בונים עולמות…
כולם צרחו וצווחו בחוסר שליטה, עד שלפתע הופיע מבין הקהל כושי רחב ממדים. האפרו-אמריקאי לא התמהמה, קפץ לתוך התעלה, 'העיף' החוצה ביד אחת את האומלל, זינק החוצה, ומיד עלה לרכבת והתיישב בנחת, רגל על רגל, ממתין לתחילת הנסיעה…
במה – מגזין תוכן
הרב פנחס ברייער שליט”א
השעה שבע וארבעים וחמש דקות. תחנת ה'סאובווי' (הרכבת התחתית) המפורסמת של ניו יורק הייתה עמוסה לעייפה בהמוני אנשים, אנשי עסקים לצד פועלים קשי יום, הממהרים למנהטן ליום עסקים גדוש שמצפה להם.
הרכבת נכנסה לרציף, הנוסעים התחילו לעלות, כשלפתע מעד אחד הנוסעים ונפל לתוך התעלה של מסילות הרכבת.
פאניקה בתחנת הרכבת
תוך שנייה פרצה במקום בהלה נוראה. אנשים צרחו בהיסטריה, ברור היה לכולם שבעוד דקה תתחיל הרכבת לנוע על הפסים, וגורלו של האומלל שבפנים נחרץ… אם לא יתחשמל לפני כן ממערכת החשמל המניעה את הרכבות…
כולם צרחו וצווחו בחוסר שליטה, עד שלפתע הופיע מבין הקהל אפרו-אמריקאי רחב ממדים. האפרו-אמריקאי לא התמהמה, הוא קפץ לתוך התעלה, 'העיף' החוצה ביד אחת את האומלל, זינק החוצה, ומיד עלה לרכבת והתיישב בנחת, רגל על רגל, ממתין לתחילת הנסיעה… שבריר שנייה חלף, הרכבת החלה לנוע.
בחלל הרכבת הייתה אווירה מחשמלת. אנשים היו בהלם ממהירות התגובה, מהתושייה, ובעיקר מהסיכון העצמי, אולם האפרו-אמריקאי המציל ישב ובהה בחלון כאילו כלום לא קרה, כאילו המאורע המסעיר שהתרחש בדקה האחרונה לא קשור אליו בכלל… אחד הנוסעים פנה אליו, נרגש כולו, ושאל: "תגיד לי, אתה קולט מה עשית פה?! הצלת חיים! אתה לא מעוניין לראות את האדם שהצלת? להשאיר לו פרטים? להחליף מספרי טלפון, או לפחות ללחוץ את ידו???"
"אני לא מבין על מה אתה מדבר", הגיב האפרו-אמריקאי המציל באדישות, "אני ממהר לעבודה, בשעה שמונה בדיוק אני חייב להיות במסעדה, אתמול היה שם אירוע, ויש לי המון צלחות לשטוף"…
והאפרו-אמריקאי המשיך: "תבין, אני מרוויח עשרה דולרים לשעה. קלטתי מה הולך לקרות כאן, והבנתי שאם האיש הזה יידרס – יעצרו את תנועת הרכבות לחמש שעות לפחות. אתה מבין, מיסטר? מי ישלם לי את חמישים הדולרים הללו שאפסיד? מי??"
אתם קולטים? בן אדם מציל חיים, ובעצם הוא מרגיש שהציל חמישים דולרים עלובים…
אני פועלת תאילנדית?
החיים שלנו מלאים באינספור תפקידים שעלינו לבצע. רוב התפקידים הם בדברים שברומו של עולם, אבל אנחנו… מרגישים כאילו
אנחנו מתעסקים בזוטות.
למעשה, זהו עניין של חשיבה – האם אנחנו מתייחסים לפעולה הטכנית כאילו היא העיקר, או אנחנו חושבים לעומק ומגלים שאנחנו בעצם כורים זהב.
על הפסוק בהושע, "כי ישרים דרכי ד' וצדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם", מסבירים חז"ל במסכת נזיר (כג.) "משל לשני בני אדם שצלו את פסחיהם, אחד אכלו לשם מצווה ואחד אכלו לשם אכילה גסה, זה שאכלו לשם מצווה הוא בבחינת צדיקים ילכו בם, וזה שאכלו אכילה גסה הוא בבחינת ופושעים יכשלו בם".
מדהים!
שניהם אוכלים מאותו קרבן פסח שנשחט כהלכתו בבית המקדש וגם ניצלה כדין, ובכל זאת, האחד פושע והשני צדיק…
ולמה? כי האחד כיוון לשם מצווה, והשני התכוון לאכול בשר לשם תאווה.
