חבוקה ודבוקה בך
במה – מגזין תוכן
הרב אליאב מילר שליט"א
יו"ר ארגון "לב שומע", ראש המכינה לצעירים 'אור אלחנן'
הכרתי אותו, הוא היה אדם שמח במיוחד, חייך הרבה וצחק בלי סוף, הייתה לו שמחה פנימית שהקרינה החוצה על כל מי שפגש בו, שלווה פנימית שהשפיע על כל הסביבה. כל מי שהכיר אותו, חפץ בקרבתו, ספג ממנו את הרגשות ומצב רוחו השתנה פלאים. יכול היה אדם לפגוש בו כשמצב רוחו ירוד עד כדי דיכאון, וכבמטה קסם היה מקבל מצב רוח טוב ומחייך.
עד ש…
• • •
אבל רגע קודם ניסיתי לחקור, מניין נובעות השמחה והשלווה שלו? בניתי רשימה של דברים שהיו לו, וכאלו שלא היו לו…
ראשית היה לו 'אמון' מלא בסביבתו. הוא ידע שהוא יכול לסמוך על האנשים שבקרבתו במאת האחוזים. אין ספק, סיבה טובה לשמוח ולהיות רגוע ושליו!
מצד שני, בדקתי מה מצב הרכוש שלו, האם העושר מספק לו שמחה? התברר לי, שלא! לא נכסים ולא רכוש, אפילו חשבון בנק לא היה לו. היו לו כמה חפצים אישיים שגם עליהם לא נתן את דעתו.
חוסר דאגה לרכוש אולי מביא רוגע ושלווה, אך חוסר ודאות כלכלית לעתיד יוצר אצל כל בן אנוש דאגה, שוודאי אמורה לפגום בשמחה. אולי האמון הגדול שנתן בסביבתו, פתר אצלו את הבעיה…
אחד הדברים המפליאים היה מצבו התפקודי, וזה היה ממש לא טוב, בלשון המעטה. הוא ישב רוב הזמן בכיסא גלגלים… כבר אין צורך להאריך, כל אחד מבין את המוגבלות הפיזית בה הוא חי. אבל גם זו לא פגמה בשמחתו… מידה נוספת ומיוחדת שוודאי
תרמה מאוד לשמחתו, הייתה 'חוסר קנאה', שכידוע מוציאה את האדם מן העולם. הוא היה שמח בחלקו, אהב וקיבל מה שהיה לו, ולא התעניין מה יש לאחרים, 'שמח בחלקו' באופן מושלם. אין ספק שזה קשור מאוד לשמחה ששפעה ממנו…
היה דבר אחד נוסף משמעותי מאוד. המצפון לא הציק לו, כי הוא פשוט לא ידע מה זה 'חטא', נקי מחטאים, נְקִי כַפַּיִם וּבַר לֵבָב…
עד ש…
• • •
עד שהוא נהיה בן שנה.
אז הוא התחיל לרצות מה שיש לאחרים, לקנא במה שלא שלו, ככל שגדל ורצה יותר, איבד לאט לאט את האמון בסביבתו, שתוכל לספק לו את מאוויו. וכך איבד את השמחה, השלווה, וההשפעה שהייתה לו על הסביבה. חלק גדול מהקוראים, שהכירו את רבן של ישראל מרן ראש הישיבה הגראי"ל שטינמן זצוק"ל, היו ודאי בטוחים, שעליו אני כותב, עד שזה הגיע לכיסא הגלגלים…
לראש הישיבה הייתה שמחה פנימית, בדיוק מאותן סיבות שלכל תינוק יש שמחה פנימית. הוא פשוט לא קלקל אותה, ויותר נכון תיקן ובנה אותה במהלך חייו. לְבַד רְאֵה זֶה מָצָאתִי אֲׁשֶר עָשָׂה הָאֱלֹ-קִים אֶת הָאָדָם יָשָׁר וְהֵמָּה בִקְשׁוּ חִשְּׁבֹנוֹת רַבִּים )קהלת ז כט(.
המעיין בספר 'אורחות צדיקים' בשליש הראשון של שער השמחה, יראה שתכונות אלו שהוזכרו למעלה, מוזכרות שם בין שבע מחשבות שהאדם היהודי צריך לדעת ולהאמין בהן, ואז יגיע לשמחה ולשלווה פנימית מושלמת.
• • •
בחג הסוכות יש מצווה מיוחדת של שמחה, בחג הסוכות אפשר גם לשמוח יותר מאשר בחגים אחרים, הרבה יותר. שהרי, זה עתה סיימנו את המלכת השם עלינו, קיבלנו אותו בלב שלם, הוא 'החותך קצבה לכל חי', 'ברכה ושלום ופרנסה טובה', ללא קנאה
ותחרות. לאחר מכן התחטאנו בפניו, וטבלנו נפשינו ב'עיצומו של יום', זעקנו 'הנני כחומר ביד היוצר, כעלה נידף במעללי
היצר', ממעמקי הלב ביקשנו קרבתו, הבטחנו 'לבל נשׁוּב עוֹד לְכִסְלָה'. ואמת מה נהדר, יצאנו נקיים מיום הכיפורים. הכל מושלם, מחוברים מחדש, כתינוק שזה עתה נולד, שמחים וששים תחת כנפי סוכתו, מסובבים בכנפי שכינתו, בענני כבוד, וקוראים בקהלת
את המילים המוזכרות לעיל "אֲשֶׁר עָשָׂה הָאֱלֹ-קִים אֶת הָאָדָם יָשָׁר" ואת חשיבותה של השמחה האמיתית, בה רואה קהלת את הדרך של האדם, למצוא יתרון תחת השמש. שמיני עצרת, מבטא את רצונו יתברך, שנעצור, נשאר אתו עוד יום, באותו מצב, עם אותו קשר טהור וזך.
רמז עב לרצונו, שנמשיך ונשמר את הקשר שנבנה מחדש בינינו. ככל שנצליח לשמר את הקשר הייחודי והמיוחד שנרקם בינינו 'בהיותו
קרוב', השמחה והשלווה ימשיכו איתנו, לתוך ימות השנה, ימות החולין, ששים ושמחים בבנין שלם.
שנה טובה.
