סוכת צדקה

הָרַחֲמָן הוּא יָקִים לָנוּ אֶת סֻכַּת דָּוִד הַנּופֶלֶת…

במה – מגזין תוכן
תמי גרין

זה התחיל בסוף חג הסוכות לפני שנתיים, חזרנו הביתה עם רכב עמוס בילדים רדומים, מזוודות רבות וכבדות, עגלות ושקי כביסה. כבר בהגיענו לחניה הכרזנו שזהו! פעם אחרונה. זה בלתי נסבל ועוד ממשפחת משפטי הייאוש המתובלים בעייפות ודיכאון של סוף
החגים.
כבר שנים שאנו בגלות נדודים אצל סבא וסבתא בחג הסוכות. ישנים על מזרונים, עוברים מסבתא א' לסבתא ב' ומתנהלים במשך שבוע חגיגי על גלגלי המזוודה בארעיות אמיתית… כשקנינו את הדירה ולא היתה בה סוכה צמודה לא הבנו את המשמעות והתנחמנו בתירוץ "זה רק שבוע בשנה…", מה שהיה נכון בשנים הראשונות שהכיף האמיתי היה אצל ההורים ומזוודה קטנה ועגלה היו סך מיטלטלנו. אך ככל שחלפו השנים והתרבו האילוצים ב"ה, התענוג הזה הפך למפוקפק ומתיש. עד שהכרזנו, לא עוד. בשנה הבאה בסוכתנו בחניה!
זכרנו את ההבטחה ואפילו התכוננו אליה בזמן.
כבר במוצאי ראש השנה אשתקד ירדנו לחניה לבחון את מידותיה של סוכתנו העתידית. התרגשנו ושמחנו וכבר הזמנו אורחים לכל ימי חול המועד.
התמזל מזלנו וניכסנו לעצמנו את החניה הבלתי מקורה האחרונה ושמחנו מאד בשכנות הצפופה לחניות שלצידנו. השכנים מצידם פרגנו אף הם על שיהיה חלקנו עימהם בין המכוניות ובנותיהן כבר הודיעו על תרומת קישוטים לסוכתנו העתידית…
ריח החגיגיות התקרב ואיתו ההתארגנות הטכנית של פטיש, מסמר ולוחות עץ.
• • •
עוד הם סוחבים את הדיקטים על גבם לכיוון הבניין, ניגש לבעלי השכן המבוגר מקומה רביעית ובפיו בקשה; מסתבר שכמונו, גם הוא כבר שנים מקיים את הארעיות של החג בבתי ילדיו שברחבי הארץ ומשראה את התכונה וההתרגשות במפלס החניה גמלה בליבו
המחשבה שאולי גם הוא יבנה השנה את סוכתו מטה. הפעם, לשם שינוי הם יזמינו את הילדים לביקור חג בסוכתם וימנעו ממסעות על גלגלים. כמה מוכר… רעיון מבורך לכשעצמו, אך דא עקא שאיזורי החניות הכשרות לבניית הסוכה תפוסים כולם בסוכותיהם של
הזריזים המקדימים ואת החלקה הפנויה האחרונה חמדנו אנחנו לשם המצווה…
בעלי, שהבין מיד את המורכבות והאתגר, הבטיח לחשוב על פתרון מהיר ולחזור עם תשובה בהקדם.
השכן מצידו הודה לו בחן והתנצל על האילוץ והמבוכה שנוצרה. עוד בטרם הונחו הדפנות על הקיר התפרץ בן ה 7-
הביתה בפנים חמוצות ובמבט מתוסכל. הוא שיתף בצער ש"גונבים" לנו את הסוכה ושבכלל, "מי שתופס תופס…",
הוסיף בדמעות.

כעבור כמה דקות נכנס בעלי הביתה כששאריות נסורת על בגדיו ובמבט מוטרד תיאר את הפלונטר אליו נקלענו.
לצד החלום והכמיהה לסוכה משלנו, היה לנו ברור שיש כאן גם הזדמנות לפיק חינוכי אדיר לילדים. כל בחירה שנעשה תהיה בעלת משמעות ערכית, עמוקה ומהדהדת מעבר לקורות העץ והסכך.
התכנסנו לארוחת ערב לקול פטישי השכנים ושטחנו בפני הילדים את דילמה והאילוצים שבה. הצענו להם להציע פתרונות ולעזור לכולנו לפתור את העניין.
לא לקח הרבה זמן עד שהבן הדומע מקודם השמיע את ההכרזה: "נציע להם לעשות איתנו 'שותף' בסוכה!", אמר בעיניים נוצצות. אני, שכבר ראיתי את עצמי אורזת עוד שנה גלגלים ומזוודות, חייכתי מהרעיון היצירתי ועוד יותר, התרגשתי מהרגישות וההבנה שלו את
הסיטואציה.
מיד אחריו הצטרפו כולם לרעיון המופלא והחברתי ועלו עם אבא להציע לשכן את היוזמה…
• • •
זה היה חג – חגיגה! שבוע של שכנות מופתית בשיתוף עם הסוכות השכנות. שירה פורצת סוכות ו'משלוחי מנות' טעימים איש מסוכת שכנו. כשאנחנו התארחנו לארוחת צהרים אצל ההורים הם הזמינו את הילדים ולהיפך וכך ניצול מצוות הסוכה מומש עד תום…
השהות המשותפת עם השכנים קרבה בינינו עוד הרבה אחרי החג והותירה בנו טעם אמיתי של טוב שכן קרוב.
השנה, זה כבר סגור מראש חודש אלול. אף אחד מאיתנו לא מוותר על סוכת השכנים המאוחדת!