ס'פאסט נישט…
הייתי ממש נבוך. זה היה מראה מאוד לא נעים. ראש הישיבה, עם הדרת הפנים היהודית המפורסמת שלו. היה ברור שמשהו כאן ממש לא נראה טוב. הוא לא ויתר לי: 'נו, אבי, מה אתה אומר? איך אני נראה, זה מתאים לי?'…
במה – מגזין תוכן
הרב אליאב מילר שליט"א
יו"ר ארגון "לב שומע"
במסגרת מאמצי לשיפור מאזן הכספים בארגון 'לב שומע', פניתי לחבר ששמעתי שהינו מכהן בתפקיד ממשלתי חשוב ובעל השפעה גם בתחום החינוך והשקעה בבני נוער. הגעתי למשרד ממשלתי בירושלים מסוג המשרדים שרגלו של אדם חרדי כמעט אינה דורכת. קיבלו את פני בסבר פנים יפות יותר משציפיתי וכשהזכרתי את שמו של ידידי, חבר לספסל הלימודים בישיבה, אורו פניהם: "כן, בבקשה כבוד הרב, מכאן"…
• • •
הוא ישב במשרד מכובד, כאשר ניכר על פניו ש'יראתו קודמת', בן ישיבה של ממש. הוא קיבל אותי בשמחה רבה, כשלפני הכול הרגשנו צורך להעלות זיכרונות מספסל הישיבה, 'ישיבת אור אלחנן', ומרבינו האהוב, ראש הישיבה הגאון הגדול רבי משה מרדכי חדש זצוק"ל.
"תראה", הוא פתח ואמר, "לי לא היה קשר חזק כפי שלך היה עם ראש הישיבה. אני לא בוכה אף פעם, אבל בלוויה שלו, בכיתי כמו תינוק, אין לי מושג למה".
"דבר אחד אני כן חייב לומר לך ואולי זה ישפוך אור מי היה ראש הישיבה בשבילי", וכך הוא מספר: "כשהגעתי לישיבה, הייתי בחור צעיר עדיין, מודרני, שבטוח שהוא יודע מה הכי טוב בשבילו, עם כל התסמינים החיצוניים של כיפה קטנה, תספורת מודרנית.
"ראש הישיבה זצוק"ל, קירב אותי אליו, המתין בסבלנות ומדי פעם פנה אלי בחיוך אבהי: 'אבי, מה יהיה עם הכיפה'. כך, באהבה גדולה.
"לא ממש התרגשתי וכל פעם התחמקתי באמירה כזו או אחרת. לאחר כשנתיים שלמדתי בישיבה, נכנסתי מוקדם לתחילת סדר ב'. ראש הישיבה כבר ישב במקומו הקבוע, בספסל בסוף בית המדרש, וכהרגלו למד בנעימה מתוקה.
"כשראה אותי, קרא לי בחיוך אוהב לשבת לידו. התיישבתי ולפתע הוא עשה משהו מאוד מפתיע: החליף איתי כיפה. הוא הניח על ראשי את כיפתו הגדולה עם הסרט ועל ראשו הניח את כיפתי הקטנה המביישת, הוא פנה אלי ואמר: 'נו, מה אתה אומר אבי, איך אני
נראה?'…
"הייתי ממש נבוך. זה היה מראה מאוד לא נעים. ראש הישיבה, עם הדרת הפנים היהודית המפורסמת שלו. היה ברור שמשהו כאן ממש לא נראה טוב.
הוא לא ויתר לי: 'נו, אבי, מה אתה אומר? איך אני נראה, זה מתאים לי?' "לא ידעתי מה לומר, הוא המשיך להצליף בי באהבה: 'אבי, אתה מבין – ס'פאסט נישט'…
"לא היה צריך להסביר לי, כל 'אוראלחונניק' יודע מה זה 'ס'פאסט נישט', זוהי הזעקה הגדולה ביותר לבן הישיבה תוצר סלבודקה. 'זה לא מתאים'…
• • •
לא היה צריך יותר מכך. עד היום המילים הללו מהדהדות בי. קמתי ואמרתי לראש הישיבה: "עכשיו אני הולך לקנות כיפה" ויצאתי בסערה מבית המדרש.
האמירה זעקה בליבי וזועקת עד היום. קניתי את הכיפה הגדולה ביותר בחנות, 'מספר עשר' עם סרט, הנחתי על ראשי, שילמתי ויצאתי חזרה לישיבה.
כשנכנסתי לבית המדרש החלו הפרצופים של "תראו את הכיפה של אבי", החברים לא האמינו שאני עם התספורת המהוקצעת והכיפה הקטנה לבוש כמו…
סיפרתי להם מה היה, הם היו בטוחים שזה כנראה יעבור אחרי כמה ימים… זה לא עבר וכמה מחבריי אף הלכו בעקבותיי והחליפו גם הם לכיפות גדולות עד שזה נהפך ל"מודה" החדשה בישיבה, "כיפות גדולות".
תוך כדי שיחה כעת במשרדו, אבי מוריד את כיפתו, מצביע ואומר לי: "תראה מה כתוב בפנים: 'מספר עשר'. עד היום אני עם אותו גודל של כיפה. כל החיים שלי השתנו. הבנים שלי לומדים בחיידרים הכי טובים ומקבלים חינוך ישיבתי הטוב ביותר. בסלון ביתי יש תמונה ענקית של רבינו ראש הישיבה. אפילו כאן במשרד הממשלתי כשהתקבלתי לעבודה, אמרו לי בהתחלה, 'אבל זה לא מתאים, אתה נראה כמו הדוסים, תלבש איזה טריקו או משהו, שים כיפה יותר קטנה, אל תגיע לכאן כמו איזה 'רבן"…
"אני כבר ידעתי היטב מה מתאים ומה לא. אמרתי להם, 'זה אני', כך עם הכיפה, הציצית בחוץ, אני בן ישיבה, וגם אדם מקצועי שיודע את מלאכתו, וכולם למדו לכבד ולהבין. הכל תוצאה של אמירה אחת ומאופן אמירתה.
• • •
המסר החינוכי הטוב ביותר הוא 'המראה'. לתת לחניך/לתלמיד לראות את הדברים מבחוץ, להציב לו מראה מול העיניים.
אולם יש כמה תנאים כדי שניתן יהיה לעשות זאת, לתועלת:
א. על המחנך להיות בדרגה של הדברים אותם הוא דורש מהחניך (לא נוכל לבקש מילד להתפלל טוב, כשאנחנו לא ממש עושים זאת)
ב. החניך צריך להרגיש שאנו אוהבים אותו ואך ורק בגלל זה אנו מבקשים את השינוי (לא בגלל 'מה יאמרו השכנים' ואתה עושה בושות) לילדים יש חיישנים מאוד מפותחים, כידוע.
ג. סבלנות והרבה. בשביל לרכוש את התנאים א' וב', נדרשת סבלנות רבה ולהמתין לרגע הנכון והמדויק שבו יהיה אפשר להניח את המראה ולקבל תוצאה.
יהיו הדברים לתועלת ולעילוי נשמת רבינו ומאיר נתיבותינו רבי משה מרדכי בן רבי מאיר זצוק"ל.
