גלות בהרי טירול
במה – מגזין תוכן
הרב ישראל פישר
יהדות בגולה בהקשר של חופשה, הוא הדבר והיפוכו, דומה היא לישיבה על כיסא אבלים בהרי טירול.
לא לחינם השווה מגיד המישרים גאון המוסר רבי שלום שבדרון זצ"ל,בהשחזה, שט׳ באב דומה לבית הבראה של ההסתדרות. בשניהם מתהלכיםחסרי מעש בנעלי בית ומחכים לאוכל…
ברשותכם, קוראים יקרים, אספר לכם על גלות היהודים בהרי הטירול, מתוך מבט אישי. אין אומנם יהדות פעילה בהרי טירול, לא קיימים בה ישיבות ומרכזי הרבצת תורה, אך בכל זאת לתקופה זו של השנה, התמונה מעט שונה, ולטובה.
כשחיפשנו מקום למנוחה וחופשה כהלכתה, בחרנו בחברינו היקרים שגם בעיסוקם ופרנסתם עוסקים הם בחסד, חברת ביג בן טורס בניהול משפחת פלדמן, וחברת לב טרוול בניהול משפחת לבקוביץ, שזכו להביא מאות יהודים לנופש כהלכתו, וסיסמתם: "וקווי ד׳"… באה לידי ביטוי מעשי.
ובהזדמנות זאת אודה להם בהכרת הטוב. אך יודגש, התופעה נראתה בהחלט גם אצל שאר מפעילי הנופש החרדים לדבר ד'.
נפלה בחלקי הזכות לעמוד על ההיבט היהודי של נופש בהרי טירול, כאשר כבר בטיסה התוודענו להרכב הנופשים, כאשר מכל שבטי ישראל לעדותיהם ומנהגיהם, נוהרים יהודים למצוא מפלט ומנוחה, מהשגרה הלחוצה, מחפשים שלווה ורגיעה מעומס החום ולהט הקיץ הישראלי, כשהמחנה המשותף הוא היותם יראים ושלימים, מדקדקים במצוות ואהבת התורה.
נראה לזה ביטוי גם בהמשך הדרך, כשנגיע לאחר מסע מרתק ממינכן המעלה אסוציאציות נוראיות, אל מקום משכן הנופש, בעיירת אלפים ציורית, כשאויר הרים צלול מקבל את פני היורדים מהאוטובוס אל שקט האופף את האתר כולו, כך בשלוה מקדמים נציגי משפחות המארחים את פני האורחים בחביבות יהודית חמימה. הדבר הראשון שעשינו היה להצטרף לאהל השטיבל הגדול שנבנה
במיוחד למקום תורה ותפילה, היכול להכיל את כמות הנופשים הגדולה.
כשלפני התיבה עובר יהודי בעל הדרת פנים חסידית בהשתפכות הנפש, בהתאמה ורגש.
אין כמו תפילת מנחה בכוונה ובדבקות, בכדי להכניסך לאווירה שתהיה בה בימים הקרובים. מחד, אוירה של טוהר מחנה ישראל הנשמר בדקדוק ובטבעיות, כשאברך חסידי מזמזם לו ניגון בעודו רכון על ערימת ספרים, שקוע כולו בהוויות אביי ורבא, באווירה ואוויר המבריאים גוף ונפש, לצד עלם חמודות ליטאי משתעשע עם רעהו בלימוד בקיאות בחדווה ואהבת תורה אמיתית.
לא ארחיב על מנעמי העולם הזה שחווינו, מטרתם באמת להבריא נפש, להטעין מצברים לימים הבאים.
אך זאת אומר, שאבותינו שהתהלכו בשבילי עיירות אשכנז והצטנפו אל הקיר בעת מעבר הפריץ או סתם רשע חמדן ושונא ישראל, יפקחו עיניים בתימהון למראה צאצאיהם מתהלכים בגו זקוף ונהנים מיפי הבריאה וחמודיה מקלסים למי שאמר והיה העולם, אוגרים כח ועוסקים בתורה גם בניכר, זוכרים כי מחצבת העם אינה בהרי טירול ומצוקי דרגות אינסבורק, יודעים הם שחיותם נובעת מהר קטן ומדברי, לא נוף לו, גם לא תואר והדר, אך עליו ניתנה תורת השם לעם הנצח האוחז בה ודבק במצוותיה, והדיבר 'אנכי ד" שניתן לנו בהר סיני, הוא המבט עתיק היומין המשקיף עלינו ויגאל אותנו מהגלות, בגשמיות ורוחניות.
זוכים הררי טירול לכמה שבועות שבהם יניחו בני התורה, מחזיקי התורה ועמליה, את ראשם היגע על יצועם, וישובו לארץ מכורת אבות, כשאנו נשוב עתירי אנרגיה וכוחות לעבודת ד' ברינה ושמחה, לקראת הישמע הקול הצלול של תקיעה גדולה: בַּיּוֹם הַהוּא… בְּשׁוֹפָר גָּדוֹל…
בִּירוּשָׁ ל םִ
