מבית שאן תצא תפילה: סיור בעיר הצפונית ן פרק ב'

מגזין 'במה' מביא את המשך הביקור בעיר שבעמק, סמל עיירות הפיתוח, אשר הפכה לעיר המסורתית שיחסית לגודלה מכילה את כמות בתי הכנסת הגדולה ביותר בארץ

במה – מגזין תוכן
הרב אברהם ישראל פרידמן שליט"א

מודעה שצדה עיניי ב'כולל' מבשרת על 'כולל ערב' חדש שנפתח בקרוב. תחושה של עיר תורה יש כאן. לא מעט יהודים חובשי כיפה שחורה אני פוגש בדרך. כך ברחוב שאול המלך, כך ברחובות סמוכים. משהו רוחני טוב, כך התחושה, עובר על בית שאן.

אז מה בדיוק גורם לתחייה התורנית של בית שאן? איך זה שיחסית לגודלה הקטן – 17,000 תושבים בסך הכל, מצליחה העיר המסורתית שבעמק להציב בתי כנסת יותר מבכל עיר דומה ברחבי הארץ?

”אתה צודק“, מאשר ר' מאיר אסרף, איש-שיחנו. ”לכמות בתי הכנסת בעירנו – אין כל אח ורע ברחבי הארץ. הסיבה היא, שרוב התושבים כאן מגיעים מרקע דתי והם מבכרים להמשיך במסורת בית אבא. מדובר בציבור שבאמת אוהב תורה, אוהב תפילות. זהו לא ציבור חילוני מוצהר.

השגרירים

"יש פה בעיר באמת כ-90 בתי כנסת ורובם המכריע וותיקים", אומר הרב פנחס בדוש, ומיד מנתח את פשר התופעה: "העיר בית שאן, כבר מימי חיתוליה, הנה עיר בעלת אוריינטציה מסורתית. הגיעו הנה בימי ראשית עולים מפרס ומרוקו ואלו באו היו מבתים מסורתיים-דתיים מאוד. בשעתו, בית שאן הייתה אף כתובת רוחנית לתושבי האזור כולו. כך נפתחו בתי כנסת בזה אחר זה והביאו אור לתושבים שביקשו להחזיק חזק במסורת בית אבא.

"דא עקא, שנים חלפו, הזמן עשה את שלו ובתי הכנסת החלו להתרוקן ממתפללים. התוצאה הטבעית של המציאות העגומה הזו הייתה שרובם האטו את פעילותם, הם קיימו תפילות אך בשבתות ומועדים, ואף אז במניינים מצומצמים בלבד.

"ברוך השם, המטרה שלנו הייתה ועודנה – למלאותם מחדש. ואכן כיום, בתי הכנסת ברובם פעילים כל ימות השבוע. אנחנו משגרים אברכים לכל בית כנסת ובית כנסת בעיר שימסרו שיעורים בין מנחה לערבית או לאחריה, בשבתות. חושבני, שהודות לכך בתי הכנסת יותר מלאים ויותר פעילים.

"רק לדוגמא: כאשר בני נוער שנמצאים במדרשיה במשך השבוע, מגיעים בשבת קודש בית כנסת שבאזור מגוריהם – הם גם מושכים את האבא לבית הכנסת וכך נוצר סחף לכיוון בית הכנסת. על כל בית כנסת – יש אברך צמוד שלנו שדואג לפעילות הרוחנית שלו וממילא לחיוניותו".

הרב בדוש, הפך זה עידן למותג הרוחני של בית שאן. הוא למעשה אברך כמדרשו. בית מדרשו גם יעיד. מצאתי בו ספרייה ענקית עמוסה עד לעייפה בכל טוב. תוכלו למצוא שו"ת רבי עקיבא אייגר לצד שו"ת 'שואל ומשיב'. המרכז הרוחני של בני הנוער משמש, במקביל, ל'כולל' אברכים תוסס.

