נשימה לנשמה – ואיגדת לבנך

רעיון חינוכי לחג הפסח

הרב אוריאל בלמס
מרצה ויועץ חינוכי

כבכל שנה ושנה ניסב כולנו לשולחן ליל הסדר ונקרא בשמחה ובמנגינה את ההגדה, נעסוק בענייני השיעבוד והגאולה ובתוך כך גם נזכיר את ארבעת הבנים:
"אחד חכם, אחד רשע, אחד תם ואחד שאינו יודע לשאול".

רביעיית הבנים המוזכרת בהגדה מגוונת, ומייצגת באופן כוללני ארבע סגנונות של בנים, אשר עם כל אחד מהם יש לעבוד באופן שונה ומותאם.
ובכל זאת, גם מול הרשימה הרב-גונית הזו יש מקום לשאול, אלו עוד גוונים של בנים עדיין לא כלולים בהגדה? אלו בנים ובנות אינם נכללים בחלוקת הבנים המפורסמת?

למרות המאפיינים של ארבעת הבנים המוזכרים בהגדה בסופו של דבר הם משתייכים אל ליל הסדר, גם אם בדרכים עקיפות כמו העימות עם הבן הרשע וההתייחסות לשאינו יודע לשאול.
והשאלה נשאלת ומה עם אלו שכלל לא נמצאים בעניין הסדר, ואלו שאינם מחוברים למהות החג בכלל?
ומה עם אותם בנים אבודים המשוטטים בארצות אשור ונידחים במדבריות מצרים?

ובכן תפקידינו כהורים ומחנכים וכמבוגרים משמעותיים ואכפתיים ליטול בידינו את מקל הנדודים ולשאת על שכמנו את התרמיל הבלוי ולצאת למסע חיפוש אחרי אותם הבנים האבודים. עלינו לחפש אותם עם נר ונוצה בדקדוק רב בחורים ובסדקים בביבין בשיחין ובמערות, בחושות ובזולות בצמתים ובכיכרות, לחבק אותם להאיר להם פנים להזמין אותם אלינו ולפנות להם מקום של כבוד סביב שולחן הסדר.

הבן האובד – הבן החמישי

הרבי מחב"ד מיסב את תשומת לבנו לבן שאינו מוזכר בהגדה. הבן החמישי, וכך הוא מסביר,
הבן החמישי הוא הבן האובד של היהדות, מי שכל-כך התרחק ממנה שהוא כלל לא מעוניין להגיע לסדר, ואולי אפילו אינו יודע על קיומו. הוא חי לו אי-שם בעולם הגדול, שקוע בענייניו, מנותק לגמרי ממורשתו וחגיו. חובה על כל מי שחוגג את ליל הסדר לחפש את אותם 'בנים חמישיים',

חובה עלינו להרבות בהם אהבה מקרבת ולהכין את עצמנו ודעתינו למענם.

פירוש ידוע על ארבעת הבנים מסביר שהם מייצגים ארבעה סוגות בעם ישראל, המבטאים תהליך של זיקוק ובירור פנימיים:

החכם מסמל את הקבוצה של מעבירי הלפיד ומעתיקי השמועה אלו הקשורים באופן חזק ואיתן ליהדותם לתורה ומצוותיה, הם ה'תלמידי חכמים'.

הרשע מייצג את הקבוצה המורדת בדרך התורה באופן מושכל ומופגן ובגדר מומרים להכעיס ומתרחקים ממנה ומשמירת מצוותיה.

תם התם מייצג את קבוצה בני הדור השני לרשע, אלו שאינם מתנגדים ליהדות בחריפות של הוריהם אך גם אינם יודעים עליה רבות, אלו בגדר תינוקות שנשבו.

שאינו יודע לשאול מייצג את אלו שלא גדלו על רקע של מרידה בדת, הם כה מנותקים ממנה עד כדי כך שאינם יודעים איך להתחיל לשאול עליה שאלות. הם חסרי זהות דתית ואמונית. הם מתרחקים מהדת מחוסר עניין ומודעות אף יותר מאבותם ואפילו אינם טורחים להגיע לשולחן הסדר ולציין אותו גם לא מצד הפולקלור.
עם כל הניתוק הזה עדיין הניצוץ היהודי קיים בהם, מובא בכתבי החסידות כי בבנים אלו טמון כוח גדול מאוד ובעת התעוררות הלב הם יכולים למצוא בעצמם כוחות מיוחדים ועוצמות אדירות של השפעה, כאלו השייכות רק לעידן הגאולה.