כמה גדולה כוחה של מחשבה.
לענייננו, גידול ילדים נתפש בעיני רבים כאוסף של פעולות טכניות. מבשלים, מכבסים, מגהצים, מנקים, קונים, מחתלים ועוד ועוד.
אישה יכולה להיות בסוף יום סחוטה ועייפה, ולהרגיש שבסך הכל היא טבחית וחדרנית המתחזקת בית – פעולות שגם פועלת תאילנדית הייתה מסוגלת לבצע אותן…
בעל משפחה יכול להרגיש אחרי יום עבודה, עמוס בסידורים ובטרדות, כפועל פשוט העמל להביא אוכל הביתה…
אבל אם רק נתחיל לחשוב, אם רק נתעמק, נגלה שבעצם אנחנו עוסקים בדבר החשוב והנפלא ביותר! אנחנו זוכים לגדל את הילדים של הקב"ה, אנחנו שותפים במעשה בראשית, אנחנו בונים את דור העתיד, אנחנו מוסיפים חוליה בשרשרת הדורות שמאברהם, יצחק ויעקב, אנחנו מגדלים את ה'חפץ חיים' של הדור הבא, את האימהות של הדור הבא.
כל בישול, כל קיפול כביסה, אפילו כל החתלה – כל אלו הם מרכיבים חיוניים בתהליך הזה.
חז"ל אומרים, שהזן אשתו ובני ביתו הוא בגדר "עושה צדקה בכל עת". כל העמל וכל הטרחה אינם עבודה סיזיפית, אלא עשיית חסד,
כל אחד ואחת יכולים להדפיס עלונים, ולתעד את הפעילות הענפה המתקיימת במסגרת הארגון (הבית) שאותו הם מנהלים. פעילות זו כוללת ארוחות למשפחה, ביגוד והנעלה, סעודות בחגים, עריכת חתונות ובר מצוות, לווי תמיכה ועידוד ועוד ועוד… פעילות מסביב לשעון במשך שלוש מאות שישים וחמישה ימי השנה…
עבודה שוחקת או משתלמת?
כשמתרגלים לחשוב כך, מקבלים טעם בחיים. פתאום מקבל הכל משמעות אחרת לגמרי. אנחנו לא עוסקים בזוטות, לא מבצעים פעולות טכניות סתמיות, אלא מתעסקים בדברים שברומו של עולם, ומרוויחים מיליונים…
אם כל אמא הייתה מחשבת מה הן התוצאות של המאמצים שהיא משקיעה, כמה תורה ותפילה נוספו בעולם בזכותה, בזכות שילדיה חיים בבית רגוע ומסודר, בבית שבו מחכה הם ארוחה חמה שמלווה בחיוך של אמא, היא הייתה מרגישה שהיא המיליונרית הגדולה ביותר בעולם, גם אם אין לה תואר ולא משרה… כי בעצם יש לה משרה שהיא הנחשבת ביותר בעולם כולו.
אם בנוסף לכל היא גם מסוגלת לעזור בפרנסה, ובכך יש לה גם חלק בלימוד התורה של בעלה, היא כבר מיליארדרית של ממש! אם נחשב גם את כל הדורות הבאים, את כל הנכדים והנינים, נגיע לזכויות אסטרונומיות…
ואם נדע שהכול בזכות מסירות הנפש וההשקעה בשנים של גידול הילדים, כמה כח ושמחה זה ינסוך בנו.
לעומת זאת, עלולים חלילה להפסיד הכל ולהיות מאותם "פושעים יכשלו בם". זאת, אם לא מכניסים חשיבה נכונה לחיים, אם כל העשייה וההשקעה הן רק כדי שהילדים שלנו יהיו המטופחים ביותר, הארוחות תהיינה המושקעות ביותר (כי אני 'בלעבוסטע' מושלמת) והבית יהיה נוצץ כדי להרשים את השכנים…
כשאלו הן המחשבות, אז באמת להיות אמא זו עבודה שוחקת, משעממת וחדגונית.
עלינו לזכור: קשה לשנות הרגלים,אך קשה שבעתיים לשנות כיווני חשיבה. לא ביום אחד מתחלף סגנון החשיבה, צריך להתאמן שוב ושוב כדי לשנות אותו. אבל כשמבינים את חשיבות העניין, ומקדישים לפני כל מעשה שנייה של מחשבה על 'הפעולה החשובה שאני הולכת לעשות עכשיו', מתרגלים לאט לאט לחשוב נכון ומרווחים לכל החיים.
אנחנו לא מרוויחים חמישים דולר.
אנחנו בונים עולמות…