ב'כולל' לומדים כ-30 אברכים (אגב, בעפולה הסמוכה ישנה שלוחה ל'כולל', המיועדת לבוגרי המדרשיה). הרה"ג רבי גבריאל עשור שליט"א, תלמיד חכם מופלג ממגדל העמק, משמש ראש הכולל. האברכים שמגיעים הנה, מתברר, לא צריכים לוותר על איכות תורנית בכדי להשתכן כאן. הם מקבלים כולל ישיבתי שוקק תורה בדיוק כמו בכל ריכוז חרדי אחר. אותם אברכים משמשים גם למערך הפעילות של קירוב הרחוקים.

"למעשה ניתן לומר, שאין אברך שלא פעיל אצלנו בשעות הערב", אומר הרב בדוש. "ב'כולל' שלנו ישנו לימוד רצוף מהשעה 9 בבוקר עד 4 בצהריים, כאשר ישנה הפוגה קצרה לארוחת צהריים לאחר תפילת מנחה. לאחר הלימוד האברכים שבים הביתה. בשעות הערב הם מרביצים תורה לעדרים בשלל מסגרות שונות – אם זה לבעלי בתים, לילדי 'יסודי', לבני נוער ואחרים".

וגולת הכותרת – מרכז 'חנוך לנער' שמהווה אבן שואבת לבני נוער תוססי-דם שרוצים בית יהודי חם.

ממיר לבית שאן

הרב בדוש למד בישיבת קטנה 'מאור התורה' בירושלים. לאחר מכן גלה לארצות הברית שם קנה את משנתו במשך 6 שנים בישיבות מיר, חכמה ודעת וטלז.

וכאן המקום לשאול, הרב בדוש: מה לבוגר ישיבת מיר דארה"ב שמדבר בשפה של 'ר"ן בנדרים' לבני נוער נבוכים שכדורגל עולמם. איך, אם בכלל צריך אולי, מצליח הרב, לדבר 'בשפה שלהם'?

הרב בדוש, בן ישיבה וירא השם ברמ"ח ושס"ה, הודף את עצם ההנחה שבשאלה: "אומר לך האמת: מעולם לא עשיתי סטאז' להרצאות בפני בני נוער. אנחנו מלמדים אותם גמרא, הלכות. והתורה כנראה היא 'השפה של כולם'. שכן אנו יודעים שכל עובר במעי אמו לומד מהמלאך את כל התורה כולה. זוהי 'שפת האם' האמיתית שלו. אנחנו מדברים אתם תורה נטו. איננו צריכים לרדת ל'מגרש' שלהם כדי להביא אותם אל ה'מגרש' שלנו.

"זה לא שאיננו נותנים להם משחקי פנאי של בני נוער כדי לגרות אותם לשבת על הספסל, אבל הכל נעשה בייעוץ צמוד של גדולי ישראל. אין שום עיגולי פינות בדברים האלה. הבסיס הוא – תורה טהורה. אני חושב שאדרבה – את זה הם כי מעריכים ולזה בדיוק הם צמאים להתחבר.

"איננו מחפשים למצוא חן על-ידי שאנו כביכול מעורים בעולם החול של הישראליות. ה'אור החיים' הקדוש, כידוע, לימד על הפסוק 'ואספתו אל תוך ביתך' שהאדם יביא את השב לבוראו אל ביתו שלו ולא להיפך. מי שנמצא בחושך – רואה את האור טוב מכולם".

רכב או ישיבה

הרב בדוש מנצח על בני הנוער בבית שאן עם אנרגיות גדולות שמצליחות לשבות בקסמן גם את הנערים השובבים היותר בעיר. יש כאן חדר המכיל מגוון שעשועי נעורים. בכניסה אני רואה תמונות של הרב במעמד 'סליחות' נלהב במקום לצד סעודת פורים עליזה וססגונית. הסוד שלו, מתברר, לא נמצא רק באנרגיות האופייניות. אולי גם במה שיעלה מבין בתרי הדברים שיאמר לנו במענה לשאלה איזה רגע מרגש ויוצא-דופן הוא יוכל לשתף אותנו מ-17 שנים עמוסי פעילות.

