יצירתיות בחינוך
במה – מגזין תוכן
הרב פנחס ברייער שליט”א
בפרשת השבוע אנחנו קוראים שבשעה שיעקב אבינו רצה לברך את מנשה ואפרים ולהקדים את אפרים לפני מנשה הבכור ולשים את יד ימינו דווקא על אפרים, ולכן "וישלח ישראל את ימינו וישת על ראש אפרים והוא הצעיר ואת שמאלו על ראש מנשה שכל ידיו כי מנשה הבכור" (בראשית מ"ח, י"ד) בספר הקדוש "נעם אלימלך", כותב פירוש נפלא על דרך הפשט וזה לשונו: "למדה תורה דרך ארץ שינהוג אדם כבוד בחברו לפי הראוי לו ואף על פי שהיה יכול יעקב ע"ה לחזור ולהעמידם כרצונו זה לימינו וזה לשמאלו אלא שכוונתו היה שלא לבייש את מנשה ולכן שיכל את ידיו בראשם".
אין לנו עסק בנסתרות, אבל לפי פשוטו יש כאן לימוד נפלא. יעקב אבינו מסיבותיו הוא רוצה להקדים את האח הצעיר לפני הבכור, מהלך שעשוי לפגוע במנשה, ואין לנו ספק שאם יעקב אבינו רצה בכך אז כך היה צריך להיות, למרות שהתוצאה תהיה אח פגוע.
והנה, יעקב אבינו מוצא פתרון איך להקדים את הקטן לפני הבכור, תוך כדי שימת לב לא לפגוע באח הבכור, וזה על-ידי שהוא משכל את ידיו מעל ראשם כך שהם לא רואים על ראשו של מי משניהם מונחת יד ימין וכך גם כיבד אותם וגם בירכם כרצונו.
• • •
בחינוך נדרש הרבה יצירתיות, ישנם הרבה מצבים שבמושכל ראשון ובחשיבה שטחית אין פתרון, אולם אם נשקיע מחשבה נמצא פתרונות פשוטים ומקוריים איך לחנך בלא להזיק.
טבע האדם שהוא מחפש חיים קלים ונוחים, רק במצבים של אין ברירה הוא מגלה תושייה ויצירתיות. אומרים שהמדינות החתומות על
הסכמי שלום בינלאומיים גם אינן חתומות על שום פיתוח טכנולוגי, בעוד שהמדינות הנמצאות במצב מלחמה לא מפסיקות מלייצר
טכנולוגיות, כשלמעשה היא הנותנת: כשאין ברירה – המוח פעיל. כשהכול זורם – המוח פאסיבי.
הרבה סופרים יעידו שהחומרים הטובים והכתבות המוצלחות ביותר הם תוצאה של שעת לחץ של רגע האפס לפני סגירת הגיליון. דווקא אז נפתחים המעיינות בס"ד. בזמן מנוחה קשה לפעמים להיות יצירתי ופורה. לפעמים נוח להחליט שעם הילד הזה אין מה לעשות… הוא ילד שלא מוכן להתאמץ… הוא לא מבין… בעוד שאם היו מבטיחים לנו איזהו תגמול מיוחד על כל קידום, או שהיינו
חייבים להצליח איתו מאיזו סיבה שהיא, היינו מוצאים גישות ושיטות איך לקדם!
• • •
יש אנשי חינוך הידועים כאנשים שיש להם גישה מיוחדת וניסיון לפתור סיפורים ומקרים מורכבים. כשנחקור מה הביא אותם ליכולת המופלאה הזאת, נגלה שאלו אנשים שלא הרימו ידיים וכשלא הלך בדרך הרגילה ניסו כיוון אחר, וכך בעוד תלמיד ובעוד תלמיד, עד שפיצחו לעצמם שיטות שונות.
כל אלו שפיתחו שיטות וגישות היו אנשים שהעיזו לנסות, הם היו אנשים שחשבו וחשבו עד שגילו עוד דרך ועוד כלי איך להשיג את המטרה. כך זה בכל התחומים וכך זה גם בחינוך, אין צורך בתעודה מהאוניברסיטה, צריך רק רצון להצליח.
