ימי השובבי"ם
שנה אחת התבטא מרן: ימי השובבי"ם אין אחד שלא מבין שהוא זמן שחובה להתחזק בו ועיקר החיזוק הוא להרבות בלימוד התורה
במה – מגזין תוכן
הגאון רבי משה יהודה שניידר שליט”א
החברותא של רבן של ישראל מרן הגראי”ל שטינמן זצוק”ל
יום אחד, בבואי להיכנס לקודש הקדשים אצל רבינו מרן זצוק"ל, הנני רואה את מרן יושב על המטה בצד (כדרכו בשנים עברו) ובוכה בדמעות, דמעות של ממש, וכנחלי מים נוזלים מעיניו. נשתוממתי על המראה, מה קרה? ואני שומע אותו מתאונן בצער נורא, וחושב בקול "מה עושים?", ואני מתבונן על מה רגזה הארץ? עד שאני שומע שמדבר מרן זצוק"ל, על מצב הכשרות במקוואות ברחבי הארץ, שאין עליהם פיקוח, ולאחר שבונים את המקוה, סומכים על חזקה שהכל נשאר כמות שהיה. ולדאבוננו המצב לא תמיד נשאר כמות שהיה… ונמצאו בעיות חמורות מאד, עד שבאחד המקוואות, נמצא אוצר מי גשמים "ריק", פחד! ועל זה יושב מרן ובוכה ללא הפוגה בדמעות שלא ניתן לתאר במילים, האיך מצילים את המצב. והדברים הגיעו למרן על-ידי שלוחו של הגאון האדיר רבי אברהם גנחובסקי זצוק"ל.
מיד פנה מרן ליהודי יקר מאד, שלא זכה הרבה שנים לזש"ק, ואמר לו שאם יסייע להעמיד פיקוח על הכשרות "בוודאי יפקד בזש"ק", כך היה לשונו הטהור באידיש "ער וועט זיכר נפקד ווערין". וכן הורה לי לעזוב שעות רבות של לימוד כדי לנסוע ולפקח על המקוואות ברחבי הארץ (וכמה פעמים אף בחו"ל) ומעת לעת היה דורש ומתעניין על הפעילות, ולא היה מרפה בשום אופן. וכאשר שמע ממני לפעמים שאני רוצה למעט את הפיקוח מחמת ביטול תורה, אמר לי "אין לך ביטול תורה", והרגשתי מה שאמר לי מרן שר התורה שליט"א כמה פעמים בשם מרן החזו"א זצוק"ל, שזוהי המצוה הכי גדולה בדורנו.
• • •
הרבה הכרעות גדולות לקח מרן על כתפיו, על אף שבדרך כלל היה ירא הוראה מאד. וכן שלחני הרבה פעמים לרבני ערים כדי לדבר עמהם על הדבר, שמוכרח שיהיה פיקוח סדיר על כשרות המקוואות. ואף שלח עמי ברכות בכתב ובעל פה, כדי לכבדם.
וברוך השם חפץ ד' בידו הצליח, ובמשך למעלה מעשר שנות פעילות, זכה כלל ישראל למאות רבות של מקוואות שנעשים בתכלית ההידור, ושומרים עליהם במעקב על הידורם המלא.
והוראתו ברורה שחובתינו לראות שיתקיים "ארץ ישראל טהורה ומקוואותיה טהורים", ואין הבדל מי בונה, או משפץ את המקוה, ובין אם הוא מקוה ציבורי או פרטי, כולל גם מקוואות "כלים", כל ששם "מקוה" עליו, חובה שיהיה בתכלית ההידור.
וכידוע מילה של מרן כובשת כל אחד מישראל, מכל העדות והחוגים הקרובים והרחוקים. וכל מקום שיהיה, אם בגבולות צפון הרחוק, או בקצה הדרומי בגבולות מצרים, כשהיה נידון הילכתי ולא הגענו להבנה הדדית, מילתו של מרן הייתה מכרעת בלי עוררין.
• • •
הנני רואה את מרן יושב על המטה בצד ובוכה בדמעות, כנחלי מים נוזלים מעיניו. נשתוממתי על המראה, מה קרה? ואני שומע אותו מתאונן בצער נורא וחושב בקול "מה עושים?"
