פלטה של זהב

במה – מגזין תוכן

הרב מיכאל לסרי שליט”א

אין אדם בעולם שלא מתמיה כמה תמיהות גדולות בפרשת השבוע, על האחים היקרים, איך יכול להיות שאחים כאלה קדושים, קדושי עליון, שאין לנו מושג ונגיעה בקצה ציפורן רגליהם, איך יכול להיות שהם שונאים את יוסף, והרי כתוב 'לא תשנא את אחיך בלבבך'. איך יתכן שחפצים להרוג אותו בגלל איזה בגד, כתונת פסים וכמה חלומות. איך יתכן שאנשים ענקי רוח שנמצאים בחושן יכולים לרדת פלאים בצורה כזו?!
ומדוע התורה כה מרחיבה על כך?
בחלום הראשון כתוב, 'וישנאו אותו' ובשני כתוב, 'ויקנאו בו אחיו', וגם כתוב 'על חלומותיו', והיה רק חלום אחד. גם הפרשה נראית כמו סיפור מתח. מתחילים עם יוסף, עוצרים באמצע, נכנסים ליהודה, עוצרים באמצע, חוזרים ליוסף. מה קורה פה, מה רוצים להראות לנו כאן?
• • •
ובכן, הדברים ארוכים, בשום אופן לא נוכל להרחיב בצורה גדולה על העניין הזה. רק דבר אחד נאמר: כשרוצים להוציא זהב מאפריקה, חופרים בהתחלה שני מטר, מוצאים גוש, משפשפים אותו, רואים שהוא נחושת, זורקים.
חופרים עוד עשרה מטרים, מוצאים גוש, משפשפים אותו ורואים שגם הוא נחושת, זורקים. חופרים עוד עשרה מטרים, מוצאים גוש, משפשפים אותו, רואים שמתחיל להיות זהב. מיד מתחילים לשפשף מכל הכיוונים לראות שבאמת הוא זהב.
אחרי כן שמים אותו על משאית, שולחים אותו לארץ ישראל ושם מתחיל הניקיון היסודי. מוציאים לו את הלכלוך החיצוני, הוא מלא בוץ. אבל זה לא מספיק. נכון שנראה מבריק, אבל הוא חייב לעבור כור היתוך, וכששמים אותו בכור היתוך, הלכלוך צף למעלה ולמטה נשארת פלטה של זהב נקיה ומהפלטה הזו מכינים שרשראות.
• • •
אתם יודעים, הקב"ה רצה לברוא את עם ישראל בעולם. אמר, נתחיל באדם הראשון. אולם הוא שפשף אותו ומצא שהוא נחושת, חטא את החטא שלו. לאחר מכן חפר עשרה דורות, עד שהגיע לנח. אמר, הו, נשפשף אותו,
אולי זה הזהב שממנו נוציא את עם ישראל. שפשף אותו, ויתגל בתוך אהלו וישכב, השתכר. עם ישראל לא צריכים להוציא עם שיכורים. חפר עוד עשרה דורות עד שמצא את אברהם, שפשף אותו ומתחיל לראות שזה זהב. עוד כמה שפשופים וניסיונות, ראה שיש זהב טהור. אבל הזהב לא מספיק, צריך לקחת אותו מאפריקה לארץ ישראל, 'לך לך מארצך וממולדתך', מביאים את הזהב לארץ. ברם, יש לכלוך מסביב, חייבים להוציא את ישמעאל. ישמעאל הוא לכלוך שנמצא מסביב, את הישמעאלים אפשר לראות ולהריח מרחוק. זה הלכלוך הראשון שיצא. ועדיין, כשיש את יצחק, יש לכלוך דבוק, זה יעקב ועשיו. 'ויתרוצצו הבנים בקרבה', היא עוברת כור היתוך ממנו יוצא יעקב, פלטה של זהב, ועשיו זה הלכלוך, 'ויצא הראשון אדמוני כולו כאדרת שער', מוציאים את הלכלוך שצף למעלה ואז יעקב נשאר פלטה של זהב. השבטים ידעו שמיטתו של יעקב שלמה, הוא הולך להוציא י"ב שבטים והם יוציאו את עם ישראל. זו הייתה קבלה בידם. קבלה שניה שהייתה בידם, שהילד הרביעי הוא הרגל הרביעי של המרכבה והוא יהיה המלך בעם ישראל. זה היה יהודה. כשנולד כתוב, 'ותעמוד מלדת', מלשון עמידה, כיסא קיבל את הרגל הרביעית שלו.