כאשר הבן מגיע סוף סוף אל שולחן הסדר ונשמתו מתחברת להארת החג הוא מביא איתו את כל המטענים והכוחות שלו ובאמצעותן מרומם את עצמו ואת נשמתו טפח אחר טפח למעלה בקודש,

הבן החמישי האבוד

הוא הבן השרוי בתהליך חיפוש עצמי, מלאך שבור כנפיים המדדה בין הרים וגאיות למצוא לנפשו מרגוע ולרגליו מנוחה.
הבן החמישי הוא אותו בן שאנו נוהגים לתת בו סימנים, נושר, שבבניק, דתל"ש, פורק עול, מקולקל ועוד כהנה והכנה מסבלות מצריים.
הבן הזה מייצג דור של נשמות טהורות הצמאות לתוכן ועומק לדרך האמת מתוך הבנה וחיבור. זהו דור של "ליבא בעי"

הבן החמישי הוא הבן של כולנו, זהו הבן יקיר לי אפרים ילד שעשועים וכמידי דברי בי המו מעיי לו, וכשזכרונו עולה בנו בשאלת מה נשתנה הדמעות פורצות מתוך הלב הקרוע והרתוח וזועקות בקול גדול "ריבונו של עולם רחם נא עליהם", תעשה שגם הם יוכלו לשוב ולומר בקרוב "הלילה הזה כולנו בני חורין"

הבן החמישי אינו מופיע בהגדה ולא כשגגה שיצאה מתחת יד הסופר. הבן החמישי דורש התייחסות אישית ונמרצת שאינה נדרשת לשני פנים. ההתייחסות אליו כה מתבקשת מאליה שאין צורך להעלותה על הכתב מתוקף נחיצותה, ובכל זאת פטור בלא כלום אי אפשר, על כן מידי שנה עולה זכרונו לפנינו שוב ושוב, זיכרון כואב ומעורר לפעול בכל הכוח בכדי להשיב בנים לגבולם
דומה כי הבן החמישי מגלם בתוכו את כל אותם בנים הנעדרים מליל הסדר, ואין צורך להוסיף עליו.

אך אם נהרהר ביתר תשומת לב, נבחין שישנו סוג נוסף של בן שאינו בדיוק משתתף בסדר כמו ארבעת הבנים הראשונים, אך גם אינו ממש נעדר ממנו כמו הבן החמישי. זה הוא בן שישי

הבן המלומד

הבן המלומד אמנם מגיע אל שולחן הסדר ויושב סביבו, אבל נוכחותו היא כמשקיף חיצוני המתעניין וחוקר מבחינה לוגית ומדעית את ענייני החג וההדגה.

הבן הששי הוא מלומד מנומס ואדיב. הוא בוחן את החיים בעין של חוקר ופילוסוף ומבקש לבצע את עבודת המחקר שלו בין היתר גם על מהות החג ומאפייני המסובים, חמשת הבנים הקודמים. לשם כך הוא מגיע לסדר, מיסב לשולחן ואף משתתף בקריאת ההגדה ובאכילת המאכלים המיוחדים אך בשל מחויבותו לאובייקטיביות הוא שומר על ניטראליות ומהזדהות יתר מדי, הבן הששי הוא איפוא כעין 'נוכח-נעדר', ועל כן אינו משתייך לארבעת הבנים הראשונים וגם לא לבן החמישי, ומהווה קטגוריה בפני עצמו.
על המצב הזה פירש הבעש"ט את הפסוק "ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא" [דברים לא, יח'] "כאומר שההסתרה הגדולה ביותר הוא כאשר הסתתרותה של האלוקות מפנינו בעצמה נסתרת מאתנו, כאשר אנו מדמיינים לעצמנו שאנו קרובים אליה".

גם לבן הששי יש תקנה. כי לאחר שמצליח הבן המלומד להחלץ מהשעבוד החמקמק וכלוב הזהב בו היה נתון, הוא יושב לכתוב פירוש על ההגדה. אף כאן הוא מאמץ מבט-על ביחס לחג ולמשתתפיו ומבקש להכלילם במבנים סדורים; אך הפעם אין ההסתכלות שלו חיצונית כבעבר אלא פנימית לה, הוא מבקש לעמוד על טעמם הפנימי של הפרטים השונים, לא רק לאפיין אותם מבחוץ או לעשות להם רדוקציה לתהליכים נסיבתיים חיצוניים. הוא מנצל את כישוריו הלמדניים להפוך בה ולהפוך.

