מעגל שנסגר

במה – מגזין תוכן
הרב ישראל פישר

פרשת כי תבוא, פרשת רבע ליום הדין… עולם הישיבות כמרקחה, סולם המידות שראשו מוצב ארצה, נראה היה לבאי מבוא שערי בית המדרש כסולם גבוה מדי, תלול ובלתי ניתן לטיפוס, אך עצת חז״ל; משכהו לבית המדרש, היא שנתנה פרופורציות ודרך, איך מטפסים. לא כובשים את האוורסט ביום אחד, גם לא בשבוע. האימון וההכנה לקראת הטיפוס מבטיחים כי הטיפוס יהיה איטי, יציב, במגמת עליה, אך בטוח.
פרשתנו עוסקת בלימוד התבססות, איך מנכסים כיבוש, מהי הדרך ליציבות וצמיחה. הכרת הטוב באופן מעשי על ידי הפרשת הביכורים והבאתם לבית המקדש בירושלים, תוך היזכרות מאין מוצאנו, היא הערובה שנמשיך לאחוז במצוות המעשיות, בהתרחקות מהרע וקיום הטוב.
שליחות מצוה הזדמנה לידי ביום מן הימים, לתור ארץ אפריקנית שתושביה נבערים, רובם המוחלט אינו יודע קרוא וכתוב, הרגשתי את הפסוק 'גם כי אלך… אתה עמדי'.
קניה – מדינה שבה נמצאו מפעלי עיבוד דג עממי פופולרי באותם ימים, נסיכת הנילוס שמו, על כי בא הוא מימת אגם ויקטוריה  מתחברת לנילוס המצרי הקדמוני, ודגתה עשירה ובשרה ערב לחיך ומזין. כהרגלי, חיפשתי מיד בהגיעי את הסממן העברי, את סמל מגן דוד שלמרבה הפלא בכל העולם מסמל הוא: כאן מקדש מעט.
חיפשתי והתאכזבתי. אבל, כשקשה זה מאתגר, ומצאתי בסייעתא דשמיא אוזן קשבת עם יהודי מראשי הקהילה, מאלו שהגיעו לקניה ב'בום' הבניה הגדול של חברת סולל בונה, או אז פרחה קדחת בניה אדירה במדינה שזה עתה קיבלה עצמאות וחברות ישראליות שגשגו בה. למצער, ריחוקם מארץ מכורת אבות ומסממני יהדות מינימליים עשתה בקהילה המתגבשת נזק רוחני של ממש.
אותו יהודי סיפר לי שבילדותו למד בעץ חיים, התגלגל לתנועות המרי, ומכאן עד להסרת עול מלכות שמיים המרחק היה קצר. וכך נסובה שיחה מלב אל לב, כשהוא מתאר בישירות את עושרו הממוני, אך מבכה את עוניו הרוחני.
עשיתי אתו הסכם: תסייע לי לשמור שבת כהלכתה, ואסייע לך להניע מצברים.
וכך מצאתי עצמי ביום ראשון, עת שווקיה של העיר דוממים, מקבץ כ 25- משפחות יהודיות, מדבר על ליבם על קדושת השבת ומעלתה בשמירת בני ישראל בגולה. ואז זרקתי פצצה לאוויר: קבלו עליכם לשמור שבת אחת. רק זאת שתבוא. הימנעו ממלאכות ונסיעה ברכב, ועוד הוראות פרטניות שהסבר עליהם נמשך לתוך הלילה, כשבסיום הערב היה לי מניין יהודים שהתחייבו לשמור שבת אחת. שמחתי שיהיה לי מניין שומרי שבת, אך לא ידעתי עד כמה.
ערב שבת בפתח, אני מגיע למלון הקרוב יחסית לבית הכנסת, מקבל עלי שליחות להטעים טעם שבת יהודית ראשונה לבאים להיכל, וכשנעמדתי לבמה לדבר, נשנקתי למראה יהודים שבאמת החליטו לשמור שבת, תוך הכנעת הרגלים של שנים. הופעתם החיצונית כולה הוד והדר לכבוד שבת המלכה, והתחלתי לשיר איתם את 'לכה דודי' תוך הסבר והטעמת השיר… לקח לי זמן להתגבר על הרגשות, למראה יהודים שמקבלים שבת לראשונה באהבה טהורה.
חלפו שנים רבות, ובאחת מנסיעותיי הגעתי לשהות שבת בבודפסט, כשלאחר סעודת השבת במסעדת חנה המפורסמת, שלוותה בשירה אדירה של אורחיה המזדמנים, ניגש אלי יהודי מבוגר בעל אדרת פנים מרשימה, יורה לעברי: שלום עליכם מניירובי…

ניירובי?? מהיכן הבאת לי את זה עכשיו??
ההא… השירה שלך עכשיו כאן, היא בשבילי סגירת מעגל של לפני כ 30- שנה כשהיית שליח צעיר בשבת בקהילה, זוכר? בטח שאני זוכר, השבתי לו. אני הוא, אמר ונקב בשמו של מי שניסה בכל כוחו לטרפד את השבת ההיא, ניסה ולא צלח, השתכנע להצטרף לישראלים שסעדו רוחניות במקום אוכל עד חצות ליל שבת בניירובי הבירה.
הבנתי מהי משמעות ההכנה ליום הדין, הכלי המופלא היכול לשמור על ההתמדה, בקבלת המידות הטובות שיעמדו לנו לזכות בערב יום הדין, הממשמש ובא.
רחם, רחם בחסדך, על עמך צורינו…

גוט שבת אהובים.