אין לנו על מה להישען אלא על אבינו שבשמים
כל הסימנים מתגשמים מול עינינו בצורה מובהקת ללא עוררין. החוצפה גדלה ומגדילה את המצטיינים בה. היוקר מאמיר, והמושלים ברוב העולם מינים ואפיקורסים, אי אפשר לומר תוכחה וכו'
במה – מגזין תוכן
הרב מרדכי נויגרשל שליט”א
הגמרא במסכת סוטה (מט:) מונה את סימני תקופת עקבות משיח ואומרת: "בעקבות משיחא חוצפא יסגא ויוקר יאמיר, הגפן תתן פריה והיין ביוקר. ומלכות תהפך למינות, ואין תוכחת. בית וועד יהיה לזנות, והגליל יחרב, והגבלן ישום. ואנשי הגבול יסובבו מעיר לעיר ולא יחוננו.
וחכמות סופרים תסרח, ויראי חטא ימאסו, והאמת תהא נעדרת. נערים פני זקנים ילבינו, זקנים יעמדו מפני קטנים. בן מנוול אב בת קמה באמה כלה בחמותה. אויבי איש אנשי ביתו.
פני הדור כפני הכלב. הבן אינו מתבייש מאביו. ועל מה יש לנו להשען על אבינו שבשמים". כל הסימנים מתגשמים מול עינינו בצורה מובהקת ללא עוררין. החוצפה גדלה ומגדילה את המצטיינים בה.
היוקר מאמיר, והמושלים ברוב העולם מינים ואפיקורסים, אי אפשר לומר תוכחה וכו'.
מה משמעות המשפט המסכם של קטע גמרא זה: "ועל מה יש לנו להשען על אבינו שבשמים"?
בפשטות נוהגים לראות במשפט זה מעין סיום בתחינה ובבקשה. ואין הדבר כך. משפט זה הוא חלק מנבואות עקבות משיח ואולי סיכומן של הנבואות הללו. והוא מבטא את צורת הצרה בזמן עקבות משיח.
משמעותו של משפט זה הוא: כל התקוות תגוזנה וכל החלומות יגנזו. וכל הדמיונות יעלו בעשן, ויהיה ברורלכולם שאין לנו על מי להשען מלבד על אבינו שבשמים.
• • •
אמרו חז"ל, "בניסן נגאלו ובניסן עתידים להגאל", ואין כוונתם רק לתאריך, אלא גם לתהליך, אין הכוונה לציין את העונה בשנה בה עתידים הם להיגאל בלבד, אלא שגאולת ניסן על כל מאפייניה, גאולת מצרים, היא השורש לגאולה העתידה.
משה נשלח אל פרעה ובפגישתם הראשונה "מגלה את כל הקלפים" אומר הוא: "שלח את עמי ויחוגו לי במדבר"… האם פלא הוא שפרעה מיד שינס מותניו לחפש גזרות חדשות? הכך מנהלים משא ומתן? כלום לא היה משה נוהג בחכמה לו היה מנהל את המו"מ בזהירות ובשלבים וכל פעם היה מבקש בקשה אחת קטנה ומוסיף מפעם לפעם עוד ועוד עד שהיה שוטח לפניו את התוכנית כולה. אך לגלות לו מיד בהתחלה לאן התוכנית מובילה?
יתכן ולו משה היה מקבל חופש פעולה היה מתכנן את המו"מ אחרת, אך כפי שאמר לפרעה, "כה אמר ד' אל-הי ישראל" הקב"ה הורה לו לעשות כן. מה הפלא שפרעה חיפש בכל דרך להכביד את השעבוד ואמר: תבן אין ניתן לאנשים ומתכונת הלבנים תתנו כי לא נגרע מעבודתכם דבר?
תגובתו של משה היתה לבוא ולשטוח את הרגשתו לפני הבורא ולומר: "למה הרעות לעם הזה למה זה שלחתני ומאז באתי לדבר בשמך הרע לעם הזה והצל לא הצלת את עמך?" וכי מה חשב? שפרעה יתנהג אחרת? הרי זה אותו פרעה שחיפש כל דרך למנוע מהעם לעלות מן הארץ ולברוח? והקב"ה עונה לו: "עתה תראה…", נראה שכל זה נעשה כדי "לסחוט" מפרעה גזרה נוספת והיא שתוביל לגאולה.
