נשימה לנשמה – עוגנים לנשמה מתוך פרשת השבוע פרשת לך לך

הרב אוריאל בלמס
מרצה ויועץ חינוכי

מסע פנימי – אחרי באמונה

"וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ" (בראשית יב", א).

ניסיונותיו של אברהם אבינו הן סימן והתווית דרך לבניו. המסע של אברהם מתחיל בציווי "לך לך",  גם אנו נקראים לעבור מסע בעקבות ה"אני" האמיתי והפנימי שבתוכינו. כך כותב רבי נתן,

תלמידו של רבי נחמן מברסלב "וזהו שאמר ה' יתברך לאברהם שמרמז בזה לכל אדם שבעולם 'לך לך' שמזהיר את האדם שילך לעצמו" (ליקוטי הלכות, או"ח ח"ג שבת ז', עה').

אמנם ברורה החשיבות להיות נאמנים לאמת הפנימית שלנו, אך מה היא הדרך הנכונה ומה הוא המצפן שימקד את צעדינו.

כותב רבי נתן, עליך להאזין לקריאת 'לך לך' כפי שהיא כתובה בתורה "וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ" (בראשית יב', א'). נראה שהארץ, המולדת והמשפחה, הן שלושת המוקדים שבהם האדם צריך למצוא את ה'אני' האמיתי שלו.

לקיחה לעומת נתינה

"וזהו מארצך…היינו מתוך ארציות וגשמיות שלך לאיזה ארציות וגשמיות שירדת לשם שנדמה לך שקשה לצאת משם, אף על פי כן אתה צריך להתגבר לילך לך לנשמתך".

לעיתים נקודת המבט של האדם מתמקדת בהיבטים החיצוניים שבחיים ואין הוא רואה תמיד מה שחשוב באמת. שורש ה'ארציות' הוא האגוצנטריות, האגו, ולכן כאשר המניע של האדם הוא 'מה אני יכול לקבל', הוא עלול להגיע לנהנתנות ולפספוס הזדמנות אמיתית להועיל לעולם.

נכון, קשה לשנות את הפרספקטיבה ולאמץ נקודת מבט של נתינה טהורה, אך כאשר יוצאים למסע מגלים שיש לנו תעצומות נפש שאפילו לא ידענו על קיומן, העיקר הוא לשאוף ולהתקדם לפי הכוחות.

כישורים לעומת הכרעות

"וזהו וממולדתך, איך שנולדת באיזה גשמיות שנולדת אף על פי שגם זה מונע גדול… אף על פי כן אתה מוכרח לילך ממולדתך".

בפסיכולוגיה המודרנית טוענים שישנם שני גורמים שמשפיעים על התנהגותו של האדם, התורשה והסביבה. לפעמים האדם מנסה לתרץ את התנהגותו באמירות כמו 'אני נולדתי ככה', או 'מה אני יכול לעשות שהטבע שלי הוא כך וכך?' אך האמת היא שאין הדבר תלוי אלא באדם עצמו.

דרייקוס, לדוגמא טען שאמנם התורשה והסביבה הם גורמים משפיעים, אבל ישנו גורם נוסף שיכול להכריע אותם והוא 'כח יוצר'. החידוש של דרייקוס הוא שהאדם "הוא לא רק מופעל, הוא גם פועל" הכול תלוי בבחירה של האדם, האם להישאר במקום המוכר לו, או שהוא רוצה להשתפר. ואם הוא מחליט להשתנות, אין לך דבר שעומד בפני הרצון.

אדם יכול לעבור שינויים בחייו, לחוות משברים וטלטלות עזות, כדי לצלוח אותם עליו להחליט שהוא נע קדימה, בחירה בחיים כל יום מחדש.

דימוי חיובי על עצמו ועל אחרים

"ומבית אביך, שהם המשפחה והשכנים וקרוביו ומיודעיו שמגודל ביניהם, שגם מהם יש כמה וכמה מניעות לעבודת ה' יתברך שמונעים בכמה דרכים… מכולם אתה צריך לצאת ולילך לך לנשמתך".

אריקסון טען כי זהותו של האדם והאמון שלו בעצמו ובאחרים מושפעים מהאווירה בבית שהאדם גדל בו הדימוי העצמי של האדם וסולם הערכים שלו עשויים להיות מושפעים ממשפחתו ומהסביבה החברתית של האדם. ולכן, לעיתים צריך לדעת להשתחרר מסטיגמות ומביקורתיות על עצמו ועל אחרים שרכש בבית ובחברה. וכן לברר לעצמו כמה החשש של 'מה אנשים יגידו' משפיע על ההכרעות בחיים.

לצאת ל'מסע פנימי' אינו דבר קל, זה דורש המון כוחות נפש ואומץ רוח.

