ביתנו החדש – עניין של תדמית
באחד המאמרים האחרונים, עסקנו בחינוך ואמירת האמת בגילאים קטנים, כאשר ילדים בגילאים אלה אף שהם אומרים דברים הרחוקים מן האמת, אין בכך כוונה לשקר, משום שהילדים הקטנים חיים בעולם של דמיון ו'מסדרים' את המציאות כפי דמיונם הפורה.
במה – מגזין תוכן
הרב אבנר קוואס שליט"א
היום נטפל בגילאים גדולים יותר.
כשאנו ההורים מרגישים שהילד משקר, או לא מספר את כל האמת, אסור לנו לומר לו שקרן, רמאי, וכדומה. זוהי ביקורת סטיגמטית. אנו מצמידים לו תארים של שקר ורמאות ומייאשים אותו מלתקן ולהשתפר.
כשאומרים לאדם 'שקרן!', הפירוש הוא שכך הוא נולד וכך הוא ימשיך ואין לו שום סיכוי להשתנות, משום שזה הטבע שלו.
אבל אם נאמר לו, 'למה אתה משקר?' זה יותר טוב, כי 'משקר' זהו דבר רגעי, שיכול לעבור ולחלוף. במילים אחרות: עכשיו שיקרת, מחר תאמר את האמת.
***
ישנה אפשרות נוספת לומר את הביקורת בצורה טובה יותר: 'למה לא סיפרת לנו את כל האמת?' הילד בביקורת כזו שומע את המילה 'אמת'. צורת ביקורת כזו אינה פוגעת בו ומעליבה אותו, וגם מדרבנת אותו לומר רק אמת.
לאחר פעולת התוכחה עלינו לעבור לשלב ההפנמה. לומר לו במספר הזדמנויות שהוא ילד אמין, שאנו נותנים בו אמון. אפשר להפקיד אצלו חפצים שישמור עליהם, כיון שהוא ילד נאמן ואמין אינו משקר.
כדאי מאוד גם לתגמל אותו על אמירת האמת, אפילו שהמעשה שהודה בו לא היה טוב. לדוגמה: ההורים לא היו בבית בשעת ההשכבה לשינה ובקשו מהילד לישון בשעה שבע.
למחרת שואלים אותו הוריו, 'ישנת בזמן?', הילד יכול בקלות לומר 'כן!', והם לעולם לא ידעו אם זה נכון או לא. אבל הילד ענה: 'לא, ישנתי בשעה שמונה'.
אמנם הילד עבר על ציווי הוריו, שזה מעשה לא נכון ולא טוב, אבל הודה על האמת, הוא לא שיקר. תגובת ההורים צריכה להיות: 'אסור לך לעבור על דברינו, אמרנו בשעה שבע – אז בשבע. אבל כיון שאמרת לנו את האמת, ניתן לך פרס!'
בתגובה כזו הילד יתמיד לומר את האמת כי זה משתלם. הוא גם לא ירצה לשקר, כדי לא לאבד את התדמית הטובה של הוריו כלפיו.
בשבוע הבא נלמד בע"ה מתי להעניש על שקר.
