המאבק עם המתייוונים לא תם
במה – מגזין תוכן
הרב מרדכי נויגרשל שליט"א
לא כל אדם נהנתן הפורק עול מצוות, ואפילו לא כל אתאיסט אידיאליסט, יזכה לתואר "מתייוון".
גם בבבל היו מתבוללים, שהרי היו המוני נשואי תערובת כמתואר בספר עזרא. גם בפרס היו כאלה שחשקה נפשם להשתתף בסעודת אחשוורוש. ולפני כן במצרים היו כאלה שלא רצו לצאת ממצרים, אלא להתבולל בין המצרים אדוני הארץ. אבל ביון היו מתייוונים וכך בגרמניה.
כי מהו מתייוון? מתייוון אינו רוצה להיקרא יווני. הוא יהודי, אך טוען שתרבות יון מתאימה להצטרף לצורת היהודי. כך אמרו גם גרמניה, הם רצו להיות "גרמנים בני דת משה".
• • •
מדוע דווקא בשני המקומות האלה, ביון ובגרמניה, התייוונו כנ"ל?
מהותה של בבל הייתה עבודה זרה (מאגיה שחורה, כמתואר בספר דניאל כיצד מלך בבל אסף מכשפים ואשפים וקוסמים מכל העולם) של פרס – שקיעה בחומר (משתה אחשוורוש) ושל רומי – כח הרס.
יש האוהבים והמסתנוורים מתרבויות שכאלה, אך איש לא יכול לרמות את עצמו שזו יהדות. יודע הוא שעליו לבחור בינן לבין היהדות. ואם בחר בהן ניתק עצמו מן היהדות. לעומת זאת, ליון יש "יופי" במשמעות של חכמה שבאה לידי ביטוי בחכמת הטבע ובפילוסופיה.
חכמה מתאימה להיות חלק מדמותו ושיעור קומתו של היהודי, ואכן יש אמת בדבריהם, שהרי דרשו חז"ל שיפיפיותו של יפת אמורה לשכון באהלי שם.
גם בגרמניה נתקלנו באותה בעיה עצמה בהיות גרמניה מוצפת בתרבות, מדע, פילוסופיה, מוזיקה ואמנות, ונוצרה אווירה של תרבות נעלה כביכול. חשבו יהודים שוב כי גרמניות ויהדות משלימים אלה את אלה.
ומנין הגיעה לגרמניה תכונה זו?
נאמר "והארץ היתה תוהו ובוהו וחושך על פני תהום", דרשו חז"ל שבפסוק זה מרומזות ארבע המעצמות המנסות למעט כבוד שמים. תהו – בבל, בוהו – פרס. חושך – יון, על פני תהום – רומי.
לא נאמר "תהו על פני בהו", או "בהו על פני חשך". לעומת זאת נאמר, "וחושך על פני תהום". הווה אומר, שמלכות ה"תהום" – תאמץ את תרבות ה"חושך" יון על פני רומי. וכך היה המצב בגרמניה, מלמעלה נראתה זו מלאת חכמה ותרבות. ובאותה שעה, בפנימיות, מתחת למעטה ה"יווני" הזה, הסתתר השד הרומי בעל כח ההרס שאינו שבע לעולם.
ובאמת, במקום אחד הגמרא אומרת שגרמניה זה אדום (מגילה דף ו') ובמקום אחר נאמר שהם מבני יפת (כתבי הגר"א) והם הם הדברים כמו שאומרת התורה, "ומבני יפת גומר ויון… ובני גמר אשכנז…" (בראשית י' ג') קשה, קשה המאבק ביוונים. שאר הכוחות מסוכנים ומפתים אך אפשר להתנתק מהם ואם ניתן – לעקרם מן השרש. לעומת זאת חכמת יון מתאימה לאהלי שם. חבל לעקרה ולא
להשתמש בה. וכיון שכן, עצם הקרבה מהווה סכנה וכהרף עין עלולה החכמה להיות לרועץ.
• • •
מה הפתרון?
מאויבי תחכמני, כל גזרות היוונים היו נגד אותם מצוות ומעשים המבטאים את הקשר בין הקב"ה לעם ישראל.
שבת – היום בו הדוד והרעיה נפגשים (חסידים ואנשי מעשה אומרים שיר השירים בזמן כניסת השבת) ברית מילה מבטאת יותר מכל את הקשר בין עם ישראל להקב"ה.
מצוה זו נקראת "אות" כמו גם מצות השבת, אותות הן לברית בין הבורא הרוחני לאדם.
כך גם קידוש החודש, מצוה בה נתן הקב"ה את מפתחות העולם הגשמי לבני האדם בפועל והם יכולים להחליט על לוח השנה והמציאות הקוסמית-גשמית תתכונן בהתאם ("אתם אפילו מזידים…") שלא לדבר על למוד תורה שעליו מברכים "אשר
נתן לנו תורת אמת"…
היוונים פיתחו את חכמת הטבע, ויחד עמה התפתחה גאוותם והרקיעה שחקים. הפגישה עם עם ישראל וחכמיו הייתה בשבילם זעזוע, לפתע נתקלו במי שמתייחסים לחכמתם כאל חכמה חיצונית, כשהעיקר – החכמה הפנימית – התקבל מן האלוקים… את הקשר הזה צריך לנתק
מדוע כה הפריעה ליוונים טענת היהודים לקשר בין הקב"ה לעם ישראל?
היוונים פיתחו את חכמת הטבע, ויחד עמה התפתחה גאוותם והרקיעה שחקים. הפגישה עם עם ישראל וחכמיו הייתה בשבילם זעזוע, לפתע נתקלו במי שמתייחסים לחכמתם כאל חכמה חיצונית, כשהעיקר – החכמה הפנימית – התקבל מן האלוקים… את הקשר הזה צריך לנתק. לכך גזרו על כל אותן מצוות המבטאות את אותו קשר. ואת עיקר חיציהם כיוונו למקום המסמל את הקשר למקום המקדש, לציון.
• • •
יון = חכמה, כשמוסיפים לפני החכמה את צדיקו של עולם מקבלים את מקום המקדש – ציון. היוונים רצו למחוק את הצ' מ"ציון" ולהשאיר את החכמה היונית לבדה…
כשיון – היופי והחכמה, מנותקת מצדיקו של עולם רבה סכנתה, אבל כשמכתירים את הצ' בראש וכל החכמה המדע והטכנולוגיה הופכים לרקחות וטבחות לתורה, ומתפתחים אך ורק לפי הנחיותיה או אז ניתן להפיק ממנה תועלת בלי להקלע לסכנות.
דוגמה לדרך זו ניתנת על ידי הקשר המיוחד שבין ייששכר לזבולן. כשזבולן מכתיר את יששכר ומכיר בבכורתו. ומגיש את כל כולו לעזור לאחיו ללמוד תורה.
כידוע שנים עשר חדשי השנה הם כנגד שנים עשר שבטי ק-ה. לפי אחת השיטות יששכר וזבולון הם כנגד כסליו וטבת שני החדשים המכילים בתוכם את חג החנוכה.
זו הדרך להתמודד כנגד יון לדעת להציב כל דבר במקומו ומעל הכל להחזיר את הצ' למקומה בראש ה"יון".