"אין יום בלי רגעים מרגשים", מודה הרב בדוש בכנות. "בדיוק כמו שמגדלים תינוק וכל פסיעה שהוא עושה מעלה חיוך גדול של חדווה על הפנים, כך בדיוק אנחנו רואים את הילדים ובני הנוער, מבחינה רוחנית, כתינוקות שנולדו, ולכן כל צעד של התקדמות שלהם בסולם העולה בית קל – מעלה בקרבנו התרגשות גדולה. כמובן שהשיא מגיע בשעה שהם זוכים ומקימים בית נאמן עם בת 'בית יעקב' כשרה".

אבא – זה כנראה סוד הקסם של המותג הרוחני הדומיננטי והחזק ביותר כיום בעיר בית שאן המסורתית. האבהיות של הרב בדוש והסובלנות הגדולה שהוא מפגין לחבולי הלב, מצליחה להמיס לבבות.

"מאלפי זהב וכסף"

לאחר שניות של הרהור, אומר הרב בדוש: "אני נזכר, אוכל לספר לך אנקדוטה: זכורני שהיה אצלנו ילד שהגיע מבית חילוני ('אנחנו כיום לא אוחזים בדור שתוכל לומר לילד 'סבא שלך היה צדיק'. זה כבר דור רביעי אפילו, שגם הסבא היה לא כך צדיק…). הוא בן לאבא ששימש קצין בצבא. הבן יחיד להוריו. לצדו אחות. הבן החל להתקדם רוחנית. אלא שכל צעד שלו לווה בהתנגדות חריפה של ההורים.

"בשלב מסוים החליט שהוא רוצה להסתופף בצילה של ישיבה קדושה. הצעד הזה בכלל קומם את ההורים. הלך לשבועיים לישיבה ושב, שוב שבועיים ושב. בפעם השלישית, הגיעו כל בני המשפחה המורחבת במטרה להניאו מהצעד הזה. 'אנה תלך? בוא תישאר אתנו', הפצירו בו.

"ואז החלו הדודים להציע שלל הצעות מפתות: דוד אחד הציע לרכוש לו רכב במידה ולא ילך לישיבה; האחר הציע לו סכום יפה במזומן על אתר, וכן הלאה. כדי להראות לו שאכן רציניים הם בהצעותיהם הנדיבות, חתמו על אתר על צ'קים עליהם נקבו את הסכומים המדוברים. לאחר שנערמו הצ'קים על השולחן, הפנה הנער האציל מבט מנצח לעבר בני משפחתו תוך שהא מפטיר: 'עכשיו אומר לכם מה דוד המלך אומר: 'טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף'… עכשיו אני יכול לקיים את הפסוק הזה בזכותכם. קם, נטל את המזוודה שלו ונסע לישיבה!

"אני רוצה להדגיש לך", הוא אומר, "שלא נתקלתי מעולם במציאות בה אחרי כמה שבועות וחודשים ההתנגדות של ההורים לא הפכה לתמיכה. ואדרבה – ככל שההתנגדות הייתה חריפה – כך גם התמיכה בעתיד. מה שקורה הוא, שההתנגדות למען האמת נובעת מההשפעה הסביבתית של 'מה יגידו השכנים, הבן שלנו נהיה חרדי'. אך בעל כורחם הם למדים שהתגובות לא כאלו שליליות. וכאשר הבסיס נשמט, הכול נהפך לטובה. בפרט כאשר הם רואים איך הליכותיו של הנער דווקא מתעדנות ולא להיפך.

"וכשהבן מסיים מסכת, אתה רואה איך שגם הם עומדים נרגשים. בסופו של יום", מתמצת הרב בדוש, "ביסוד, אין יהודי שאין לו חיבור אמת פנימי ועמוק לתורה. יש רק מגבלות חיצוניות שצריך לעקוף אותן".

 המשך אי"ה בשבוע הבא.