קהילת מגנצא

במה – מגזין תוכן
הרב ישראל פישר

ריינלנד – פפאלץ שבגרמניה והעיר הגדולה במדינה זו, עם כ 200,000- תושבים.
העיר נוסדה ע"י מצביא רומאי בשם דרוסוס בשנת ג' תרמ"ח, כבסיס צבאי על גדות נהר הריין. נחזור תיכף לדרוסוס.

הרומאים חיו בשלום עד אז עם שכניהם היהודיים, היהודים אף העניקו לאביו של דרוסוס טיביריוס קיסר מתנה בדמות עיר שנקראה על שמו בגליל, המוכרת לנו בשם…
טבריה. דודו של דרוסוס מוכר לנו כאגריפה (הלוא הוא אגריפס) שהיה אוהד היהודים ואף הקריב מאה שוורים בבית המקדש…
אך מה שהיה טוב בתקופת האבא טיביריוס, החל ללבוש צורה שונה אצל בנו. התפנית החריפה, כשיהודים התגרו בשכניהם הפאגניים ושכנעו אותם להמרות דתם ליהדות. התגרות זו הציתה מתיחות בין כהני הדת לארמון, מה שבסופו של יום גרם למתיחות וגירוש יהודי רומא ע"י דרוסוס.
חלפו להם מאות שנים, עם ישראל שרוי עמוק בגלות, הנצרות הקתולית השתלטה על רומא והפכה לדת השלטת באכזריות ברחבי האימפריה, ומי שהתנגד, אחת דתו להמית. וכאן אנו מגיעים לסיפורה של קהילה יהודית מהמפוארות והגדולות והחשובות באירופה, הלא היא קהילת מגנצא, כפי שקראוה היהודיים, היא מיינץ נשוא מאמרינו, אשר ביחד עם הערים וורמס (ורמיזא) ושפייר, הרכיבה את שלושת הקהילות היהודיות הגדולות שלאורך הריין,

שנודעו בראשי התיבות שו"ם. במשך כ 1000- שנים היא חוותה פריחה רוחנית, כיהנו בה גדולי הדור והתקופה, כשנמנים על רבניה: רבנו גרשום מאור הגולה, רבי שמעון הגדול (רבי שמעון בן יצחק בן אבון ממגנצא – מוזכר באור זרוע כמי ששלח אליו שאלות בהלכה וסירב רבי שמעון מפאת ענוותנותו וצעירותו לענות – בעל הפיוט 'מלך עליון', מוכר לנו אולי גם משירו של מרדכי בן דוד, 'תורה הקדושה, התחנני בבקשה, פני הצור נערץ בקדושה', שהוא פיוט לסליחות לצום גדליה שחיבר רבי שמעון הגדול) רבי קלונימוס מלוקה ועוד.

בהמשך, לאחר שהישוב היהודי התחדש במיינץ, כיהנו בה פאר: רבי מאיר מרוטנבורג, רבי יעקב ב"ר משה הלוי (מהרי"ל) רבי משה מינץ (עזב את מיינץ בשנת ה' ר"ה) רבי יהודה מינץ, רבי יהושע ב"ר שלמה לוריא, רבי יעקב מאוסטראה, רבי אריה ליב מלידא, רבי משה חריף, רבי נח חיים צבי ברלינר.
פרעות תתנ"ו מהקשות בפראות הצלבנים במסעי הצלב הראשון, הביא להריגתם וטביחתם של רבים מיהודי שו"ם. כפי שמוזכר בספר מדרש לקח טוב שחיבר רבי טוביה ברבי אליעזר שמתאר את הזוועות בפירושו (ויקרא כב לג) זה הרקע בקצרצרה לסיפור המעשה הנורא של רבי אמנון ממגנצה, וכך מביא האור זרוע את שאירע:
מעשה ברבי אמנון ממגנצא, שהיה גדול הדור ועשיר ומיוחס ויפה תואר ויפה מראה, והחלו השרים וההגמון לבקש ממנו שייהפך לדתם, וימאן לשמוע להם.
כפי הנראה, ההגמון של מגנצא באותו זמן אהב לשוחח עם חכמי היהודים. לחכמי ישראל לא הייתה ברירה אלא להיענות ולקיים יחסים תקינים עם ההגמון. וכך הם נפגשו ושוחחו מעת לעת. במשך הזמן ההגמון והשרים החלו לפנות לרבי אמנון, עדיין לא באיומים, 'רק' ביקשו ממנו שימיר את דתו.

"ויהי כדברם אליו יום יום ולא שמע להם, ויפצר בו ההגמון. ויהי בהחזיקם עליו, ויאמר: חפץ אני להיוועץ ולחשוב על הדבר עד שלושה
ימים. וכדי לדחותם מעליו אמר כן".
הסוף מוכר לנו. רבי אמנון הובא לבית הכנסת אחרי שעונה. תפילתו של האיש השוכב גוסס על מיטתו ופטירתו בסיומה הותירה אותם
מזועזעים, והם לא יכלו לזכור במדויק את כל מילותיו.
"אחר הדברים האלה, אשר הועלה רבי אמנון ונתבקש בישיבה של מעלה, ביום השלישי לטהרתו, נראה במראות הלילה לרבי קלונימוס בן רבנא משולם בן רבנא קלונימוס בן רבנא משה בן רבנא קלונימוס, ולימד לו הפיוט ההוא 'ונתנה תוקף קדושת היום'. ויצו עליו לשלוח אותו לכל תפוצות הגולה להיות לו עד וזכרון. ויעש הגאון כן".
ונתנה תוקף קדושת היום… שנזכה לשנה טובה ומתוקה.