דברים חוצבי להבות בחובת השעה שנשמעו מאת הגאון הגדול רבי מאיר אמסלם שליט"א דומ"צ נווה יעקב ר"כ נר יוסף ואב"ד פחד יצחק
מורי ורבותיי.
אנו נמצאים במציאות בלתי נתפסת, שאין כל ספק שמחייבת חשבון נפש נוקב.
יש כאלו שאנו רואים, גם בני תורה לצערנו, שעסוקים כל העת בניסיון למצוא הסברים טבעיים, ובמקום לתת את הדעת ולשאול מה ה' רוצה מאיתנו, עסוקים במיני תיאוריות והסברים, כביכול להסביר את הדברים באופן טבעי.
והלא נאמר על זה במפורש בתורה "ואם תלכו עמי קרי" דהיינו לשון מקרה. אסור לנו לחשוב שיש כאן מקריות חלילה, אלא ודאי הקב"ה רוצה מאיתנו משהו! אין פורענות באה לעולם אלא בשביל ישראל וודאי אנו חייבים להתייחס לכך ולעשות חשבון נפש.
הקב"ה הביא אותנו למצב כל כך קיצוני, שלפני חודש לו היו מספרים עליו הוא היה נראה כדמיון ותעתוע בלתי אפשרי בעליל.
מעצמות העולם סוגרות את שעריהן בצורה שלא נראתה עשרות שנים, הבורסות קורסות לשפל חסר כל תקדים, הכלכלה של העולם כולו מתרסקת, אנשים מסתערים על מצרכי מזון בסיסיים כבימות הרעב, בתי המלון והעינוגים בכל הארץ נסגרים על מנעול ובריח, חתונות מתבטלות ומה לא.
ובין היתר, הוטל סגר כמעט מוחלט על כל יושבי הארץ, ויושבים כולם בביתם מבודדים מהציבור כולו. וכשמנסים להתבונן איפה מצינו בתורה מציאות כזו שכולם בהסגר, רואים את הפס' "איש אל יצא ממקומו ביום השביעי", שכל אחד בבית שלו, במקום שלו. ועל אותו פסוק דרשו בעלי המוסר שכ"א ישב בביתו ויבחן את עצמו בחשבון נפש, איפה הוא אוחז, במה הוא צריך להתקדם.
והנה, אין בדורנו נביא ולא אורים ותומים, ויודע צדיק נפש בהמתו, כ"א יכול להתבונן בעצמו לראות במה הוא צריך חיזוק. עלו לי כמה נקודות שחשבתי לשתף את הציבור בהן, ויה"ר שיהא לתועלת ולחיזוק.
מאז ומתמיד היה ביהדות מציאות של "לכתחילה" ומציאות של "בדיעבד", היה את מנהגי החסידות והפרישות, והיה את דרישות השו"ע הבסיסיות שאין לחרוג מהן.
ולצערנו הרב, בשנים האחרונות התחלנו לראות תופעה, שפושטת גם במשפחות תורניות של שומרי מצוות משלנו ממש, שישנן נורמות שמתקבלות אף על פי שאינן עולות בקנה אחד עם ההלכה הבסיסית.
לתוככי הציבור שלנו נכנסו נורמות של בילוי בבתי מלון ומסעדות ובתי עינוגים שונים, וכן נורמות שונות באירועים וחתונות, ובצורת הלבוש ועוד, מושגים כאלו שאינם מתיישבים עם ההלכה הבסיסית.
נוצר מצב שבני תורה ואף אברכים ממש נוסעים לנופשים בבתי מלון וכדו', שהמטבח וכו' כשר למהדרין כביכול, אך הציבור יושבים ומתנהלים בתערובת גמורה ל"ע, ובניגוד גמור לדעת ההלכה! ונוצר מצב שמדברים ביחד ושוחקים ביחד, ומגיעים למצבים הלכתיים בעייתיים ביותר ל"ע, ואין מדובר על מידת חסידות וכדו', אלא על מציאות שמנוגדת באופן מוחלט לפסקי השולחן ערוך! ואף על פי כן המציאות ממשיכה, ולעתים מדרדרת ממש ואי"צ להאריך עד היכן מגיעה, שהרי אני ישבתי לא פעם בבי"ד בגיטין דנפקי מכהאי גוונא ואכמ"ל. ואם מעירים על זה, שומעים תשובות "היום הציבור נוהג לנסוע כך וכך מבלים גם בני תורה" וכו'.
וכ"ש נסיעות לחו"ל וכדו', שגם אם תמצי לומר שנוסעים למקומות כשרים בתכלית, והרי נדיר למצוא מקומות שהם באמת כאלו. מה עם הדרך לשם? מה עם שדה התעופה פה ושם, וגם כשנוסעים הרי יוצאים באווירה של נופש כביכול וכו', ולא שקועים בתוך הספר בדרך, ועין רואה והלב חומד. האם שייך לומר שאין דרכא אחרינא בזה? ושוב אומרים "כיום כולם נוסעים לחו"ל, כיום העולם נוסע…"
וכך גם מסעדות ובתי אוכל. הלא בחתונה איש לא יעלה על דעתו להושיב את הציבור בתערובת, אך במסעדות שונות, שבהן יש גם הכשר מהודר, מצוי פעמים רבות שציבור חרדים ובני תורה יושבים בתערובת גמורה, ומאי שנא?! אלא מה אומרים? "כיום זה מקובל".
