וזכנו לגדל בנים ובני בנים עוסקים בתורה…
אם הבית מעריך קריירה וכסף, בית שסוגד למצליחנות, בבית כזה לא יגדל בן תורה אמיתי ולא משנה מה נאמר להם
במה – מגזין תוכן
הרב פנחס ברייער שליט"א
באווירת פרשת השבוע, אי אפשר שלא להתייחס למטרת העל בחינוך ילדינו, והיא השאיפה המשותפת לכולנו לגדל ילדים גדולים בתורה, ילדים שהערך העליון בשאיפת חייהם יהיה לגדול בתורה, שאיפתנו המשותפת לגדל דור של בנות שיהיומוכנות להקריב הכל כדי להיות שותפה בלימוד התורה של הבעל והילדים.
ובדור כשלנו המשימה אינה פשוטה בכלל. כדי לזכות לגדול בן תורה אמיתי נדרשים עמל ויגיעה, אין קיצורי דרך, גם אין הנחות, רק עמל ודביקות במטרה מגדלים בן תורה אמיתי. חז"ל כבר התוו לנו את הדרך: 'יגעת ומצאת תאמין, לא יגעת ומצאת אל תאמין'. רק מי שיגע מוצא!
היום, כשכולנו חיים בדור בו הוציאו את המושג מאמץ מחוץ ללקסיקון וכולם מחפשים רק לחיות קל ונוח, הפך המושג מאמץ למצרך
נדיר והזירה היחידה בה מעריכים מאמץ זה רק בכל הקשור לעמל התורה.
הילדים חיים ורואים ושומעים רק על נוחות ונוחות ובתוך כל זה אנו שואפים לגדל ילדים ששאיפת חייהם יהיה לעמול בתורה. משימה
שאינה פשוטה כלל. אנו כהורים ננסה להשתמש בדרכים שהתוו לנו רבותינו שמפיהם אנו חיים.
• • •
נחזור על דברים ידועים ומוכרים שתמיד טוב לחזור עליהם ולהתחזק: ההשקעה העיקרית שבידינו לעשות ואשר למעשה היא המועילה
ביותר, היא התפילה. כשנתבונן, נשים לב לדבר פלא. אנשי כנסת הגולה התקינו לנו בסדר התפילה כמה וכמה בקשות שכולן בקשה לזכות לתורה (נציין כאן לתועלת הקוראים רשימה חלקית: והערב נא, שתרגילנו בתורתך, ותן חלקינו בתורתך, לפני קדיש) אבינו אב הרחמן וכו' ותן בליבנו בינה להבין ולהשכיל וכו', ושוב – והאר עינינו בתורתך. בתפילת שמונה עשרה: אתה חונן, השיבנו אבינו תורתך, פתח ליבי בתורתך, ובסיום התפילה: ותן חלקינו בתורתך, בתפילת ובא לציון – הוא יפתח ליבנו בתורתו. שוב בתפילת מנחה ארבע פעמים בשמונה עשרה, ובתפילת ערבית: בשכבנו ובקומנו נשיח בחוקך, עוד ארבע פעמים בשמונה עשרה.
גם בקריאת שמע שעל המטה בברכת המפיל – ותן חלקי בתורתך(, סכום מדהים של כעשרים תפילות על עניין אחד מדי יום ביומו! דבר שלא מצינו דוגמתו על שום נושא אחר. אנחנו יודעים שתפילה היא סוג של תשלום. מצינו במדרש (רבה, ואתחנן) וז"ל: "שערי תפילה אינם ננעלים לעולם יש תפילה נענית לארבעים יום וכו' ויש תפילה נענית לשלשה ימים וכו' ויש שנענית ליום אחד וכו'", והיינו שלכל דבר יש את סך התפילות הנדרשות על מנת להשיג את המבוקש.
כך שלפי ערכה של הבקשה – גדלה סכום התפילות הנדרשת להשגתה. לכן התורה שהיא הערך העליון כדי לזכות בה צריכים לריבוי תפילות ובקשות. אנשי כנסת הגדולה לא סמכו שאנחנו מיוזמתנו נקפיד לבקש שוב ושוב על התורה, לכן תיקנו שכבר בסדר התפילה יהיו הרבה בקשות לזכות לתורה.
מצינו דבר נוסף מעניין: אפילו תינוקות של בית רבן מבקשים מדי יום ביומו: "ונהיה אנחנו וצאצאינו כולנו יודעי שמך ולומדי תורתך לשמה", נוסח שלא מצינו בשום בקשה אחרת, בשונה מכל הפעמים בהן אנחנו רגילים להוספות בסוגריים המקטלגות את הבקשות לבין מי שיש לו בנים למי שאין לו )- כמו בברכת המזון ובתפילת בריך שמיה ועוד(. ההסבר הוא גם כאן כנ"ל, כדי שיהיה בידי כל אחד סך תפילות הראוי לזכות לתורה חייבים אוצרות של תפילות, אוצרות של דמעות. על כן כל אחד עוד מקטנותו מבקש על הדורות הבאים, כך שכבר בעת הלידה מוכן ומזומן אוצר תפילות ובקשות לזכות לאור תורה.
