ריח הדגים של סבתא
במה – מגזין תוכן
הרב פנחס ברייער שליט”א
למה בעצם לא לאכול סופגניות בחג השבועות ועוגות גבינה בפורים? תנשמו עמוק את האווירה, את ריח החמין ואת קלחת ההכנות לשבת, זה מה שיעבור לנכדים ולנינים שלכם – מעטפת ששומרת
חוויות ילדות
בית זה לא מוסד שבו מגדלים ילדים שאין להם בית משלהם, תוך כדי סיפוק כל צרכיהם, עד שיגדלו ויקימו לעצמם בתים.
לא ולא!
בית זה מקום שבו מעצבים את הדורות הבאים. בית זה מקום שבו אנו מחנכים בפוטנציאל גם את הנכדים והנינים. לכן חשוב והכרחי שהילדים יצאו כשהם מצוידים במבנה ו'שטנץ' ברורים ומסודרים, שאותם יוכלו להעביר ולהעתיק לדורות הבאים.
אנחנו אולי לא מודעים עד כמה אנחנו מעתיקים את האווירה שספגנו בבית הורינו, אבל בכל צעד ושעל כמעט עומדת בזיכרוננו האווירה של שולחן השבת, ליל הסדר וגם האווירה של ערב פסח, פורים ושבועות…
אנו רואים, שעל אף שכולם חוגגים את אותם חגים, יש בכל בית אווירה מיוחדת המאפיינת רק אותו. יש זמן קריאת שמע שעל המטה עם האמא, מעמד הדלקת נרות השבת, מנהג כפרות, תליית קישוטי הסוכה, ועוד אינספור פרטים קטנים, המתחברים לפסיפס של אווירה מיוחדת וייחודית.
האבא מעתיק את חוויות הילדות שלו, האמא מוסיפה ומעתיקה את חוויות הילדות שלה, וכל זה יוצר סגנון ייחודי של הבית. כך בכל בית ובית.
זה נוגע בכל תחום ובמיוחד בכל הנוגע לשבת, שולחן שבת, האווירה ובכלל, המאכלים והבישולים, את השירים והמנהגים, כל אלו יוצרים יחד מבנה כלשהו, שאותו אנחנו מעבירים הלאה, לדורות הבאים.
אם משנים בבסיס, ושולחן שבת מאופיין בריבוי סגנונות, כשמדי תקופה אוכלים סגנון אחר של מאכלים ושרים שירים אחרים, אין לילדים משהו ברור להעתיק, וחבל.
ברור שתמיד יהיו שינויים, אבל חייבים לשמור על בסיס כלשהו שבו לא נוגעים. חייבים כמה שירים קבועים, שאותם לא משנים, כדי שגם הנכדים ישירו אותם. חייבים שהם יזכרו מבית סבא בסיס של מאכלים, שכשטועמים מהם נזכרים בסבתא.
יש הקפדות ומנהגים, שאותם נשמור מכל משמר. זה עשוי אולי להיראות מנהג שולי ולא עקרוני, אולי אפילו משהו שאין לו בסיס הלכתי, אבל זה בעצם הצופן הגנטי של המשך הדורות.
נזעקו וצעקו: אמא, אמא!
מי שנולד לתוך זה אינו מעריך זאת, אולי, ולפעמים אפילו לא שם לב לכך, אבל אחינו גיבורי התהילה, ציבור בעלי התשובה, מעידים שחלק מההתמודדות שהם חווים בדרך העולה היא בנקודה זו, שאין להם אווירה מהבית שאותה הם יכולים להעתיק, והם צריכים ליצור יש מאין ממש.
להם מומלץ להיצמד לדמות ובית, לנשום ולחיות את האווירה, להתחבר ולהפנים. אלו שעשו כך, זכו והצליחו.
'אווירה' זה משהו עוצמתי, משהו שמדבר ללא מילים, משהו שנספג ברמות העמוקות ביותר בתת-המודע. לכן חשוב שהיא תהיה יציבה ועקבית. אנחנו רואים אנשים שעברו הרבה, ואפילו כאלו שעזבו רח"ל הכל, אבל הגעגוע לאווירה ולמצב המיוחד שהיה בבית הוא זה שהחזיר אותם לצור מחצבתם.
הבית הוא המקום המשפיע ביותר! מושג או ערך שהיו מקודשים בבית, אם הוחדרו מתוך אווירה טובה ונעימות, הם הופנמו בצורה החזקה ביותר ובמקומות העמוקים ביותר במוח. זה סוג של הפנמה שאינו נשכח לעולם.
כולנו שמענו את הסיפור המפעים, איך גילה מרן הרב מפונוביז' זצוק"ל, במנזר נוצרי, תוך דקות ספורות, בין מאות ילדים, מי הם ילדים יהודים, ללא שום רישומים, רק על-ידי שחזור אווירת קריאת שמע שעל המיטה מהבית.
היו אלו ילדים שהתנתקו מהוריהם בקטנותם ממש, הם לא זכרו שום מושגים יהודיים, אבל האווירה המיוחדת שבה אמא יהודייה קוראת קריאת שמע עם ילדיה נחקקה במעמקי נפשם. כשרק הזכירו להם חוויה זו, נזעקו כולם וצעקו, "אמא", "אמא"…
נקודה זו הייתה חשובה תמיד, ובמיוחד בדורנו, שבו קיבוץ הגלויות יצר מצב שבאותו רחוב חיים זה לצד זה חסידים וליטאים, ספרדים ואשכנזים. אנחנו נחשפים לסגנונות שונים; היום מוכרים זה לצד זה צ'ולנט וג'חנון, שומעים שירה חסידית לצד מזרחית, ולפעמים מתחילים הדברים לזלוג לתוך הבית פנימה. הכל על טהרת הקודש, אבל אלו שינויים במבנה האוטונומי של הבית, דבר שעלול לגרום שהדורות הבאים שלא ידעו בדיוק את מה לשמר כמסורת אבות.
אווירה של חתונה יהודית
עניין זה מקיף אותנו בכל שטחי החיים. אנחנו צריכים לגדל דור שידע להעתיק חתונה יהודית – מה שרים ואיך רוקדים, ולא ליצור סגנונות חדשים שלא שיערום אבותינו.
יש אווירה של שמחת פורים ושל שמחת בית השואבה, ולא כל זמר או קלידן יחליטו בשבילנו מה יראו ויחוו ילדינו. עלינו להיצמד לעבר, ואולי במיוחד ודווקא לסממנים הנראים חיצוניים לכאורה, להיצמד למעטפת, כדי שהיא תשמור לנו את הכל.
לכן הקפידו כל כך, שלכל חג יהיו מאכל מיוחד ושיר מיוחד, על אף שאין שום איסור לאכול סופגניות בשבועות ועוגות גבינה בפורים. על הייחודיות הזו חשוב לשמור, כי זה בעצם מה שמקשר ומחבר את האווירה החיצונית לפנימיות.
ממצרים נגאלנו בזכות שלא שינינו שם, לשון ולבוש. שם ולשון הם דברים שאין עליהם הגדרות מדויקות, כך גם בכל הנוגע ללבוש. אבל דווקא הם שמרו עלינו שלא נטמע בין המצריים, כי הסממנים החיצוניים הללו הם המחברים עבר להווה.
נשנה, נגוון, אבל לצד זה נקפיד גם על בסיס קבוע, שאותו נשמר.