• • •
יש כאלו שנתפסו במושג 'חדש אסור מהתורה', הם מחנכים בגישה של פעם ולא משנים כלום. לשיטתם כל גישה חדשה נתפסת כניסיון לקלקל את החינוך הטהור, כל שינוי הוא סטייה מדרך ישראל סבא…
להם היינו עונים: האם הם גם חיים כמו פעם?! או שהם מסתובבים עם סלולארי בכיס ונהנים לשבת בחדר ממוזג בבית בו המקרר עמוס בכל מיני מעדנים שלא היו פעם… בהכל הם מתקדמים ומוכנים לשפר ורק בכל הנוגע לחינוך הם אינם רוצים לשפר וליעל…
ובכלל, האם משהו השתנה בערכים אותם ברצוננו להחדיר כיום?! האם יש כיום מטרות אחרות ממה שהציבו לנו אבותינו ורבותינו?!
כולנו רוצים לגדל דורות של יראים ושלמים, אנו רק מדברים על כלים ודרכים עכשוויים דרכם נחדיר את אותם ערכי נצח…
אנחנו חייבים לפתח את ארגז הכלים שבידינו ולא לנסות שוב ושוב את אותה גישה, במיוחד במקרים בהם ראינו שהדרך שניסינו אינה עובדת.
הכלל החינוכי הידוע אומר שבחינוך אין כללים – לכל ילד מפתח משלו. יש ילד המופעל רק על-ידי לחץ ויש שלחץ משתק אותו ורק יד רכה ומבינה תדרבן אותו.
ישנם ילדים שתחרות מאתגרת אותם, הם פורחים כשמכריזים על מבצע, לעומת ילדים שהתחרותיות רק תהרוס אותם.
כללו של דבר, חייבים להתרגל לחשוב גם מחוץ לקופסא, לא יתכן שבכל התחומים העולם מתפתח ורק בכל הנוגע ליקר מכל – לחינוך
הילדים, נמשיך לדשדש ולא ננסה לחשוב אולי יש עוד כיוון איך לגרום לילד לאהוב את התפילה, איך לחנך אותם ליותר דרך ארץ, וכשרוצים באמת – מוצאים!…
• • •
לפעמים נתקלים בטענה שאצל כל שאר הילדים בבית זה עבד, כולם הבינו שכך נוהגים ורק הוא עקשן… כולם בגיל שלו כבר… ורק הוא…
טענות שבעצם באות להטיל את האשמה על הילד ולא לערער על הגישה החינוכית שנקטנו.
זו אחת הטעיות הנפוצות, כאילו שהעובדה שארבעה אחים היו כאלו זה מחייב גם את הילד החמישי?!… אז מה אם כל הבנות הבינו ורק היא לא… האם זה משהו גנטי החייב לעבור לכוווול הילדים?!
רק כשמפנימים ידיעה זו, אפשר להתחיל להיות יצירתי. ולהיות יצירתי הכוונה לנסות ולנסות ולא להתייאש. כל כישלון מקדם אותנו לפתרון. הממציא האגדי בל גרהם, אשר המציא את נורת הליבון והטלפון, ערך כשלושת אלפים ניסויים עד שהגיע לחומר מוליך
החשמל בנורה.
כשנשאל לאחר שנים, כיצד לא התייאש לאחר כל הרבה ניסיונות שכשלו?
ענה: כל כישלון לימד אותי שבחומר זה אי אפשר להוליך חשמל…
הוא אף פעם לא נכשל, הוא כל הזמן למד והתקדם.
כך בחינוך. אם נכשלנו – למדנו!
למדנו שעם מוישי לא כדאי לעשות מבצע עם נקודות, למה?! אולי כי אין לו ראיה לטווח ארוך. כעת ננסה כיוון חדש, מבצע עם תגמולים מידיים.
אם גם זה לא עובד, מנסים אולי לכבד אותו, אולי זה מה שחסר לו?! ואלי בכלל הוא ילד שחייב להבין להתחבר לעניין בפנימיות, איתו נדבר על חשיבות העניין…
יש ילד שהמניע שלו הוא כבוד, הוא חייב להיות במרכז, ויש ילד האוהב לחיות בקונכייה – אבל אין ילד שאיתו אי אפשר להצליח!
