צדיק באמונתו יחיה
במה – מגזין תוכן
הגאון רבי משה יהודה שניידר שליט”א
החברותא של רבן של ישראל מרן הגראי”ל שטינמן זצוק”ל
עומדים אנו ימים ספורים לפני יום הדין, יום המשפט, מלך יושב על כסא רם ונישא, ובמה נבוא אל המלך? אך דבר אחד יעודד אותנו, כשאנו יודעים שהמלך הוא אבינו. וכך אנו מבקשים כל הזמן, אבינו מלכנו, אבינו מלכנו. אבינו האב הרחמן, רחמנו כרחם אב על בנים.
ובהזדמנות כשבא מרן זצוק"ל בימי הרחמים לכ"ק האדמו"ר מגור שליט"א, שאל, שכתוב בגאון שבזמן שאין בית המקדש, אין הקב"ה נקרא "אבינו", רק מלכינו, וא"כ למה אנו אומרים אבינו מלכנו בזמן שבעוה"ר עדיין אין בית המקדש[ אך כפי שהיה אומר מרן
בכל שנה, שאחרי כל הרחמים והחסד, נסתכל מה שעברנו בשנה האחרונה, איזה צרות ואיזה אסונות רח"ל, והיה מונה כל פעם אסונות שאירעו במשך השנה, ומדגיש ואומר: "כל זה אחרי הרחמים הגדולים שהקב"ה ברחמיו דן אותנו". והיה מפליא לראות האיך
שלא שכח כל צרה שהיתה, ואף שאצל הציבור כבר היה בבחינת צרות האחרונות משכחות… אך מרן היה חוזר ומזכירן, והיה מתרגש מצער בזכרו את הדברים, ומתאונן הרבה על צער המשפחות שסובלות, לבן של ישראל.
וכעת שנשארנו יתומים בלי אב, הרי גזירה איומה זו נגזרה עלינו בראש השנה שעברה, ומה נאמר ומה נדבר. אוי וויי… איזו גזירה קשה נחתמה על כלל ישראל בראש השנה תשע"ח, להסיר רוח קדשו מאתנו. ומרן שר התורה שליט"א, בחיי חיותו של מרן זצוק"ל
הכ"מ, ביקש הרבה לכוון כשאומרים "ורוח קדשיך אל תיקח ממנו", שנזכה שמרן זצוק"ל ימשיך להנהיגנו עד ביאת גואל צדק, אך בעוה"ר לא זכינו, ולוקח עטרת ראשינו מעלינו, ואנה אנו באים, האיך ניגשים לימים נוראים בלי רבינו…
אך עלינו להתחזק באמונה, וכפי שסיפר לי האדם היקר, אציל המדות הגאון רבי ליפא שכטר זצ"ל (שנסתלק בחטף לפני כחודש) והיה קשור ומסור מאד למרן עשרות שנים. וכשדיבר עמי אבלחט"א אחרי סילוקו של מרן, על החסרון העצום שמרגישים בכל פינה, ובכל צעד ושעל, סיפר שבהלוויית מרן בעל החזו"א זצוק"ל הלך אביו הרב ר' יעקב ז"ל, עם מרן בעל הקהלות יעקב זצוק"ל, ובאמצע הדרך נתיישב מרן הסטייפלער על אבן לנוח. ואז פנה אליו ר' יעקב ואמר: "וואס וועט זיין דער רבי איז נישטא?" (מה יהיה הרבי לא
נמצא?) השיב לו הסטייפלער: "אבבער דער רבונו של עולם איז דא!? (אבל הקב"ה נמצא…) וזה מה שעלינו לתפוס בידינו,
בימים אלו להתחזק ביתר שאת וביתר עוז, לקיים "וצדיק באמונתו יחיה", שזה יסוד הכל. והרחיב בענין זה מרן בשיחתו בישיבת פוניבז' בעשי"ת תשס"ב, שנמסרה כמה ימים אחרי הפיגוע האיום והנורא במגדלי התאומים בארה"ב, ואמר כך: מה שצריך עכשיו,
זה שיהיה "וצדיק באמונתו יחיה".
ולכאורה מה חסר? הרי צריך רק להאמין שיש תרי"ג מצות, ולהאמין בי"ג עיקרים. אבל האמת היא שזה לא כך, ולא מספיק בזה, וכמו שרואים במציאות, אפילו עכשיו למשל, כשקרה כזה אסון במדינה )בארה"ב(, שזה ממש פלא עצום! מעצמה כ"כ גדולה! שממש
כל העולם פחדו מהם, פתאום יכול לקרוא כזה מקרה! מה היה צריך לומר דבר ראשון, "שרואים את יד ד'", אבל מה אנשים אומרים, הם תמיד יסבירו, הייתה סיבה זו וסיבה זו…
ואמנם בודאי שהייתה סיבה, אבל האדם צריך להכיר שהסיבה היא רק זה – שהקב"ה מגלגל את הדברים בדרך הטבע, ולא רוצה לעשות שיהיה הכל דרך נס )וראו בזה ג"כ קצת כמו נס(. אבל בכל זאת כ"כ צריך סייעתא דשמיא, כדי להכיר שהכל זה ממש מהקב"ה, וזה הכל רק בגלל שמגלגלין זכות ע"י זכאי וחובה ע"י חייב, לכן נתגלגל ע"י אלו, אבל הכל מן השמים!
ואנשים מתבלבלים וחושבים שיש מישהו שעושה את זה, יש את הסיבה הזאת, והסיבה הזאת. ולכן צריך "מאד להתחזק באמונה". לדעת שהכל בהשגחה! לא קורה "שום דבר"
בלי שהקב"ה עושה בהשגחה פרטית במיוחד.
וזה מה שאנחנו רואים מזה, שצדיק באמונתו יחיה זה לא פשוט, ובודאי שכל אחד הוא לא כופר חלילה וחס, אבל צריך "מאד" להתחזק. ואפילו אם בשאר הדברים כבר דוד המלך ויתר והנביאים הורידו והורידו עד שבא חבקוק והעמיד על אחת, אבל בזה צריך
להיות "השיא" של אמונה, השיא הוא לדעת שזה "רק השגחה".
ונסיים במה שפירש מרן למה נקרא ראש השנה יום "הזכרון" מה שלא נזכר שם זה בתורה. אלא שם החג היינו על מהותו, ומהות ר"ה הוא יום "הזכרון", דבזה שאנו נזכרים לפניו היינו התייחסות והארת פניו ית' אלינו, וזה רק כלל ישראל. ונמצא שהרגלים, פסח שבועות וסוכות נקראים ע"ש המצות מה שאנו עושים )שבועות ע"ש שבעה שבועות תספר לך(, ור"ה ויום כיפור נקראים ע"ש מה שהקב"ה עושה לנו.
ויהי רצון שנזכה כולנו לכתיבה וחתימה טובה בספרן של צדיקים גמורים.
