יהדות רומא | חלק ג'

במה – מגזין תוכן
הרב אברהם ישראל פרידמן

קוראי היקרים והנאמנים שלום רב, סוף שבוע חורפי ממתין לנו בע"ה. אין כמו לשבת ליד חלון הסלון המשקיף על הרי ארץ הצבי, להביט אל המצפה בו ישב שמואל הנביא, להרהר במהפכות המדהימות שעברו על עם סגולה מעת היותם לגוי ועד היום, ועל המסקנות המחייבות אותנו.
מאחר שעסקנו בכתבות האחרונות בגלות רומא, אני נזכר בשאלתי החותמת את הכתבה בגיליון במה 22 : האם לא גלשתי מנושא הכתבה?
לא צריך העורך לקרוא לי לסדר?
מה לשאלה כבדת משקל זו ולכתבה העוסקת ברומא בהיבט יהודי? על כך והמשך הסיפור המשולב בין הרומאי והיהודי, בכתבה שלפנינו.

• • •

אני חוזר כארבעה שבועות לאחור, יום ראשון, כ"ד כסליו אחר הצהריים, עת אני מכין את החנוכייה, מבריק אותה לשימוש המצווה, מנקה בספריי חלונות את בית החנוכייה בה תשכון בשמונה הימים הקרובים, מתרגש בעת מילוי זהיר את הכוסית הזעירה ואת השמש בשמן זית, וכל זה למה?
ברור למה! מה השאלה המוזרה הזאת? כי היה נס.
מה הנס? שלאחר חילול בית המקדש על-ידי היוונים, נכנס כוח הקומנדו של פלס"ר חשמונאים לבית המקדש לביצוע עבודות זיהוי,
איכון, הערכה, של הנזק ו…התברר להם שהמקום חולל ונטמא. ובמקום שהוצף בטומאה נמצא כד שמן חתום בחותם הכהן הגדול, כלומר, לא נפרץ ונטמא בידי לוחמי החופש היוונים. הכד הזעיר הזה הכיל שמן שהיה בו די להדלקה ליום אחד והוא דלק שמונה
ימים…

• • •

כך לפני שקיעת החמה התייצבנו אל מול פני החנוכייה בציפייה לשעת השקיעה, זכינו ובירכנו עם כלל ישראל, להדליק נר ראשון של חנוכה בשמחה גדולה, לא לפני שהודינו על הניסים שנעשו לאבותינו בימים ההם בזמן הזה, כשהוספנו כמתחייב בהתרגשות גדולה ברכת שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה. שמתי פעמי לתפילת ערבית, זוכר בליבי להוסיף על הניסים בברכת ההודאה, מתבונן בשימת לב למילים היוצאות מפי, על הניסים ועל הפורקן… שעשית לאבותינו בימים ההם בזמן הזה. שוב פעם . התייצבנו אל מול פני החנוכייה בציפייה לשעת השקיעה, זכינו ובירכנו עם כלל ישראל, להדליק נר ראשון של חנוכה בשמחה גדולה, לא לפני שהודינו על הניסים שנעשו לאבותינו בימים ההם בזמן הזה, כשהוספנו כמתחייב בהתרגשות גדולה ברכת שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה.
שמתי פעמי לתפילת ערבית, זוכר בליבי להוסיף על הניסים בברכת ההודאה, מתבונן בשימת לב למילים היוצאות מפי, על הניסים ועל הפורקן… שעשית לאבותינו בימים ההם בזמן הזה. שוב פעם בזמן הזה.

• • •

אני ממשיך בימי מתתיהו בן יוחנן כהן גדול וכו', היה אירוע היסטורי של: כשעמדה מלכות יוון הרשעה על עמך ישראל, ומה ביקשו לעשות הרשעים? להשכיחם תורתך ולהעבירם מחוקי רצונך. ומה היה הנס? מה קרה בפועל? עמדת להם בעת צרתם, רבת את ריבם וכו' מסרת גיבורים ביד חלשים, ורבים ביד מעטים, בהחלט נס מעל הטבע וההיגיון. הוא נכרך בנשימה אחת עם: טמאים ביד טהורים. מעניין, הא?
גיבור שנופל ביד חלש, הגיוני החוסר הגיוני, אפילו רבים ביד מעטים, ההיגיון אומר שהרבים ינצחו, והנה קרה לנו נס.
אבל טמאים ביד טהורים? מה הנס? לא הבנתי. הסכימו איתי, הרי זה לא עניין של הגיון שהטמא ינצח את הטהור, זה עניין רוחני, אז מה החוסר הגיון בזה שניצח הטהור את הטמא?
כנ"ל ההמשך של רשעים ביד צדיקים, זדים ביד עוסקי תורתך, אך אבוי… האזכור הניסי פה הוא בכלל אחר… ולך עשית שם גדול וקדוש בעולמך, ולעמך ישראל עשית תשועה גדולה ופורקן כהיום הזה. מובן הנס? מובן.
יש המשך כבדרך אגב… ואחר כן באו בניך לדביר ביתך, ומתואר עניין סילוק הנזקים והצלמים, והדליקו נרות בחצרות קדשיך, וכאן בא השיא, וקבעו שמונת ימים אלו להודות ולהלל וכו'.
נס פך השמן לא מוזכר אפילו לא ברמז. למה?
זוכרים שבשבוע שעבר הבאנו את דברי רבי שמעון בן לקיש, "וחושך על פני תהום" "וחושך – זו גלות יוון שהחשיכה עיניהם של ישראל
בגזירותיהן". וכי ישאל הקורא הנבון, יוון הייתה תרבותית, אבל חושך? למה חז"ל הקדושים מתארים את התרבות והלימוד כחושך? וכאן אני מגיע לעיקרי הדברים, בטרם נצא לשוטט במדינת איטליה, ביופייה העוצר נשימה, כדי שנזכור ולא נשכח. יש מבט יהודי ליופי המתעתע, יפייפותו של יפת מנסה להשכיח, להבליע את כח הקדושה והטהרה של עם הנצח עם ישראל.

