דמעות של מי

חלק א'

הרב אוריאל בלמס
מרצה ויועץ חינוכי

אני נוהג לקרוא לחדר הטיפול שלי "מכבסה" היות ושם מתקבצת הכביסה המלוכלכת ויוצאת המון ג'יפה נפשית. תמיד ימצא שם מים (וכוסות) טישו כמובן וחומרי ניקיון.

בטיפול פסיכולוגי, כמפגש מול נפש חשופה ומטענים דחוסים של רגש, המטפל עלול למצוא את עצמו מעורב יותר מדי. להתעמת עם מצוקותיו שלו, לפתוח פצעים ישנים, ולפעמים גם אויי גיוועלד להתאהב.

התוצאות, בכל מקרה, עלולות להיות הרסניות.
סופרוויז'ן והדרכה צמודה, מודעות עצמית לחולשות והיכרות עם כללי האתיקה הם חלק מהגדרים והסייגים ההכרחיים אבל זה לא מספיק.

אדיר ידידי הוא פסיכולוג החווה משבר מטלטל. חיי הנישואין שלו ומשפחתו עוברים תהליך כואב של התפוררות והתפרקות.

תחושת האובדן יחד עם הצפת הרגשות המערבלת מחברת אותו לעוד אבידות נוספות שחווה במהלך חייו.

מהיכרותי את אדיר, אני יודע שחייו המוקדמים לא חלפו עליו בקלות.
באותו הזמן אדיר מנסה להמשיך בשגרה ולהחזיק את עצמו ככל האפשר מעל המים.
הוא מקבלת לטיפול את נורית, שגם היא, כמוהו, כבר חוותה אובדן, אמנם מסוג שונה אבל עדיין אובדן.
נורית איבדה את אביה לפני מספר חודשים. הכאב והצער על אביה שכה הייתה קשורה אליו עדיין בוערת בתוכה ולא נותנת לה מנוח. המציאות כפי שעלתה מנורית נשזרה במציאות חייו המתפוררים של אדיר.
האינטימיות הדחוסה של חדר הטיפול הציפה בו חוויות פנימיות של כאב, בדידות וחוסר אונים. לא תמיד קל לו לזהות מה הכאב של עצמו. עכשיו הוא מתקשה לזהות מה עובר על המטופלת שלו.
כך קרה שבאחד הטיפולים בהם נורית הביעה את כאבה על פטירת אביה, היא תיארה במילים כמה שהיא זקוקה לו, לאותה כתף חמה וחזקה תומכת ומכילה, געגועים לרגעים בהם הניחה בבטחה את הראש על כתפו של אבא. פעמים התרפקה ופעמים התפרקה.

אדיר הרגיש כיווץ עמוק בתוך תוכו, הוא רצה לשתף אותה על תהליך האובדן שלו, על איבוד עצמו וביתו הפרטי. גם הוא זקוק עכשיו לכתף חמה תומכת ומחזקת, להתרפק ולהתפרק.
הוא גם זקוק לטיפול.
כמעט ואמר לה אבל איך שהוא הצליח לשלוט ברגשותיו ולבלום את עצמו. אדיר הוא פסיכולוג מיומן ומוכשר אבל הוא לפני הכל בן אדם. ועל אף שבתוך תוכו יש ילד קטן / נפש בהמית הישרדותית הזועקים הצילו. הוא הצליח להשאר מאוזן ואפקטיבי, מקצועי ויעיל במפגש הטיפולי עם נורית.

"בדרך כלל זה לא אמור להיות כך", יאמרו מטפלים רבים. אבל לכל כלל יש יוצא מן הכלל.

יש מקרים שבהם המטופל מוצא את עצמו בתפקיד המטפל מול המטפל.

כמוהו יש גם אנשי טיפול רבים אחרים.
סיפר לי מדריך מטפלים, כי אחת המטפלות שתחתיו חוותה משבר בזוגיות. היא הייתה בדיכאון ולא הייתה מסוגלת להמשיך לטפל. כמדריך הוא היה אמפתי מאוד למצבה. מצד המוסריות המקצועית אותה מטפלת הייתה צריכה לקחת חופשה ללא תשלום, כי היא לא הייתה מסוגלת לעבוד באותו שלב של חייה בטיפול רגשי. הבעיה הייתה שהיא לא יכלה להרשות לעצמה לעשות זאת, מסיבות כלכליות. לכן הוא קיבל החלטה יחד איתה שהיא תעשה רק אבחונים ופעולות שיש בהם פחות מעורבות רגשית.
במקרה אחר, מטפלת שהייתה בעיצומו של תהליך גירושין לא יכלה לעמוד בעומס הרגשי הכרוך בטיפול, ובאחת הפגישות עם מטופל, כשחשה הצפה רגשית גדולה, היא איבדה שליטה על המתרחש והחלה לבכות במהלך הטיפול.

מקרים כאלו ודומים להם מעלים בכל פעם מחדש שאלות אתיות ופרקטיות בקרב אנשי המקצועות הטיפוליים: מה קורה כשהמטפל זקוק לטיפול ואינו מטפל בעצמו? מה צריך לעשות כשהוא מגיע עם חולשותיו לקליניקה ועדיין מטפל בזולת? מתי עליו לבטל את הטיפול? האם עליו לבטל טיפול כשהוא חש שהוא לא במלוא הנתינה – או רק כשהוא מגיע למקרה קצה שבו הוא אינו יכול מסוגל לקבל במטופלים?

ובכלל, מי מציל את המציל מטפלים הם בני אדם שבחרו לעסוק בעולם הנפש, ולא אכנס למחקרים על המניעים של האדם בבחירות חייו ובוודאי באלו המקצועיות. מספיק שנזכור כי מדובר באנשים בעלי רגש וחולשות ואינם חסינים מפני פגעי מצב הרוח ובני אדם.

עולם הטיפול הנפשי הוא עולם מסקרן ומרתק. מי שמבין את הפוטנציאל שיש בתוכו יודע לתאר עולם שלם המגלם בתוכו גילויים מסעירים והארות נחשקות. תעצומות נפש ואנרגיות אדירות.
אבל….. כן יש אבל!
יש בעולם הזה המון סכנות וסיכונים, פגעים רעים תשוקות וחשקים, הרבה יותר מכל תחום אחר.
הסיכון הגדול טמון בכסא המטפל – כאשר המטפל יושב על כסא המטפל הוא בתפקיד. לעשות טעויות במסווה טיפולי ולדמיין במשחקי הכס, זה כבר לא שריטה קטנה בנפש, זה עלול לפעור פי תהום וגיהנום של מטה, למטפל ולמטופל.

המשך בחלק ב'

הכותב הרב אוריאל בלמס הינו יועץ חינוכי, מנחה הורים וקבוצות. בעל תואר A.M. מומחה למצבי חירום, משבר ואבדנות, ילדים ונוער בסיכון-זיהוי ואיתור, טיפול ומניעה בנשירה. תואר ראשון בחינוך, תואר שני בניהול מערכות חינוך. מאמן אישי ומוסמך NLP, מרצה מומחה לגיל ההתבגרות, חבר הנהלת איגוד ענ"ף