נשים לב שכעת שהוספנו את שני הבנים, ניתן להשלים כביכול את רצף הבנים שבהגדה באופן זה: "אחד חכם ואחד רשע ואחד תם ואחד שאינו יודע לשאול"… ואחד אובד ואחד מלומד".

ששה בנים, ששה קצוות שש כנפיים מחוברות

עניין ליל הסדר – והגדת לבנך עיקרו של ליל הסדר להנחיל את אמונת הבורא לדור ההמשך. "והגדת לבנך ביום ההוא לאמר".

בכדי להנחיל את תורתינו הקדושה לדור ההמשך ולהעביר להם את לפיד הדורות הלאה בנאמנות, חובה עלינו המבוגרים האחראים לדאוג שכל הבנים יהיו מחוברים בהובלת לפיד האמונה ובל ידח ממנו נידח.
אסור לנו ליפול בשאננות ולייאוש וגם לא להסתפקות בפח השמן הטהור-שבט לוי חובשי הספסלים בעולם התורה.

עלינו לכתת רגליים בכל אתר ואתר ולקרב כל בן אובד ומתלבט אל להט האמונה ולהבעיר בהם את ניצוץ האהבה והאמונה.

אין הלפיד מאיר כראוי כאשר חלקים ממנו נושרים ארצה

כל עניין הבנים בהגדה מתזכר אותנו מחדש ומזרז את כולנו לסמוך את הנפולים ולהקים את הנופלים.

לכל אחד מששת הבנים תכונה מיוחדת משלו,
בכוחו שכל אחד מהם להוביל את שרשרת הדורות אם רק ישכילו להשתמש בתכונה המייצגת אותם.

החכם – בחכמתו בתבונתו ובשקידתו
הרשע – בעזות דקדושה
התם – באמונתו התמימה
שאינו יודע לשאול – בשתיקה מול הספקות והנסיונות
האובד – בחכמת החיים והכרת תחבולות היצר
המלומד – בדרישה ובחקירה אל דרך האמת ללא פשרות

קערת הסדר מרכיבה בתוכה ששה פריטים ואולי ניתן לסדר אותם על דרך מליצה כנגד ששת הבנים.

חזרת – כנגד החכם
מסמל את החריפות הלמדנית והתורנית

כרפס – כנגד הרשע
מסמל את תהליך השיעבוד והגלות התחכמות ואיבוד השייכות הלאומית

ביצה – כנגד התם
מסמלת רדידות שטחיות
וחוסר התבוננות בפרטים

חרוסת- כנגד שאינו יודע
לשאול מסמלת עירוב של טוב ורע טיט ומים מר ומתוק

מרור – כנגד האובד
מסמל את הקושי והמרירות המלווים בתהליך החיפוש העצמי ואובדן הדרך

זרוע – כנגד המלומד
מסמל את התפיסה העיונית שלו. חוזק מחשבתי ודרך חקירה תקיפה ומקובעת

את כל אלו אנו מניחים על שולחן הסדר בקערה אחת עם ג' המצות המסמלות את שלימות העם כהנים לווים וישראל. ומעליהם כיסוי המפה המסמלת את הרמוניה והאחדות תחת אותה אמונה ובצילו של אבא אחד, אבינו שבשמים.

בזמן שנותר לנו עד ליל הסדר יש באפשרותינו לנצל את הזדמנויות ולקרב לבבות
כך שבליל התקדש החג יהיה שולחן הסדר שלם ורצוי לפניו יתברך, וסביבו כל הבנים והבנות השבים הבייתה אל השולחן שממנו גלו.

יהי רצון שנזכה כולנו לחג פסח כשר ושמח ששים ושמחים בבנין שלם וכימי צאתך מארץ מצריים הראינו נפלאות.

הכותב הרב אוריאל בלמס הינו יועץ חינוכי, מנחה הורים וקבוצות. בעל תואר A.M. מומחה למצבי חירום, משבר ואבדנות, ילדים ונוער בסיכון-זיהוי ואיתור, טיפול ומניעה בנשירה. תואר ראשון בחינוך, תואר שני בניהול מערכות חינוך. מאמן אישי ומוסמך NLP, מרצה מומחה לגיל ההתבגרות, חבר הנהלת איגוד ענ"ף