נשימה לנשמה – עוגנים לנשמה מתוך פרשת השבוע פרשת תרומה תש"פ

יתנו יקבלו

הרב אוריאל בלמס
מרצה ויועץ חינוכי

על כוחה של נתינת אמת והשפעתה על הפרט והכלל

פרשת השבוע פותחת בציווי הקב"ה לכל איש ישראל להרים תרומה לצורך הקמת המשכן  "וידבר ה' אל מֹשה לאמר. דבר אל בני ישראל וייקחו לי תרומה מאת כל איש אשר ידבנו לבו תיקחו את תרומתי" (שמות כה, א-ב).

ידועה ומפורסמת השאלה מדוע נאמר "וייקחו" לי תרומה, היה צריך לומר "ויתנו" או "ויביאו" לי תרומה. חכמינו ז"ל נתנו דעתם לשאלה זו בכמה וכמה רעיונות נפלאים.

אתמקד ברעיון אחד המתייחס למהות הנתינה ודרכו נבאר את השאלה שפתחנו בה.

נתינה מעוררת אהבה ישנה טעות נפוצה כי אהבה היא זו המעוררת נתינה. נותנים למי שאוהבים.

אומר על כך הרב דסלר: הדבר הפוך. אוהבים את מי שנותנים לו. כגודל הקרבה וההשקעה, הנתינה

וההקרבה, כך גודל האהבה. זה שאמרו חז"ל שהרוצה להידבק באהבת חברו יישא וייתן בטובתו

עתה מבוארת השאלה מדוע נכתב וייקחו לי תרומה. הנתינה לה' היא בעצם לקיחה. הנתינה שלנו

מעוררת התקרבות ביננו לבין בורא עולם אפשר לקחת מכאן דרך ישרה בעבודת השם ובין אדם

לחברו.נתינה מולידה אהבה ובכדי לייצר קשרים וחיבורים יש צורך הכרחי להעניק וזהו תיקונו של

עולם, עולם חסד יבנה.

תנו חיוך לעולם – תקבלו חיוך חזרה. תנו צדקה לנצרכים ומעשרות – תזכו

להנהגה של מידה כנגד מידה. תנו אוזן קשבת והכלה – תקבלו אהבה ואהדה. מה שתזרעו זה

מה שתקבלו. הקב"ה טבע באדם יכולת נפלאה לתת ולהעניק לזולת.

הנתינה דורשת הקשבה והתמסרות

נתינה דורשת הקשבה פעילה והתמסרות המספקת שמחת חיים ושביעות רצון. המרכיב המרכזי בנתינה הינו הרצון להיטיב ולגמול חסדים. הנדבן גורם לשני אושר ומרגיש אף הוא כי חום מציף את ליבו. כמו כן הנתינה אינה רק צורך של "המקבל" כי אם גם צורך של "הנותן". הנתינה במערכת יחסים חברתיות מתבטאת באופנים שונים בהקשבה, בנתינת מחמאות, עצות, הדרכה, מלוי ציפיות וכדומה. המסר הערכי בנתינה, נמצא ביכולת לאהוב את השני באשר הוא, לספק לו את צרכיו המהווים עבורו עזרה ותמיכה. הסיוע הממשי והמועיל ביותר נבחן כאשר "הנותן" מאזין לבקשות של השני ומוכן להתייחס אליהן בחשיבות וכובד ראש. כמו כן חשוב לציין כי הנתינה היא לא רק ברגעי השראה של אושר והתלהבות אחד כלפי השני אלא באופן תמידי. משום שלדאוג לזולת, משמעות הדבר להבין את השני מתוך רגש של קירבה ורצון אמיתי להעניק לו את חסרונותיו,

מעלת הנתינה היא כאשר יש רצון לאהוב את הזולת ולהעניק לו בכנות ולא ממניעים זרים או כאשר הוא לא פנוי לקבל מסיבות כאלו ואחרות.

היכולת של האדם להגיע לנתינה ערכית ואמיתית נעוצה בהכרת הערך העצמי שלו כמקור השפעה לסביבה וכמובן בעבודתו הרוחנית. ככל שישכיל האדם להעשיר את עולמו הפנימי, כך יוכל להשפיע על סביבתו שפע טוב.

