שיעור בפרופורציה – אלה פקודי

המצב בציבוריות הישראלית בארץ כיום הינו אובדן פרופורציה מוחלט, וחמור לא פחות, מציק ומטריד

במה – מגזין תוכן
הרב מרדכי נויגרשל שליט"א

צריך לזכור מה הן הפקודות שיש לציית להן. "אלה פקודי" – אלה הן הפקודות שכוללות את סך הכל שהאדם מחויב בהן – "המשכן משכן העדות" וכל "אשר פוקד על פי משה". הפקודות שיש לציית להן בלי הרהור וערעור הן הפקודות של משה – המשכן ששבת למשל נסמכה לו ונלמדת מבניינו כמו כל שאר תרי"ג מצוות התורה.

בימים אלה דנים כולם על ה"שחיתות" שבה מואשם ראש ממשלת ישראל, מדובר בהאשמות, שגם אם נכונות הן עד הפרט האחרון, קשה לנו להזדעזע מהן. לא נדבר על הצהלה העצומה בקרב חלק אחד מהאזרחים, הרואים, או עושים עצמם כרואים, בחומרה רבה את ההאשמות.

והם הרי רואים עצמם כפטריוטים, אז מדוע הם כה שמחים שראש הממשלה שנחשב בדרך טבעית מבחינה הפילוסופיה הדמוקרטית, גם ראש הממשלה שלהם, ובוודאי מי שמיצג אותם בפני כל העולם, נחשד בפלילים. מה השמחה? הרי דווקא אלה שבטוחים באשמתו ורואים אותה בחומרה כה רבה עד כי דורשים ממנו להתפטר, צריכים להוריד את הראש ולהצטער ולהתבייש, מאין מגיעה הצהלה?

***

אנו האמונים על תורה אמורים לזכור כי האמת היא כפי שמלמדת אותנו התורה, גם אם אכן צודקים הטוענים שראש הממשלה אכן אשם בכל מה שמאשימים אותו, אין ההאשמות האלו אלא כתם חיוור קטן חסר משמעות ובלתי נראה נוכח המצב שיוסבר להלן.

הרי חילול שבת אחד שקול כנגד מאות מיליוני סיגרים ומיליארדי שיחות עם עיתונאים כאלה או אחרים וניסיונות להשפיע על-ידי מתן טובות הנאה, גם יחד.

הרי אף אם יאמר מישהו שחילולי שבת של אדם שלא למד כראוי הן בגדר שוגג והוא בגדר תינוק שנשבה, כבר נהג רבינו מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל, להניד ראשו בחיוך ולומר: "לא כל כך תינוק, ולא כל כך נשבה…". אבל אף אם נגדירנו כשוגג ואף אם נתעלם מהכלל ש"שגגת תלמוד עולה זדון", אחרי הכל על שגגת חילול שבת מביאים קרבן חטאת, ואילו על אוסף ההאשמות המודרניות הנ"ל – לא שמענו על קרבן כלשהו.

לצערינו הגדול, הרבה שנים התרגלנו לעובדה שבראשות השלטון עומדים אנשים שאינם שומרי תורה ומצוות. אף על פי כן אל לנו לתת לעוות הפרופורציות לעוות גם את דעתנו.

הדברים נאמרים כיון שההרגל עושה בנו שמות ומקהה את רגישותנו. הרי למרות שהדברים שנאמרו לעיל ברורים לכל מי שמגדיר עצמו כאדם מאמין, אין אנו מרגישים כך, ומוצאים אנו את עצמנו נגררים ל"בעד ונגד" בסגנון הכללי המקובל.

***

כבר העמיד רבינו חיים מוואלז'ין זיע"א, את סכנת ההרגל באור חד במיוחד. כשהובא יעקב לחברון ועמדו בניו להכניסו למקום המיועד לו לצידה של לאה במערת המכפלה, צץ לפתע עשיו והביע התנגדות נחרצת ואמר: הרי אבינו הוריש לנו שני מקומות במערת המכפלה, מקום אחד קיבל יעקב והוא כבר השתמש בו, שהרי קבר שם את לאה, והמקום השני שייך לי (טענה זו, טענת שטות היא שהרי מקובל לקבור איש ואשתו זה לצד זה וממילא יצחק לא הוריש שני מקומות, אלא מקום אחד לזוג, ומקום זה מגיע בדרך הטבע לבכור, והבכור הוא יעקב שהרי קנה את הבכורה מעשיו).

מסע הלוויה נעצר, שלחו את נפתלי למצרים והמתינו עד שיעשה, מהר ככל האפשר, את המסע למצרים וממנה חזרה לחברון להביא את הכושן שהיה ליעקב על זכותו המוחלטת על מערת המכפלה ולהראות לשופטים.

חושים בן דן שהיה חרש ולא שמע מה שהתנהל שם, התפלא על שמסע ההלוויה נעצר, והנפטר הדגול מוטל בביזיון, שאל לסיבת הדבר, הראו לו כי עשיו מעכב. רץ אל עשיו והתיז את ראשו. ושואל מרן הגר"ח שמואלביץ זצוק"ל, מה טעם דווקא חושים בן דן קינא כה לכבוד סבו ואיש מהבנים לא עשה זאת לכבוד אביו?