בציבור שלנו מקובל שנשים חובשות פאה, וודאי מי שנוהג כן יש לו על מי לסמוך. אך בשנים האחרונות החלו הפאות להיות בצורה כזו שאין שום צד שזה עונה על דרישות ההלכה הבסיסיות ביותר. וכן במלבושים בעובי ובגזרה שע"פ הוראת הפוסקים אסורה בתכלית, אך הציבור מתעלם מכך! וכאשר מעירים על כך התשובה היא "מה לעשות, ככה כולם היום, ככה נהוג" וכדו'.
וכן באירועים מוצאים מציאות של הפרדה למחצה שליש ורביע, ובעיקר בזמני הביניים כגון בזמן החופה, ובדרך להביא את הכלה וכו', שגם בחתונות של בני תורה נוצר פעמים רבות מצב של תערובת ממש נשים ואנשים ר"ל, ובמקום לחפש פתרונות פשוטים לזה, כגון להושיב את הכלה סמוך לעזרת הגברים וכדו', אומרים שאין זה שייך וזה מסובך, ו"מה לעשות, כולם עושים ככה".
ככה מקובל?! ומה עם השולחן ערוך? ומה עם ההלכה הבסיסית? מחקנו אותה? אנו הבני תורה מחקנו אותה?!
מורי ורבותיי!
הלא מציאות זו לא הייתה!!
ואין כוונתי למה שמצינו בפרשת השבוע במעשה הכיור, שאימותינו הקדושות היו מוכנות לוותר על יופיין לכבוד ה' יתברך. לא מדובר על דרגות כאלו של חסידות. הרי בכל ההיסטוריה ועד לדורות האחרונים, אם היה מישהו עושה דבר שאינו כשורה, היה ברור לו שהוא לא בסדר ועליו לתקן את עצמו.
אך בשנים האחרונות מתעוררת מציאות חדשה, שבה כביכול יש דברים שהפכו להיתר! "מה לעשות", "ככה מקובל", "כולם עושים כך", "ככה נהוג", והרי אנו יהודים חרדים ומאמינים! והרי יש לנו שולחן ערוך, שאין לחצות את גבולותיו בשום פנים!!
איך יתכן שאברך שלומד שעות רבות ביממה, מאפשר לבני ביתו להתלבש בצורה שאסורה ע"פ שולחן ערוך?! איך יתכן שבני תורה עורכים אירועים ומסתובבים במקומות שאסורים על פי שולחן ערוך?!
שכחנו שיש בעל הבית לעולם?
שכחנו שהשולחן ערוך וההלכה הם מעל לכל השיקולים והנוחות והנורמות כביכול?
שכחנו?! אז מגיע בעל הבית ומזכיר לנו של מי העולם!!
"אי אפשר" לנסוע לנופש בדרך ההלכה?! אז בעל הבית סוגר את שדות התעופה ומראה לנו בדיוק מה אפשר ומה אי אפשר!!
והרי זה חסר כל תקדים, ומי פילל שבכמה ימים ייסגרו שדות התעופה, מה שלא אירע גם לא בזמני מלחמה ואסונות ל"ע. ותוך כמה ימים רוב שדות התעופה בעולם שוממים וריקים מאדם! ומדוע?! מי יודע אם לא משום ששכחנו אנחנו, מי בעל הבית כאן בעולם!
"לא כל כך מקובל" להסתובב ברחובות בלבוש ראוי לפי גדרי ההלכה?! אז מנהיג הבירה מחליט שכהרף עין הרחובות יהיו ריקים מאדם!
"לא נהוג" ללכת לעבודה בצורה הראויה?! "כולם" הולכים בצורה שאינה מתאימה?! אז אף אחד לא ילך לעבודה! "השתרש המנהג" באירועים שלא כפי דרישות השולחן ערוך?! אז ביום בהיר יוחלט על ביטול כל האירועים!!
מי יודע, האין כל זה בא עלינו משום ששכחנו מי בחכמה יסד ארץ?! האין זה משום ששכחנו שיש בעל הבית לעולם, והכל מעשי ידיו?!
אצל טיטוס להבדיל, מצינו שבא יתוש ונלחם בו להראות לו את קטנותו, ובמקרה דנן אף אי"צ ביתוש אלא וירוס קטן, בלתי נראה ובלתי מורגש, מזכיר לכולם מיהו בעל הבית!!
מורי ורבותיי, כמה גדולה החובה המיידית שלנו להתעורר לזה, לאור המצב הקשה השורר עלינו! והרי המומחים לדבר מתרים שהמציאות יכולה להפוך לקשה בלי כל השוואה למה שהיא כעת, אם חס וחלילה יעבור הוירוס הזה איזה שינוי קטן ביותר, שיהפוך אותו למסוכן לאין כל שיעור!
ולמה אנו מחכים עוד? מה אנו רוצים עוד שיקרה?!
בשעה קשה כזו, עלינו להתעורר ולקבל על עצמנו קבלה אמיתית. לזכור תמיד שיש בורא עולם, והוא נתן תורה, והוא הורה בה את הדרך ההכרחית והיחידה האפשרית לקיום העולם, ואלמלי היא – חוקות שמיים וארץ לא שם!!
חובה עלינו לחדד ולהחליט ללא כל סיוג, שהשולחן ערוך יהיה נר לרגלינו בכל מצב ובכל מציאות שהיא!
מי שחפץ לנהוג במידות חסידות ופרישות וכו' – אדרבה, יזכה לשפע רב וכל טוב, אך כל אחד ואחד מציבור יראי ה', חייב כמובן מאליו לדעת בכל צעד בנושאים האמורים ובכל נושא, לדעת מהן דרישות ההלכה באמת, ולהעמיד את ההלכה כמרכז החיים ללא שום הו"א להפר את זה!
ויה"ר שבזכות זה נזכה שיסור מאיתנו הנגע הזה, ונזכה לאהבה את השם וללכת בכל דרכיו.