מעשה על נתינה וקבלה

תחילת המעשה בשנת תש"י, בישיבת חב"ד בתל אביב עבד אז טבח ושמו מתתיהו ישרלצ`יק. אז כבן ארבעים וחמש, שעשה את מלאכתו בחריצות וביעילות. הוא היה שתקן ולא הרבה לשוחח עם התלמידים. דבר אחד היה גורם לו להפר את שתיקתו – זלזול באוכל. כשהיה רואה תלמידים מותירים את החלק הקשה של הלחם, לא היה מסוגל להבליג ותמיד העיר להם.

פעם אחת שאלו אחד התלמידים, צבי שמו, מה מפריע לך כל-כך בהשארת שאריות הלחם? במבט חד השיב: "אילו היו לנו באושוויץ שאריות הלחם האלה, היינו מאושרים".

"אז מה כן היה לכם באושוויץ?", שאל צבי. בפליטת אגב השיב: "הכול אתה רוצה לדעת? אם הקב"ה יעזור, אתה תתבגר ואני אאריך ימים, אולי אספר לך".

שנים חלפו. צבי הקים משפחה. לפני פורים תשכ"ח נודע לצבי, כי מתתיהו ישרלצ`יק ואשתו הגיעו לגור בסמיכות אליו. פורים הגיע. צבי הכין משלוח-מנות יפה, וצעד לעבר ביתו של מתתיהו. במפתן הדלת עמד מתתיהו. הוא כבר היה קשיש ממראהו בימי הישיבה. חיוך של שמחה והפתעה האיר את פניו תוך כדי תנועת הזמנה סימן לצבי להיכנס פנימה. "באתי גם כדי לגבות ממך חוב ישן", אמר צבי.

"על איזה חוב אתה מדבר?", הופתע. צבי הזכיר לו את אותה שיחה קצרה לפני שמונה-עשרה שנה. "אה!", מלמל.  הוא ניגש למזווה, הוציא בקבוק וודקה ושתי כוסיות והתיישב. לאחר דיבוב קטן פתח מתתיהו את סגור ליבו, וסיפורו הכואב קלח מפיו בשטף, עד שלא היה אפשר היה לעצור אותו.

סוד ההישרדות באושוויץ

מדבריו עולה כי משפחתו הייתה ממשפחת האדמו"ר מפוריסוב. לפני המלחמה היה נשוי ואב לשבעה ילדים. כולם נספו. את תקופת המלחמה הוא שרד באושוויץ למרות הרעב, הקור, המחלות, עבודת הפרך, ההשפלות, ולבסוף שרד גם את `צעדת המוות`. וצבי שאל, איך החזקת מעמד? "הקב"ה רצה, אז שרדתי", אמר. "אבל באיזה אופן? "מתתיהו החל לספר:

"איתנו בבלוק היה יהודי מהולנד, פסיכולוג במקצועו. בתקופה הראשונה הסתובב בתוכנו מתוסכל לגמרי. `מה אני בכלל עושה כאן?!`, שאל שוב ושוב, `הרי כבר שכחתי מזמן את יהדותי, עד שבאו הגרמנים הארורים האלה`.

"כעבור זמן-מה התעשת והחליט שעליו לעשות משהו מועיל. הוא החל לאמן אותנו בתרגילים פסיכולוגיים להתמודד עם החיים במחנה.

"הוא גילה לנו את "פטנט ההישרדות", לדבריו, הדבר הפוגע יותר מכול בחוסנם הנפשי של האסירים, הוא הרעב. אנשים מקבלים את מנת הלחם הזעומה, קוביית הסוכר הקטנה וצלחת המרק הדלוח ומחסלים אותם מיד, וכעבור רגע שבה תחושת הרעב בכל עוצמתה.

כוחם של הדמיון והשפעה חברתית על בני האדם – נתינה מצילת חיים

"הוא הציע: `עליכם להחזיק את פרוסת הלחם ולדמיין כי זו החלה הטעימה ביותר שאכלתם אי-פעם, ולאכול אותה פירור אחרי פירור. ולבסוף, להשאיר חתיכה קטנה בכיס. גם את הסוכר לקקו לאט-לאט והשאירו ממנו פירור קטן. כשיהיה לכם ממש שחור בעיניים, תאכלו אותם. והמרק, אמרו לעצמכם כי זה התבשיל הטעים ביותר שטעמתם מימיכם. עליכם לשתות אותו לגימה אחר לגימה, במשך זמן ארוך ככל שתוכלו`.

