את המשמרת שלה היא סיימה…. עכשיו זו המשמרת שלנו!
קראו לה "המיילדת של צפת" כל יולדת באזור הייתה נרגעת כשדנה בן שושן מתנדבת איחוד הצלה סניף גליל הייתה מגיעה לביתה עוד לפני האמבולנס, דנה הייתה זמינה בשבילן בכל שעה ביממה, דנה הייתה צנועה ואהובה מאוד בכל העיר, לאחר כל מקרה חירום היא הייתה מספרת על הזכות שיש לה שהיא יכולה להציל עוד חיים באיחוד הצלה ועודדה את בעלה גם לעבור הכשרה ולהתנדב באיחוד הצלה.
דנה בן שושן הייתה רק בת 32 כשאוטובוס פגע ברכבה ופצע אותה אנושות כשחזרה לבית ממשמרת ארוכה של הצלת חיים בבית החולים בו עבדה כמיילדת מסורה בחדר הלידה והייתה אהובה מאוד על המטופלות והצוות, דנה שהייתה האור וההצלה אצל נשים רבות והצילה חיים מידי יום נלחמה על חייה בתאונה טראגית
"אמא איפה את? אני מתגעגע!"
בשעת בוקר מוקדמת הם שמעו נקישות בדלת, הם ידעו זו לא אמא, לאמא יש לה את הנקישה המיוחדת שלה בדלת, אלו היו מתנדבי יחידת חוס"ן (חירום וסיוע נפשי) של איחוד הצלה שהגיעו לבשר את הבשורה הקשה מכל
איך מסבירים ליתומים שאמם האהובה לא תחזור עוד?
איך מסבירים לילד בן ארבע על תחיית המתים?
מאז, העיניים שלהם שורפות מבכי, אנשים זרים להם נכנסים ויוצאים לניחום אבלים, מספרים על אמא סיפורי חסד והצלה שהם לא מכירים על אמא שחשבו שהכירו כל כך טוב.
עכשיו הם מחכים רק שהשקט יחזור ואמא תנקוש בדלת את התיפוף הקבוע שלה ותקרא בקול שמח "ילדים חזרתי לבית!"
כמה כוחות נפש נדרשים כדי לקום מהטרגדיה הזו?
הם נשארו לבד בעולם, בלי אמא דואגת ואוהבת, שהייתה מרכז החיים שלהם!
נשאר להם רק להתגעגע לאמא שתיתן נשיקה על כל נפילה וחיבוק על כל קושי, בלי אמא שתכין אותם למבחן ותשמח איתם תחת החופה, אנחנו חייבים לעזור להם!
* התרומה מוכרת לצרכי מס לפי סעיף 46, קבלה תישלח במייל מיידית