ומתרץ, כי הבנים נכנסו למשא ומתן וכבר הספיקו להתרגל מעט לעובדה שיעקב מוטל על מיטת מותו וממתין, ואילו חושים שנודע לו בבת אחת הכל, טרם התרגל, ולכן פעל מיד.

צריכים אנו להיות ערים לסכנת ההרגל ולזכור את משמעות ההאשמות המדוברות לעומת המעשים החמורים לאין שיעור יותר אותם מבצעים ללא נקיפות מצפון, רוב המאשימים ורוב המואשמים ורוב השופטים גם יחד (הכוונה לחילולי שבת ושאר עברות).

***

לפני כמה שנים, פנו אל כותב שורות אלה מה-b.b.c (שרות הרדיו הבריטי המשדר לכל העולם) וביקשו להשתתף בתוכנית רדיו אודות מעמד האישה ביהדות.

בתכנית ראיינו כל מיני נציגים של כל מיני מקומות שייצגו אירועים בעייתיים. קאדי ממוזמביק, היה אמור להסביר רצח של כמה נשים, וכן אימאם מפקיסטן, ששומה היה עליו להסביר אירועים דומים. ואילו אצלינו הזעזוע היה מהעובדה שעיתונים חרדיים מחקו תמונות נשים שרות מתמונת חברי ממשלה שכוננה באותם ימים.

לפני שפנו אלי, פנו לרבאיי רפורמי, זקן אשמאי מפאריס, ושאלוהו מה הייתה תגובתו כששמע על מחיקת תמונות הנשים. "הייתי בשׁוֹק", אמר הראביי הרחימאי והרגיש… פנו אלי ושאלו, מה יש לי לומר לרבאיי, כדי להרגיעו ולהוציאו מן השׁוֹק…

אמרתי: "אין לי מה לומר, מלבד זאת שאני מאד מקנא בו, בראביי הנכבד. כנראה הוא חי בעולם אחר, הבה ואתאר לכם את המקום בו אני חי: מצפון מטווחים אל ביתי, ברגעים אלה ממש ארבעים אלף טילי חיזבאללה, ומדרום – עשרת אלפים טילי חמאס, ומצפון מזרח מכינים פצצת אטום להשמידנו, ואתם שם באנגליה כמו בכל מקום באירופה, תוקעים סכין בגבינו. אין לנו מקום בלב להיות בשׁוֹק, משטויות כאלו. ואם הלה היה בשׁוֹק, כנראה שחי הוא באיזה גן עדן של שוטים… – אבדן מוחלט של פרופורציה.

המצב בציבוריות הישראלית בארץ כיום הינו אובדן פרופורציה מוחלט וחמור לא  פחות, מציק ומטריד.

***

הדברים נכתבים תוך כדי מסע בפולין. סיור במיידנק ובטרבלינקה באושוויץ ובבירקנאו, אחרי מסע שכזה המסייע להכניס את האדם לפרופורציות, קשה מאד לשמוע את הרצינות התהומית בה מתייחסים אלה המתיימרים להיות מנהיגים, נושאי כליהם, דובריהם ושאר אנשים, לכל ההבלים המדוברים, ובו זמנית מתעלמים ממצוות שהיהודים, עליהם דיברנו במהלך המסע כה רבות, מסרו נפשם ומאודם על קיומן.

מה לנו ומי לנו אם פלוני אלמוני עשה כך או כך, בכל מיני דברים זעירים הנראים כה ילדותיים מעומק טיט היון של מה שלמדים אנו במקומות האלה, בהם עם ישראל עבר בכור ההיתוך הנורא ויצא משם כעוף החול העולה מתוך הלהבות ומתחדש ביתר שאת וביתר עוז.

כשמחד רואה אתה כיצד ילדים קטנים היו צריכים לקבל החלטות של חיים ומוות ומאידך גיסא, כיום, אנשים המתיימרים להיות מנהיגים עוסקים בשטויות ובדברי הבל קטנוניים וסביבם מרעישים עולם ומלואו.

בשבילי בירקנאו פגש יהודי חסידי זקן את אחד הפוליטיקאים ואמר לו: "יקירי, אתם מתווכחים כיום בלהט על מפלגה זו או אחרת, על שאלות קטנוניות כאלו או אחרות ומתפלגים למפלגות ותת מפלגות. כשהיינו פה, במחנה בירקנאו, כולנו רצינו את אותו דבר".

– מהו הדבר? התעניין אותו פוליטיקאי.

– חתיכת תפוח אדמה…

ויותר מזה – יוסף קליינמן, העד הצעיר ביותר במשפט אייכמן, אחר שקיבל מכות רצח מזקן הבלוק שלו, חזר למקומו מחייך. שאלוהו, מה החיוך? אמר: "היה כדאי, הברחתי סידור".

איפה הם, יהודים לכאורה פשוטים ההולכים בצידי הדרכים, ואיפה אלה המתיימרים כיום להיות מנהיגים.

שיעור בפרופורציה.