מה היתה הגזרה שהוסיף פרעה? – מהיום לא יקבלו חומרי בנין "תבן אין ניתן לאנשים" ולמרות זאת "מתכונת הלבנים תתנו כי לא נגרע מעבודתכם דבר".
המתבונן השטחי יחשוב שמדובר בגזירה חסרת משמעות ביחס לאלו שכבר נגזרו, איך עם שנגזלו ממנו תינוקותיו והיו לחומרי בנין, נשבר מגזרה נוספת כזו? איך עם שעובד בפרך ומושפל עד עפר יפול מחמת גזרה שכזו?
מי ששואל את השאלה לא מבין את הפסיכולוגיה.
• • •
כמדומה שנוכח האיומים הנוראים שסביבנו ובגידת האומות, רובן ככולן, בנו, מובן שהגענו כבר זה זמן רב למצב בו צריך להיות ברור לכולם שאין לנו על מה להישען אלא על אבינו שבשמים
כשמורים לעבד ליצור מאה לבנים ביום. כמות שגם פועל מיומן ובריא, האוכל טוב וישן היטב לא מסוגל ליצור. קל וחומר "מוזלמן" אחרי
שנות עבדות כה רבות. מכל מקום נדמה לו שהדבר לא יצא משליטה, שעדין ידו יכולה להושיעו, הוא יעבוד ויתאמץ ויצליח ויחזיק מעמד… ואכן כשאדם מתאמץ הוא עושה למעלה מכוחותיו והוא מצליח, אבל מה הלאה? כמה זמן יוכל הדבר להמשך? הן למחרת מתעורר הוא עייף יותר?
האדם לא שם לבו לכך, ולא פונה אל האלוקים מכל הלב, עדיין אינו מבין שאין לו תקוה אלא אם האלוקים יושיעו.
באה גזרה חדשה "תבן אין ניתן לאנשים". למחרת – רואים העובדים שאין חומרי בנין ואינם יוצרים לבנים, יושבים ונחים… בערב באים הנוגשים ושואלים: היכן מתכונת הלבנים?
עונים להם – לא נתנו תבן… והם מכים אותם מכות רצח – הרי בשורה השניה של החוק נאמר, "ומתכונת הלבנים תתנו כי לא נגרע מעבודתכם דבר"…
מי ששרד את העינויים האלה מחליט שהוא ייצור לבנים ויהי מה. למחרת הוא קם מוקדם ומארגן לעצמו תבן, סוחב ממגרש זה וממחסן לחומרי בנין אחר ויוצר מאה לבנים. גאה בעצמו עומד הוא מול מתכונת הלבנים שלו ומגיע הנוגש…
שואג הוא: מהיכן לקחת תבן? גנבת!! מכה הוא אותו מכות רצח על גנבת הלבנים… ומעתה מבין סוף סוף היהודי כי הדברים אינם בשליטתו, אם עושים לבנים – מכים אותם, ואם לא עושים – שוב מכים אותם… עכשיו הגיעו להכרה שאין להם על מי להשען אלא על אביהם שבשמים… ותעל זעקתם אל האלוקים…
אומר הקב"ה למשה רבנו "עתה תראה" לזאת חכיתי, עכשיו שהם מבינים סוף סוף, אראה להם שעל הקב"ה באמת אפשר להישען, ומיד החל התהליך לקראת יציאת מצרים…
• • •
אומרת הגמרא בסיימה את תיאור סימני עקבות המשיח: יגיע הזמן שכולם יכירו בכך שאין לנו על מה להישען אלא על אבינו שבשמים…
כמדומה שנוכח האיומים הנוראים שסביבנו ובגידת האומות, רובן ככולן, בנו, מובן שהגענו כבר זה זמן רב למצב בו צריך להיות ברור לכולם שאין לנו על מה להישען אלא על אבינו שבשמים.
מספרים שערב מלחמת ששת הימים פגש הרבי מקלויזנבורג את ראש הממשלה דאז, לוי אשכול, ואמר לו: על מי אני סומך שאני נשאר כאן אני יודע, אבל אתה, על מה אתה סומך?…