• • •
פתאום השבטים רואים שיש משהו שונה. יוסף, כתונת פסים, אבא שלו אוהב אותו, אותם הוא שולח למרעה ועם יוסף הוא לומד. מה הולך כאן. דמות דיוקנו של יוסף דומה לאביו. לפתע הם שומעים את החלומות שרוצה לשלוט, והם אומרים: כנראה שעדיין יש פסולת באבא שלנו, כנראה שהפסולת עדין לא נגמרה. כנראה שיוסף הוא מקים את עם ישראל ואנחנו הפסולת. האחים קיבלו זאת באהבה, ואמרו, אם זה נכון, כנראה שיוסף הוא האבא הרביעי וממנו הולכים לצאת י"ב שבטים. ואכן כתוב שבזמן שהיה עם פוטיפר, ויפוזו זרועי ידיו, יצאו מידיו עשר טיפות מהן היו צריכים לצאת עשרה שבטים, בסוף הוציא רק שניים, מנשה ואפרים. באמת אצלו היה צריך להיות.
השבטים אמרו, אין בעיה, אבל אם יוסף מביא את דיבתם ראה אל אביהם ורוצה להיות מלך, סימן שזה סותר את שתי הקבלות. אם הוא עושה זאת משמים, נקבל באהבה. אבל אם הוא 'דוחף' לעשות זאת, יש לו דין רודף, רוצה שלא נסתפח בנחלת ד'. אם הוא מקים את עם ישראל, אנחנו כלום. כלומר, הוא רוצה לדחות אותנו בכוונה. דבר שני, אם הוא רוצה להיות מלך, קבלה בידינו שיהודה הוא המלך. אתה מורד במלכות, זה גם דין רודף. לכן השבטים עשו על פי הלכה וצירפו את הקב"ה לחרם, כלומר שהסכים על ידם. יש כאן דין רודף ודין של מרידה במלכות בית דוד.
• • •
יוסף דעתו הייתה אחרת. רצה לומר לאחיו, גם בית יעקב מתחלק לשניים. יש בית יוסף ויש בית יעקב. נכון, כולנו זהב טהור, כולנו שלמים וטהורים, אבל גם כאן יש חלוקה, יש צדיק יסוד עולם ויש חזרה בתשובה. יש משיח בן יוסף ויש משיח בן דוד. משיח בן דוד לעולם לא יכול לבוא בלי משיח בן יוסף, משום שהעולם מלא ברעל ולכלוך. צריך משיח בן יוסף לבוא ראשון כדי לנקות את הלכלוך, לנקות את עמלק, להסיר את ה'סור מרע'. יהודה, תפקידו 'עשה טוב', יהודה צריך להיות מלך, אבל לאחר שתהיה מלכות יוסף.
לכן כל הפרשה עוסקת בחלקה על משיח בן יוסף וחלקה על משיח בן דוד, כמו סיפור מתח, לומר לך שכאן הולכים לברוא את שני המשיחים. פרשות ויצא וישלח אלו פרשיות של גלות. פרשות וישב, מקץ ויגש, אלו פרשות בוראות את המשיחים שיגאלו אותנו מהגלות. פרשת ויחי זו תחיית המתים, כשיבוא המשיח. הכל פה מתוכנן ומסודר. המחלוקת בין השבטים ליוסף הייתה האם צריך לבוא משיח בן יוסף קודם, או משיח בן דוד. יוסף אמר להם, כדאי לכם, אני חולם חלומות, אל תחשבו שאלו חלומות שאני חושב עליהם במשך היום, אלו חלומות אמת של נבואה, ואם תקבלו בנחת יהיה משיח בן יוסף ואחר כך משיח בן דוד, אך אם לא תקבלו בנחת, זה יבוא צער של מצרים. וכך היה בסוף, בגלל שלא קיבלו, הכל היה בצער. זו הייתה המחלוקת שלהם, הכל היה בקדושה וטהרה, קדושי עליון, כל עניינם היה שלא יהיה מרד במלכות בית דוד ושלא יהיה דין רודף. בסוף כשגילו שזה יוסף, השתחוו, הודו ואמרו לו: אתה צודק,
חייב לבוא קודם משיח בן יוסף ולאחר מכן משיח בן דוד. לכן, כל מי שקורא בתורה צריך מאוד להיזהר לדעת, כשנכנסים לפרטי פרטים רואים שיש כאן הכל באהבה ובשמחה על פי ההלכה, לא תזוזה ימינה ולא שמאלה.
שבת שלום לכולם.