"ואמנם, כעבור זמן קצר החלו האסירים בבלוק שלנו להרים את ראשיהם. עצותיו של הפסיכולוג סייעו להם להתמודד.  "מפקדי המחנה הבחינו בתופעה המוזרה, חשפו את הסוד וחיסלו את הפסיכולוג. אבל אני ורבים אחרים בבלוק כבר הפנמנו את תורתו. וכך הצלחנו לשרוד". כשנפרדו, הביט מתתיהו בצבי ואמר: "הקלת עליי מאוד. עצם העובדה שאנחנו יושבים היום, בארץ- ישראל, בפורים, ואומרים `לחיים`, זה הניצחון הגדול על אותו צר ואויב שביקש להשמיד, להרוג ולאבד"…

מטרת המשכן היא השראת השכינה באופן תמידי בעולם הזה הגשמי במובן הכללי, ובאופן פרטי השכנת השכינה בתוך כל יהודי, בכל אחד מישראל. השגת יעד זה מחייב אותנו, בני ישראל להיות שותפים מלאים בבניית המשכן ודבר זה מתבטא גם בנתינת התרומה שלנו למשכן.

במעשה הנתינה אנו למעשה לוקחים יותר ממה שאנו נותנים. כמאמר חז"ל

"יותר ממה שהעשיר עושה עם העני, העני עושה עם העשיר" או במקום אחר מוזכר, "יותר ממה שהעגל רוצה לינוק, הפרה רוצה להעניק". מהי ה- `לקיחה` שבנתינה? מהי ה- `קבלה` שבנתינה? נתינת צדקה, גמילות חסד עם הזולת מעניקה לנו, מעבר למצווה עצמה, תחושת סיפוק נצחית ומידית, שערכה לא נמדד בכסף. כספו של אדם אשר עמל עליו קשה, ולא אחת אדם שם נפשו בכפו כדי להביא פרנסה לביתו, ולכן כספו נוגע לו בעצם הנפש ממש, וקשה עליו לתת לזולת, לנזקק. זהו טבע האנושי. אך על האדם לדעת כי ברכישת ובהשקעת כספו בעצמו בלבד תחושת הסיפוק הינה זמנית בהחלט, יום יומיים, חודש חודשיים. אך כשעושים חסד עם הזולת, עם משפחה נזקקת שיש להם אוכל לחג, או עזרה ליתומ\ה בהקמת בית בישראל , מעבר למצווה הגדולה, יש כאן סיפוק נפשי נצחי בראותך את ילדי המשפחה הנזקקת מחייכים, את היתומים מקימים את ביתם ואת החבר נושע מצרתו.

הנתינה היא בעצם קבלה

זהו "וייקחו לי תרומה", נתינה שהיא בעצם `לקיחה` אתה מקבל הרבה יותר ממה שאתה נותן, כשאתה נותן אתה בעצם נותן לעצמך, החסד והטובה היא לזולת אבל לך יותר.

הדברים אמורים ברובד של גמילות חסדים כפשוטה אך לא פחות בהתייחסות שבין אדם לחברו, ביו יהודי ליהודי. אנו שומעים בחדשות כל הזמן על גזירות חדשות, על חוקים חדשים בכנסת, תקנות בעירייה או בדברים שבין דתיים וחילוניים כשהמטרה לצערי היא, להפריד בין שכבות העם ולהקצין את הקטבים ביניהם.

מפרשתנו נלמד כי הנתינה היא קבלה. במקום שעינך תהיה צרה בזולתך או בחלק מסוים בעם, בואו ונתרום האחד לשני בואו ונשקיע מאמצים בחיבור בין חלקי העם, זה יהיה טוב לכולם, כל אחד בא עם הערך מוסף שלו וביחד זה כוח של אחדות גדול שכולם ייהנו ממנו.

ביכולתנו לשנות את פני החברה ליותר חיובית, ליותר חייכנית, ופחות הרסנית וזוהי נתינה שהיא לקיחה גם במובן האחר של `תרומה=הפרשה` הווי אומר כשאני נותן מעצמי אני מגביה את עצמי למעלה גדולה מאוד. כדאי לתת זו ההשקעה הטובה ביותר. אני אישית לא מתחרט על מה שנתתי לזולת, זה עושה לי טוב. תנסה!

שבת שלום ומבורכת

הכותב הרב אוריאל בלמס הינו יועץ חינוכי, מנחה הורים וקבוצות. בעל תואר A.M. מומחה למצבי חירום, משבר ואבדנות, ילדים ונוער בסיכון-זיהוי ואיתור, טיפול ומניעה בנשירה. תואר ראשון בחינוך, תואר שני בניהול מערכות חינוך. מאמן אישי ומוסמך NLP, מרצה מומחה לגיל ההתבגרות, חבר הנהלת איגוד ענ"ף