עשרה בטבת – שורש הגלויות הבעיות והצרות
במה – מגזין תוכן
הרב מרדכי נויגרשל שליט”א
השבוע ציינו את יום תחילת חורבן בית ראשון. היום בו החל המצור סביב ירושלים. למרות שביום זה ספציפית למעשה לא התרחש מאומה, מהווה יום זה יום של ציון דרך בהיסטוריה היהודית העקובה מדם ומדמעות. ההרגשה סביב יום זה, הקשור כאמור לתחילת המצור שצר נבוכדנצר סביב ירושלים, היא של צום קל, הצום לא מתחיל מבערב. ומעלות השחר עד צאת הכוכבים הזמן מועט וקצר. מזג האוויר – חורפי ונח, לא קשה לצום וכמעט ולא מרגישים אותו, להבדיל משבעה עשר בתמוז, שלא לדבר על תשעה באב.
אך אין הדבר כך. רבותינו התייחסו ליום זה בחומרה ראויה לציון. אמרו: לו היה חל בשבת, היו צמים בשבת, ולא היה נדחה מפני השבת. אפילו תשעה באב החל בשבת נדחה לי' בו, אך לא כן היה בעשרה בטבת. ואמנם לפי סידורו של הלוח הקבוע, לעולם לא יחול עשרה בטבת בשבת.
יחד עם זאת זה הצום היחיד החל לעתים (רחוקות אמנם) ביום שישי ואז צמים אנו לתוך השבת. להרבה דעות וכך נהגו ואף כי מובא בדרישה בשם המרדכי שטעמו פחות מכביצה לפני כניסת השבת, מרוב הפוסקים משמע שלא נהגו כן. מה שאין כן בשאר הצומות.
וזאת מפני שיום זה הוא ההתחלה.
וכמו שהראנו בספרנו החדש "מחשבות והשקפות מבראשית" בהתבסס על דברי הגר"א, כי בראשית טמון השורש של הכל וכל רעיונות ההשקפה יכולים לצאת מבראשית, כך כל ראשית מכילה בתוכה את השורש לכל ההמשך. כך לטובה וכך גם לרעה, וראשית פורענות בית ראשון היא הראשית לכל הצרות שידעו בני ישראל בכל תהלוכותיהם. ואמנם נבנה בית שני, אך לא היה זה בית מושלם ומתואר בספר נחמיה כי הנוכחים בשעת חנוכת בית מקדש שני לא היו עשויים מקשה אחת, הצעירים אמנם שמחו, אך הזקנים שזכרו את הבית הראשון, ויכלו להשוות, ראו כי "זה לא זה" והרבה חסר – ובכו.
• • •
לימדנו רמח"ל בספרו "משכני עליון", כי כל שפע הקיום ושפע הברכה יורד לעולם דרך "בית מקדש של מעלה" שכנגדו נבנה משכן ובית מקדש למטה. בשעה שהיו בני ישראל במדבר היה בית מקדש של מעלה בצורה מסוימת אותה הראה הקב"ה למשה רבנו ובהתאם לה בנה את המשכן, כנאמר, "וראה ועשה בתבניתם אשר אתה מראה בהר", וכשבצלאל בן אורי בנה את המשכן בפועל עשאו במדויק ובהתאמה מלאה למקדש של מעלה, אשר על כן נאמר עליו "בצל-אל היית". ואכן היה זה זמן של ירידת שפע לעולם, אכלו מן ושתו מי באר וענני כבוד הלכו לפניהם היה זה דור דעה. משנכנסו לארץ ישראל השתנתה צורת בית המקדש של מעלה וכששלמה בנה את בית המקדש הראשון הראו לו את התבנית העליונה ובהתאם לה בנה את זו התחתונה, כנאמר "הכל בכתב
מיד ד' עלי השכיל" )דברי הימים כ"ח י"ט(. ובהתאם הייתה תקופת שלמה היפה שבתקופות, ההתאמה בין בית של מטה לבית מקדש של מעלה עשתה את שלה.
• • •
כשחרב בית ראשון לא חרב בית של מעלה שכן אם היה נחרב היה נחרב העולם כולו. ואף שלא חרב – התחלף. כהרף עין יצאה תבנית בית מקדש ראשון ונכנסה התבנית של בית המקדש העתידי. את התבנית הזו ראה יחזקאל אחרי החורבן ותיאר אותה בשמונת הפרקים האחרונים בספרו. כשחזרו גולי בבל על ידי עזרא וזרובבל בן שאלתיאל ונחמיה, לא זכו. הם לא היו במצב הרוחני הנדרש ולא
הצליחו לבנות את בית המקדש בצורה המושלמת ולכן בנוהו מקצתו דומה לבית המקדש העליון ומקצתו לא דומה, ואז החלו כל החריקות.
מאז "אין לך יום שאין ברכתו מרובה משל חברו". כל ה"חריקות" במהלך תקופת בית שני )גלות יון השתלטות רומי( והגלות והחורבן
ומסעי הצלב והאינקוויזיציה וגירושים ועלילות ושחיטות ושפך דם רב וסבל בל יתואר, גזרות ת"ח ות"ט, החורבן הגדול באירופה במאה זו והטרור הפלשתינאי והמלחמות הרבות בארץ, מלבד תקלות נוספות לפרט ולכלל. כל אלה נובעים מהיעדר בית מקדש.
לכן יום זה, יום אבל רציני עד מאד, והשנה חל בשבוע של פרשת ויחי בה ביקש יעקב לגלות את הקץ ונסתתם ממנו…
לעתיד לבוא, אומר הרמח"ל, ירד בית המקדש מלמעלה ויבנה לעומתו למטה ולא יהיו עוד זה כלעומת זה בלבד, אלא יתמזגו זה בזה והיו לאחד. או אז לא תתכן הפרדה ולא חורבן ולא היעדר שלמות עוד.