ומעשה בעיר דרומית רחוקה מאד, שקשה שם מאד עם גשמים, ולא היה שם מקוה כלים, ובנו בעשר אצבעות בימות הקיץ מקוה כלים מהודר, ולאחר הבדיקה שהכל כדת וכדין, רצו להביא "קרח" באופן הכי חלק ששייך כמובן. אמרתי להם שדבר כזה צריך היתר ממרן, כיון שזה דבר מורכב מאד מאד, וכפי שראינו כמה חושש ורועד מרן החזו"א זצוק"ל, בספרו שלא להשתמש בהבאת קרח למקוה. וחזרתי לבני ברק ושאלתי את פי מרן, ואמר לי שאין מקום להקל מחמת שזה מקוה "כלים", גם אם נמצא סיבה להקל בשעת הדחק מאד, בכל זאת אנשים יודעים דבר אחד "מקוה", וכשרואים שהקילו להביא קרח, ילמדו מזה למקוה חמור יותר, והמכשול גדול.
וכן יצא חוצץ באופן נחרץ נגד עשיית מקוואות בצורה טרומית, ומקוואות העשויות מלוחות פלסטיק וכדומה, ואף שטענו שיכול להציל
מאיסורים חמורים במקומות רחוקים שאין שם מקוואות, התבטא בתקיפות כי גם לולי פסול שאובין על-ידי חז"ל הקדושים, היה אפשר להציל הרבה ממכשול, ובכל זאת גזרו על כך.
ועוד הרבה יש להאריך בזה, וקצר הגיליון מהכיל, אך היות וימי השובבי"ם הוא זמן של תיקון ותוספת במעלות הטהרה, הזכרנו מעט על קצה המזלג, מעניין זה שמסר מרן נפשו לדבר, וזכו לו מן שמיא. ויהי רצון שימליץ טוב בעדנו להמשיך לזכות לטהר את ישראל.
• • •
אמנם עיקר העיקרים מה שעלינו לעשות בימי השובבי"ם, לימדנו מרן בכל שנה מחדש, שעיקר התיקון הוא להתחזק "בלימוד התורה", וכפי שנצטט בע"ה מכמה שנים. שנה אחת התבטא מרן בלשון חזק כזה: ימי השובבי"ם אין אחד שלא מבין שהוא זמן שחובה להתחזק בו, ועיקר החיזוק הוא, להרבות בלימוד התורה. ושנה אחרת אמר: מתחילים עכשיו ימי השובבי"ם, ויש להתחזק בהם בתורה ומעשים טובים, כי כל מצוה שעושים בימים אלו מסוגלים יותר לתיקון החטא. וכמו שכתב בכתר ראש בשם הגר"א, כי על-ידי לימוד תורה מתכפר, ואין צריך סיגופים וכו'.
ועיקר ההשקעה צריכה להיות "בעמל ועיון להבנת עומקה של תורה", כי אין לדמות כלל הלומד בשטחיות ללומד בעומק, כדמוכח מנדרים (ח.) דהשכינה שורה יותר על מי שלומד בעומק.
ושנה אחת מיד במוצאי שב"ק ויחי, לאחר הבדלה, החל לדבר כי מתחילים כעת ימי השובבי"ם וצריך להתחזק כל אחד כפי יכולתו בעיקר בתורה. ולמחרת הרחיב הדברים שיש להוסיף בלימוד התורה, אם בלימוד לעומקה, או להוסיף זמן של לימוד. ואמר שאין לך אדם שאין לו מה להוסיף בתורה, אפילו מי שלומד יומם ולילה, בכל זאת ימצא מתי להוסיף. וכשנשאל אם עדיף תענית אכילה או תענית דיבור, אמר שתענית "דיבור" עדיף. והרבה מאריך רבינו בחובת שמירת הדיבור בפרט אצל בני תורה ש"אין כוחם אלא בפה", וצריכים לשמור את כלי זיינם בטהרה.
והיה משבח את אלו שמקבלים עליהם שמירת הדיבור לכל הפחות בשעה הראשונה של הסדר, שיש בזה כמה מעלות:
א. שמירת הדיבור,
ב. מתחזקים על ידי זה יותר בתורה, ובדרך כלל זה מועיל כבר לכל הסדר, שהוא אחרת לגמרי.
יתן השי"ת שנזכה להרבות גבולות הטהרה העצמי שלנו, על- ידי התגברות בתורה ועמלה, ועל ידי זה נזכה שתתרבה הטהרה בכל כלל ישראל, ויקוימו כבר דברי רבי עקיבא "מה מקוה מטהר את הטמאים, אף הקב"ה מטהר את ישראל".
