותר חובה וצריך להשתמש ברעיון זה של חוקה היא!

ימי החנוכה, הם ימים גדולים מאד, ימים שאפשר להתרומם ולהתעלות בהם מאד, הן בתורה, הן באמונה ועוד מעלות טובות. וזכינו וזכה כלל ישראל שרבינו מרן זצוק"ל, היה משקיע במיוחד בימים גדולים אלו להרבות חיזוק בישיבות הקדושות, ובכלל עמך בית ישראל, והיה הולך ונוסע ממקום למקום לחזק את הלבבות באור הימים הגדולים.

אנו נפרדים מהסתיו הישראלי הנעים, מצפים בכיליון עיניים לשבת אל שולחן ערוך תבשיל חם וערב, כשברקע מזג אויר גשום וחורפי. ומה מתאים יותר מסופ"ש זה להעמיק מעט יותר אל עבר מלכות ישנה נושנה, בה נעשה נס לשושנה.
אכן קוראים יקרים, נתמקד השבוע ובשבוע הבא במדינת יוון המוכרת לנו, או אם תרצו בשמה הרשמי הרפובליקה ההלנית.
נסקור אותה מראשיתה, למרות שהכרותינו אותה, היא לאו דווקא לטובה.

אותי הסיפור הזה תפס מהרגע הראשון. בהלווייתו של נלסון מנדלה נשיאה לשעבר של דרום אפריקה (ואיש ששווה טור בפני עצמו) השתתפו מנהיגים רבים ובראשם ברק אובמה. כמה מהם אף נשאו דברים. הנואמים עמדו לבדם על הבמה, אפילו אנשי ביטחון שמרו מאחור. רק אדם אחד זכה לעמוד צמוד צמוד לנואמים.

אין אדם בעולם שלא מתמיה כמה תמיהות גדולות בפרשת השבוע, על האחים היקרים, איך יכול להיות שאחים כאלה קדושים, קדושי עליון, שאין לנו מושג ונגיעה בקצה ציפורן רגליהם, איך יכול להיות שהם שונאים את יוסף, והרי כתוב 'לא תשנא את אחיך בלבבך'. איך יתכן שחפצים להרוג אותו בגלל איזה בגד, כתונת פסים וכמה חלומות. איך יתכן שאנשים ענקי רוח שנמצאים בחושן יכולים לרדת פלאים בצורה כזו?!

עומדים אנו בפתחם של ימי החנוכה – ימי האורה, ימים שבהם גבר האור על החושך, גברה הקדושה על הטומאה, כשאנו מדגישים בכל יום בברכה שהימים הם בבחינת "בימים ההם בזמן הזה" – ימים המסוגלים להתחדשות ניסים גם בזמן הזה. מלכות יוון תכננה להילחם על כל הקופה; היוונים לא התפשרו, וגם לא חיפשו קולות, הם נלחמו בכול. היעד היה להגיע למצב של – "להשכיחם תורתך ולהעבירם מחוקי רצונך".

מוזר. הקב"ה שינה סדרי עולם, הפך את הסדר, והערבים שדרכם לשאת נפט ועטרן נשאו נכאת צרי ולט, והכל לכבודו של יוסף לבל יסבול חלילה מריח הנפט והעטרן… כלומר, מלבד ריח של נפט ועטרן היו חייו של יוסף סוגים בשושנים… מושלמים וללא כל קושי… האמנם?

שעטת המכוניות החולפות ביעף בצמתי הכבישים של הכניסה לירושלים לא מאפשרת כמעט להבחין בכפר הממוקם ממש מתחת – הכפר ליפתא. רבים מהחולפים במקום ידעו לומר אולי כי אכן יש שם מעט בתים נטושים ובתחתית ההר ישנו מעיין המשמש אורחים צבעוניים. מעטים יודעים כי מלבד 'מעט הבתים הנטושים' מאוכלס הכפר ליפתא בכמה עשרות משפחות. מעטים עוד יותר ידעו לומר כי במקום פועל בית כנסת מפואר, בן עשרות שנים, הפעיל יום יום. על בית הכנסת הזה אחראי איש צנוע ואמן בנשמתו בשם מוטי שמעון, שבקושי מוכן לספר על עצמו מילה או שניים. והנה מעט היסטוריה שכן שמענו ממנו: לפני כשבעים שנה היו בכפר בתי כנסת

סיפורים מלאי הוד, השתוקקות וגעגוע, הכוונה והדרכה, מכלי ראשון, כפי שסיפר שלוחא דרבנן הרב יעקב גוטרמן, ראש עיריית מודיעין עילית, מקורבו ושלוחו של רבן ישראל מרן הגראי"ל שטינמן זצוק"ל, אשר זכה לראות ולשמוע בקודש פנימה.

דרך חיים כפי שלימד כל חייו רבן של ישראל זצוק"ל, שזורים בסיפורים מופלאים ומסר נוקב מפי תלמידו המובהק, נאמנו וחביבו, הגאון  צדיק רבי נחום ברנשטיין שליט"א, משגיח ישיבתו של רבינו זיע"א, "גאון יעקב"

מפי תלמידו המובהק, נאמנו וחביבו, הגאון הנודע רבי מרדכי בונם זילברברג שליט"א, רבה של שכונת שיכון ה' בני ברק, אשר זכה להיות סמוך על שולחנו עשרות בשנים וללמוד עימו יחד מדי שבת בשבתו • "רבות ראינו, שמענו, למדנו והחכמנו, ועדיין לא ידענו התלמידים והמקורבים והסובבים כי ניצבים אנו בתחתית ההר, ואיננו מבינים אפס קצהו"…