• • •

במשך אלפי שנים בני האדם השתעבדו לשכל בחפשם אמת להישען עליה, טענתם הייתה, שהשכל הוא הכלי האובייקטיבי היחיד  במסע אל האמת, זה היה בסיס המחלוקת בין האמונה היהודית לחכמי יוון, הקביעה מהי האמת, והדרך להשגתה.

בהגדרת האמת, שהקיים הוא אמיתי, אין מחלוקת בין יוון ויהודה, בעיני היווני, האבן היא קיימת? כן! והיא אמיתית, לשאלתנו האם האבן התחילה אי פעם? ישיב מה פתאום, האבן תמיד הייתה. אז אם האבן תמיד היתה, מבחינתו, הקיים אמיתי. אבל היהודי המאמין
בחידוש הבריאה, אומר שנכון שהקיים אמיתי, אבל החומר לא תמיד היה קיים, הוא נברא בששת ימי המעשה של בריאת העולם. ולכן החומר הוא לא אמיתי. ובלשונם המופלאה של חז"ל הקדושים, העולם ייקרא: עלמא דשיקרא. ועולם השקר ייקרא כך בגלל העדר הנצחיות לטבע מלבד לבורא עולם שהוא היה הווה ויהיה, נצחי. אנו אומרים זאת כל יום בתפילה: ד' אלוקיכם אמת ויציב ונכון ו…קיים.
קיום עם ישראל אחרי שנות גלות אלפיים, הוא נס. עולם התורה צומח ומבצבץ מתוך הריסות יוון ורומא.

• • •

רומא היהודית חוותה את הגלות במלוא מוראה וכאבה, אך מיד בהתאפשר חזרה תורה למקומה, וחיי יהודים פיכו בה לאורך הדורות.
גדולי עולם מהראשונים חיו ופעלו בה, ונמצאים היום נקודות היסטוריות לרוב שהותירו חותמם לדורות. הקהילה האיטלקית, בין הקהילות העשירות והמבוססות בעולם, תומכת בעולם היהודי מזה מאות שנים, מחזיקה ישיבות ומוסדות תורה בערי איטליה.
הקהילה האיטלקית שהחלה דרכה כאשכנזית, הפכה ברבות השנים לקהילה ספרדית, בעיקר אחרי גירוש ספרד. באיטליה נוסדו בתי דפוס גדולים שעסקו בהפצת היהדות, פעלו בה גדולי עולם, רבי מנחם עזריה מפאנו, המוכר כרמ"ע מפאנו, רבינו משה חיים לוצאטו הרמח"ל, החיד"א ועוד קדושי עליון.

איטליה עברה שינוי עצום בזכויות היהודים והביאה לבניינם של המפוארים בבתי הכנסת בעולם, בית הכנסת הגדול של רומא פירנצה,
טורינו וורונה נחשבים ליצירות מופת. אחד הדברים הבולטים לעין התייר היהודי, הוא נוסח התפילה המוכר כנוסח איטליאנו, שהוא בעצם נוסח אחיד שקיבץ ונוסח מתוך עשרות קהילות שהגיעו והיגרו במהלך השנים לאיטליה.
באיטליה של היום, יש חיים יהודים מפכים, יש מקומות בהם יכול התייר היהודי למצוא מסעדות כשרות למהדרין, כמו למשל – וזה רק דוגמה, במילנו את מסעדת דנזל הכשרה למהדרין, ואת הפיצרייה והמסעדה החלבית הכשרה, וכדו'. בקיץ פעילים בה מרכזי נופש כשרים למהדרין, ובקרוב יפעל בה מלון כשר למהדרין כל השנה בהנהלת חברת תור עולם. אך מה שאבקש לזכור במסענו ברומא, הוא לא רק לראות את היופי הטבעי שהארץ משופעת בה, ארץ אגמים מופלאה, אלא בעיקר את מסע היהודים שהחל או אז בימי חורבן הבית, את המאבק הנצחי האמוני בין היהודי האמוני, לשכנו הנוכרי האריסטוטלי, המתקדם והמודרני. ולזכור!
במאבק האיתנים הזה ניצחה האמת. וכבימים ההם גם בזמן הזה משה אמת ותורתו אמת וכבימים ההם בזמן הזה האמת היא הנר לרגליו אנו בני ישראל שומרי הגחלת צועדים בגאון, בהפצת התורה והאמונה בקרבנו אנו. זאת התורה ששם משה לפני בני
ישראל בימים ההם בזמן הזה, ההווה המחובר לעבר הוא הערובה לעתיד.

גוט שאבעס קוראים אהובים.