 אמונה היא חוסן איתן ויציב בלב האדם המאמין, ככל שתגבר אמונתו תגבר עמידותו כל רוחות שבעולם לא יוכלו לשבר ממנו את רצון החיים והפעולות.

עד כמה שלא יהיה קשה לבן אנוש מעשה או פעולה שידרש לעשות, עדיין קיימת בו וודאות בקשר לתחילתו וסופו של התהליך. הוא יודע לשם מה הוא עושה זאת (גם אם איננו שלם עם הסיבה), הוא מבין את ההשלכות של המעשה ויכול לדמיין את "יום המחרת", קשה ככל שיהיה. ואם רק נתבונן לרגע על עצמנו, הרי אנו מסוגלים לספוג הרבה, הרבה מעבר למה שאי פעם חשבנו שנוכל, אבל יש דבר אחד ששובר גם את החזקים שבינינו ומפורר אותנו לרסיסים רועדים וחסרי אונים כמו טיפות קפה שנשפך על הרצפה הרועדות כנגד בואה הבלתי נמנע של הסחבה הלבנה הגדולה – חוסר ודאות

אדם מסוגל להתמודד עם תהליך קשה כל עוד ברורים לו ממדי הזמן. פעמים שהידיעה קשה אך יש בה וודאות ובהירות נבואית שמאפשרת לו לתכנן מעשיו וצעדיו כשהוא נע במרחב ידוע של זמן מוגבל ואפשרויות. חוסר וודאות מחליש את עמידות הנפש.

ללכת בלי לדעת לאן

כאן אנו חוזרים לאברהם וניסיונותיו. עקירת משכנו אל הלא נודע ועקידת יצחק בנו היו קשים מנשוא. בספר הזוהר ובמדרשים מובא כי כמה שהיו הניסיונות קשים, תכליתם הייתה ברורה ובהירה,

מסבירים חז"ל שהניסיון הקשה יותר היה זה שמתחיל במילים: "לך לך מארצך זוהי קריאה מאתגרת מאוד, לא מצד הקושי הפיסי או אי-הנוחות אלא כי אין בה תכלית נראית לעין, אין בה סוף או קצה, אין בה הבטחה לכלום, רק "לך לך ותסמוך עליי",

אברהם אבינו מלמד אותנו דרך להתמודדות עם קשיים ומשברים בחיים

הבורא מצווה אותו  "לך" – ואברהם הולך. אף אחד לא הבטיח לו איך זה יגמר.

בני אדם חשים צורך לבטח את עצמם, הם מאמינים כי ידיעת העתיד תשחרר אותם מדאגות ותסייע להם להיות בביטחון תמידי. ובכן, דרך פעולתו של אברהם היא ההיפך הגמור ממה שאנחנו נוטים לחשוב, בכל אתגר קיים פוטנציאל להזדמנות. אדם זקוק לקרקע יציבה ובטוחה בחייו, לאהבה ושייכות ולמימוש העצמי שלו. לפעמים יש מצבים שדווקא אותו צורך להרגיש בטוח עלול לגרום לנו להפסיד הזדמנויות למימוש עצמי על ידי התחדשות ושבירת שגרה ויציאה מהמקובעות המחשבתית ידיעת העתיד והחיפוש אחר הוודאות לא בהכרח משחררים – הם עלולים ליצור מציאות משעבדת של הווה ועתיד מעוכבי צמיחה,

השליטה האמיתית היא היכולת לבחור מתי לשחרר ולתת לחיים להוליך אותך במסלולם

להיות אברהם משמעו ללכת באין יודעים אל הלוא נודע. רק לנוע, לעשות, ליזום, ליצור ולחיות – גם אם אין תמיד הבטחה לתוצאות טובות. אין כל הבטחה שאדם כזה יצליח יותר או פחות, אין גם כל הבטחה שחייו של אדם כזה יהיו טובים יותר מהזולת. אך קיימת וודאות אחת – אדם כזה נחשב לאדם המניע את הבחירה בחיים מהכוח אל הפועל.

השילוב בין אמונה אמיתית לגמישות נפשית מהווה מודל מנצח לעמידות וחוסן נפשי

לכו לכם בחייכם, להנאתכם ולטובתכם

שבת שלום ומבורכת

הכותב הרב אוריאל בלמס הינו יועץ חינוכי, מנחה הורים וקבוצות. בעל תואר A.M. מומחה למצבי חירום, משבר ואבדנות, ילדים ונוער בסיכון-זיהוי ואיתור, טיפול ומניעה בנשירה. תואר ראשון בחינוך, תואר שני בניהול מערכות חינוך. מאמן אישי ומוסמך NLP, מרצה מומחה לגיל ההתבגרות, חבר הנהלת איגוד ענ"ף