דברים אלו צריכים להיות לנו לחיזוק להתפלל ושוב להתפלל, כי הזכייה היא עצומה והמחיר הוא גם גבוה. כל גדולי עולם צמחו לאימהות שלא חסכו בתפילות. כל מי שקרוב לתחום יכול להעיד מעדות אישית על ילדים שפתאום נפתח ליבם, ללא שום הגיון חינוכי,
רק דמעות של אימא ותפילות של אבא עמדו להם.
• • •
הדבר השני: המגדל ילדים בני תורה, צריך לטעת בתוכינו וממילא בביתנו הערכה ללומדי תורה. ואין כוונותינו למה שאנחנו נאמר לילדינו, רק בעיקר למה שהילדים ירגישו. ילדים הסופגים בבית הערכה ליהודי ת"ח, הערכה לאדם שממית עצמו באוהלה של תורה, רוצים גם הם להיות כך. בעוד שאם הבית מעריך קריירה וכסף, בית שסוגד למצליחנות, בבית כזה לא יגדל בן תורה אמיתי ולא משנה מה נאמר להם…
וכדי שבאמת נשדר זאת ללא מילים, עלינו להיות משוכנעים בעצמינו שהערך העליון הוא התורה ורק התורה! מי שבעצמו אינו משוכנע
בערך, בוודאי לא יצליח לשכנע אחרים. ישנו מושג למדני ידוע, האומר: חיסרון בהסברה – הוא חסרון בהבנה. מה שאינך מצליח להסביר כנראה שאינך מבין.
וזה לא אומר שרק מי שזכה להיות בדרגה רוחנית גבוהה יכול לשכנע, מספיק שבתוכינו אנחנו מעריכים תורה באמת והיינו גם רוצים להיות כך, כדי שהשדר הזה, אף ללא מילים, ייכנס ללבבות הרכים של ילדינו. יכול להיות בית שהאבא לא זכה ללמוד כל היום, אבל הערך המורגש בבית זה תורה ורק תורה. כך שעלינו להיות ספוגים באהבת תורה אמיתית כדי שילדינו יספגו זאת מאיתנו.
לכן עלינו להתחזק בעצמינו ולשמוע שוב ושוב על הערך הנשגב הזה של לימוד התורה. אם חז"ל קבעו שדברי תורה צריכים חיזוק,
זה כולל גם אותנו, ההורים. החיים סוחפים ולפעמים מרוב הטרדות היומיומיות, מרוב הצרכים הקיומיים, אנחנו שוכחים את העיקר. לכן חייבים לעצור הכל ופשוט להתחזק.
• • •
נציג כאן חשיבה מחזקת ומחייבת: אדם שממצאי הבדיקות מורים על כך שחסר לו ברזל בדמו, מוגדר כאנמי, וכדי למנוע את ההשלכות של האנמיה עליו להשלים את החסר. יש לו אפשרות לאכול מאכלים המכילים ריכוזים גבוהים של ברזל, אך יש צורך
בכמויות גדולות במיוחד כדי להשפיע על הערכים בדם. יש לו אפשרות נוספת, קלה יותר ואפקטיבית יותר: לקחת כדורים, תוספי תזונה, שמכילים רק ברזל ומשפרי ספיגה. ודאי שכדור כזה ישפיע טוב יותר ומהר יותר מאשר כמויות של מאכלים שיש בהם רק אחוז מסוים של ברזל. כן הדבר לענייננו. אדם המקיים מצווה מתרי"ג המצוות, יש בידו מצווה אחת. בקיום מצווה נוספת יש לו עוד מצווה אחת. בלימוד התורה לעומת זאת, יש ריכוז עצום של מצוות, אוצרות רוחניים כבירים, כדבריו הידועים של הגר"א )מובא בתורת הבית פ"ב אות ג'(, שבכל תורה שלומדים מקיימים מצות עשה, בכל מחשבה של תורה מקיימים מצוה, ולא עוד, אלא, אפילו למד אדם כמה
שעות מהלך מסוים בסוגיא, ולבסוף נתברר שאין זה מהלך נכון, גם אז הוא קיים מצות לימוד התורה, בעוד שבשאר המצוות, אם לבסוף מתברר שהתפילין שהניח, או ארבעת המינים שנטל, היו פסולים – לא יצא ידי חובה כלל.
לכן ברור שהדרך הקלה והיעילה ביותר להתמלא ברוחניות היא על- ידי לימוד התורה, שרק על ידו אפשר להגיע לתוספת קדושה בדרך המהירה והבטוחה ביותר.
